איך אנחנו, הגברים, תמיד נופלים בפח?

"היא פשוט צריכה להסכים להקשיב לי, להפסיק להיות עקשנית, ואז הכל יסתדר", התלונן רמי.

"אבל אתה רוצה דברים שהם לא מתאימים, אתה בכלל לא שם לב אלי", כעסה דנה.

"את לא נותנת לי אפילו הזדמנות, את מיד פוסלת", החזיר לה רמי.

"כי זה לא מתאים, אני יודעת בדיוק מה מתאים ומה לא", החזירה לו דנה.

"נמאס לי להיות השפוט שלך. נראה לי שפשוט טעיתי בבחירה שלי, אנחנו לא מתאימים בכלל", פנה אלי רמי.

"נדמה לי שאתה טועה – אבל לא לגבי הבחירה, אלא  לגבי הבנת תפיסת הזוגיות. אתה יודע על מה חתמת בכתובה? אם תסתכל על הסכם הכתובה, מבחינה עסקית פשוטה, בסקירה פשוטה, זה באמת נראה לא הוגן. הרי בעולם העסקים, בחיים לא תחתום על עסקה כזו. אתה צריך לדאוג לה, לפרנס אותה, לשעבד את עצמך אליה, ומה איתה? איפה המחויבויות שלה? למה זה לא בנוי בצורה של שני אנשים שבונים עסק, וכל אחד מביא שווה בשווה לעסק?".

"באמת לא ברור העניין, איך אנחנו הגברים תמיד נופלים בפח", ענה לי.

"חז"ל ידעו עוד אז שהקשר הזוגי הוא לא קשר חיצוני כמו קשר עסקי, אלא קשר עם הרבה עומק ורבדים. הם הכירו את כוחות הנפש של האיש והאישה. כוחות הנפש של האיש הם כוחות של התפשטות, וכוחות הנפש של האישה הם כוחות של גבול ומציאות".

"כן, אבל היום זה לא כמו פעם, הרבה דברים השתנו. הגברים והנשים לא מחזיקים באותם כוחות נפש כמו פעם", קטע אותי.

"זה לא נכון. ההשפעות התרבותיות עיוותו את כוחות הנפש הבסיסיים של האיש והאישה, אבל הם עדיין ביסודם קשורים לגופם כזכר ונקבה. המשפט היסודי בספר בראשית, הוא המשפט שעליו מושתת קשר נישואין תקין. אם כולם היו לוקחים את הפסוק הזה, ובאמת מיישמים אותו, אז לא היו צריכים יותר מטפלים זוגיים, מזונות, מגשרים וכו'. הפסוק הוא: 'על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו, והיו לבשר אחד'.

"יעזב איש את אביו ואת אמו - האיש צריך להתנתק מהרצונות הקיימים שלו, מהרצונות שהוא הביא מבית הוריו. שאיתם הוא הגיע לנישואין.

"ודבק באשתו - שיאמץ ויטמיע בתוכו את רצונותיה של אשתו עד שיהיו שלו וחלק ממנה.

"והיו לבשר אחד - עד כדי כך שכל רצונותיה יוטמעו בו, שלא יהיו רצונות מתנגשים. שיצליחו להגיע לאחדות.

"רמי, אם תבין את זה, אבל יותר חשוב, שתזדהה עם זה, תוכל לקחת את הקשר הזה לקשר בחירי - תוכל באמת לבחור בה. מי שצריך לעשות פה את מסירות הנפש מבחינת העבודה הזוגית זה הגבר, ולא האישה, כיוון שהאישה בעצם קיום הקשר הזוגי כבר עושה מסירות נפש. על כן כינו חכמים: 'ביתו זו אשתו' - לא רק 'בית' כמקום לגור בו, אלא בית רוחני פנימי, 'בית' שמורגש בחוויה הקיומית של האיש, בצרכיו היסודיים ביותר, הן הגשמיים והן הרוחניים, ובעצם אישיותו.

"האישה שמה באופן טבעי את חייה בזוגיות. היא מסכנת את חייה על מנת שהם יוכלו להביא ילדים לעולם. הגבר לא מגיע עם מסירות נפש מובנית, הוא צריך לעבוד בזה".

"אני לא מבין, למה את חושבת שאני לא נמצא במסירות נפש? את יודעת כמה דברים אני עושה לבית בשבילה? תראי לי עוד גברים מסורים כמוני", התלונן רמי.

"בשביל להבין מה זו מסירות נפש שהאיש צריך לעשות בקשר, צריך להבין יותר לעומק מהו הרצון. הרצון הוא כוח דומיננטי שמדביק את כוחות הנפש לגוף. הוא יכול לעורר אותי ולמלא אותי בחיות מעוררת, או מנגד - למלא אותי בפחד ובהימנעות.

