"איך אפשר להתנחם?": הלל ויגל יניב הי"ד הובאו למנוחות

האחים הלל ויגל יניב הי"ד מהיישוב הר ברכה, שנרצחו אתמול (ראשון) בפיגוע הירי בכפר חווארה שבשומרון, הובאו היום למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. אלפים השתתפו בהלוויה, ובהם בני המשפחה וחברים, שרים וחברי כנסת.

הרב אליעזר איגרא, קרוב משפחה של הנרצחים, ספד להם וניחם את ההורים השכולים: "אסתי, עם כל הכוחות, שלומק'ה, שיהיה לכם הרבה כוח. חז"ל אומרים – אסתר סוף הניסים, סוף החושך שיבוא האור". במהלך ההספד, שרו בני המשפחה בבכי עם הקהל את "מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר".

הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו, ספד: "אנחנו נמצאים ליד קברם הטרי של הלל מנחם ויגל יעקב. איך אפשר להתנחם כשרואים שני נערים צעירים ושניהם אינם איתנו? זכיתי להכיר את שני הסבים היקרים. אני שואל את הסבא, הרב שמואל יניב, כשאני רואה את צור הקטן, אני שואל 'זה האח הצעיר?', והוא עונה לי במילה אחת 'זה היחיד'. אחיות ואח".

"כנראה דמויות הכרובים בקודש הקודשים נראו כמו יגל והלל. פנים טובות, טהורות, נקיות, של שניים שכל מה שרצו זה לחיות כאן, על אדמת הקודש ולגדל את עצמם בתורה וביראת השם. אנחנו רואים את המשפחות המופלאות כואבות, ושומעים את המילים והשירה הבוקעת מן הלב. ריבונו של עולם, ניסיונות קשים אתה מנסה אותנו. איך אפשר להתנחם? רק אתה, בעל הנחמות, תיתן את הכוחות לבני המשפחה ולכלל ישראל. הגיע הזמן ש'אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה'. ששני השליחים היקרים הללו יעמדו ליד כיסא הכבוד, ויגידו שהם לא יכולים לראות את בני המשפחה בוכים אלא מבקשים לראות אותם שמחים".

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אמר: "מיתה מכפרת על חילול השם. איזה חילול השם של הדור שיהודים נרצחים בארץ ישראל. אבל אנחנו יודעים שכשיהודים מתים על היותם יהודים – זה קידוש השם גדול. אנחנו צריכים להרבות בקידוש השם מתוך הכפרה הזו, להמשיך ולבנות את ארץ ישראל בכל מרחביה, להיאחז בה, לשאת שם ישראל ושם השם בגאון, לבנות עוד שכונות ויישובים, לפרוץ ימה וקדמה, צפונה ונגבה. אנחנו מודים ללוחמי צה"ל ולמפקדיו ומבקשים ודורשים מהם – תרבו בקידוש השם, תכו את אויבינו מנה אחת אפיים, תעזרו לנו ליישב את הארץ, תחזירו את גאון יעקב, את זקיפות הקומה היהודית שלנו".

ראש מועצת שומרון, יוסי דגן, ספד לאחר מכן לנרצחים: "נפלתם ברצח שפל וברברי, בדרככם ללימוד תורה, מהיישוב הנפלא הר ברכה אל הישיבות שכל כך אהבתם. גדלתם בבית מופלא של חסד וצדק להורים צדיקים. צמחתם מתוך תורה, חסד ונתינה אינסופיים".

"אתם נקברים כאן בחלקה הצבאית בהר הרצל יחד. נפלתם במערכה הכבדה של עם ישראל על ארצו, במערכה אל מול חולשות בלתי נסבלות, במערכה על דרכנו הברורה – ציונות, תורה, אהבת העם והארץ. אדוני ראש הממשלה, שרי הממשלה – אנחנו דורשים לשנות את התפיסה. לא עוד הכלה. לגדוע את שורשי הטרור. אנחנו דורשים לאסוף כבר את הנשק שמסתובב בכל מקום בשומרון, להחזיר כבר את המחסומים הביטחוניים. אנחנו דורשים לצאת למבצע צבאי נחוש נגד תשתיות הטרור של הרשות הפלסטינית, שעומדת מאחורי גל הטרור הזה – כולם יודעים את זה. אנחנו דורשים – דווקא עכשיו להוסיף עוצמה, לחזק את רוח עם ישראל, להוסיף תנופת התיישבות בארץ ישראל".

הרב שמואל יניב, סבם של הלל ויגל, ספד לנכדיו: "זה רגע של קדושה. לא יכולתי לבוא בלי הטלית שעשה לי נכדי, יגל מבקש גאולה. אנחנו עם של קדושים. אחים אהובים, יד אחים לכם שלוחים. אנחנו אחים, אב אחד לנו, נישאר תמיד אחים. אנחנו פונים אליכם בשעה קשה כזו – זה הרי קורבן של גאולה. הלב שותת דם לאותם אנשים שאומרים 'נשרוף הכל, נחריב הכל אם לא תקבלו את עמדתנו'. אני פונה לקיבוצניקים, לאנשי ההתיישבות העובדת, לאנשים שאמרו 'עם ישראל חי גם אם אנחנו לא נהיה', אבל בעיקר אני פונה לנוער המתוק שלנו – הנוער החביב".

"התורה תחיה אותנו, רק ממנה נקבל תעצומות נפש. זאת סגולתנו – מסירות נפש. אנחנו עם של חמלה, אני מודה באשמה. נישאר כך. גם כאשר יהיו רשעים, לא נגיד על כל האדם שהוא לא נברא בצלם אלוקים. כולנו נבראנו בצלם אלוקים. הלב שלנו ימשיך לראות את הטוב של הרב קוק, את האור של הגאון מוילנא. אנחנו נוסיף קדושה על קדושה, חמלה על חמלה, מסירות נפש על מסירות נפש. אנחנו נביא את הגאולה".

"לבני המתוק שלום, זהב טהור ממש, ואשתו אסתי – גאון בעולם של חסד ואצילות, והילדים וכל המשפחה. אנחנו מברכים את כל היפים והטובים ביותר שיש לאומה. אנחנו נישא את כל גאון ישראל על כתפינו, אנחנו נהיה האלונקה שתחזיק את כל כנסת ישראל כולנו כאיש אחד. כולנו כאחד נקרא: 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'".

הסב שבתי נאומבורג אמר: "היום אני צריך לקבור שני נכדים אהובים. סבתא מרים תמיד אמרה 'אתם לויים, אתם צריכים לשיר בבית המקדש'. ועכשיו הלל ויגל שרים בבית המקדש של מעלה".

"ידוע שלחופה של האדם מגיעים גם הדורות הקודמים. היום, כשהלל ויגל עולים לשמיים, וזוהי חופתם, הדורות הקודמים באים ונמצאים פה. שני הקדושים האלה, יגל והלל, נהרגו על קידוש השם. אנחנו חייבים, וזה תפקידנו, להוסיף בקידוש השם, להוסיף תורה, להוסיף אהבת ארץ ישראל ויישוב ארץ ישראל. בזה ננוחם ונתנחם".

הוריהם של יגל והלל, אסתי והרב שלום, ספדו בבכי: "שני כבשים בני עשרים תמימים, עולה להשם. שני בנים בכורים, חברים, יצאו ללמוד תורה. שני אהובים, ההולכים בדרך השם".

"בנים אהובים, נתגעגע. לברק בעיניים, לנחישות שלכם לקום ולעשות. הייתה בכם תורה של ארץ ישראל של קום ועשה, ללכת בנחישות קדימה עם זיק של אידיאליסטיות שלא נכבה".

"בית המדרש היה משוש חייכם. דבקתם ברבותיכם תמיד, שמענו אתכם חוזרים גדושי חוויות, שייכים מבפנים לתורה. איזו משפחתיות הייתה לנו ועוד יש לנו, וכמה תחסרו לנו בביחד, למה שמרכיב את משפחת יניב, כי רעות שכזאת מעולם לא תיתן את ליבנו לשכוח".

"היינו ועודנו הורים גאים בכם, במי שאתם, על מה שעשיתם אותנו, אבא ואמא, על מה שצמחתם בדרככם שלכם והפירות שיצאו מהאילן מתוקים היו. הלל ויגל, כמה שמחה הייתה בשמות שלכם, נהפך לאבל מחולנו. כמה חיכינו לחתונה, ובא המוות בחלוננו. הקדוש ברוך הוא, אנחנו אוהבים אותך, אבל בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם אתה נמצא. שלחנו אליך שני נציגים. הלל איננו ויגל איננו ואנה אנו באים. השם נתן והשם לקח, יהי שם השם מבורך".