"בניגוד לתענוג, שהוא כוח עצמי בנפש, לרצון אין מציאות משל עצמו. הרצון, כל מה שהוא עושה זה שהוא מכוון את כוחות הנפש לכיוון מסוים, ואומר להם: פה תפעלו".

"אז בעצם אני צריך לעשות כל מה שהיא אומרת, אף על פי שאני לא באמת רוצה לעשות את זה?", התעצבן רמי.

"ממש ממש לא. אם תעשה דבר כזה, אתה בעצם לא תקיים את הרצון הפנימי שלך אלא רצון שהוא שלה, שהיא תהיה מרוצה ממך, שהיא לא תכעס עליך, שלא תשגע אותך... פשוט תפעל מתוך ריצוי. ריצוי, זה כשאתה מקיים רצון של אחרים. כשאתה מרצה את דנה, זה מייצר לך כעס פנימי גדול מאוד, כי אתה כפוי לרצונות שלה. גם דנה לא רוצה בזה. היא לא רוצה גבר שפוט שעושה כל מה שאשתו רוצה, והוא בתוכו רוצה דברים אחרים. דנה רוצה שהרצונות שלך יבואו מתוכך, וזה גם מה שהתורה מצווה על האיש.

"מסירות הנפש היא בעצם מסירת הרצון. בגלל שהרצון מכוון את כוחות הנפש, ברגע שאני מוסר את הרצון שלי ומטמיע את הרצון של אשתי במקומו, אני עושה באותו רגע מסירות נפש", הסברתי.

"אבל איך את מצפה ממני לעשות דבר כזה? זה נשמע לא הגיוני. אם אני באמת כן עם עצמי, אני לא רוצה את מה שדנה רוצה. איך אני יכול להפוך את זה לרצון שלי?", התלונן רמי. "אני לא מוכן למחוק את עצמי".

"רצון, בשונה מרגש, הוא כוח שהוא חיצוני לנפש, ועל כן קל להחליף אותו ללא כאב, בניגוד לרגש, שמשאיר רישום בנפש. הרצון, ברגע שמחליפים אותו – לא נשאר זכר לרצון הקודם. הוא חיצוני לכוחות הנפש, ואני כבר לא רוצה את הרצון הקודם.

"אפשר לראות את זה על ילד קטן. הוא רוצה ממתק, ופתאום אתה אומר לו: בוא נשחק כדורגל. הוא שוכח בשנייה מהממתק… החלפתי לו רצון ברצון. בשביל להצליח לעשות פעולה כזו, אתה צריך רצון גבוה יותר שיהיה קשור אליך מאוד, ואותו תצטרך לחזק כל הזמן ולעבוד עליו. הוא ינחה אותך כיצד לפעול מול כל הרצונות שלך שמתנגשים ברצונות של דנה.

"הרצונות שמתנגשים ברצונות של דנה הופכים להיות קטנים הרבה יותר. לא בגלל שהם לא חשובים. הם פשוט לא חשובים ביחס לרצון הגדול, שהוא לדבוק באשתך ולהיות איתה לבשר אחד. בעצם אתה צריך להפעיל את איש המכירות הקטן שנמצא אצלך בראש, ולהתחיל לעורר את החיות ברצון הגדול הזה, שהרצון הזה יגע בך, לגלות למה הוא צריך להיות חשוב לך כל כך.

"הרי האמת היא שאתה רוצה בית שמח וצומח, שתהיה לך משפחה לתפארת, שיהיו שלום בית והרמוניה,  שתגלו את השכינה ביניכם. מול זה, אתה מבין שהרצון שלך, הקטן, שמתנגש ברצון של דנה, הוא באמת לא כזה משמעותי, כי לרצון של דנה יש בסיס שמשרת את טובת הקשר הזוגי".

"את רצינית? את יודעת כמה אשתי טועה? אני אמור ללכת אחרי הטעויות שלה?", שאל רמי.

"הטעויות של אשתך הן כבר תוצר של הפגנה והבעת מצוקה, שהיא לא מקבלת את מסירות הנפש ממך, שאתה לא מאוחד עם הרצונות שלה. אתה כבר נמצא בתוך הענפים, כשצריך לטפל בשורש. אם השורש יטופל ותהיה במסירות נפש כלפי דנה, וכל רצונותיה יהפכו להיות רצונותיך, אז היא תוכל לזהות שכוחות הנפש שלך הולכים לכיוון הנכון, ומשם היא תיתן לך את הכוח להנהיג את הבית, וככה תוכל לממש את הכוחות שלך בצורה מתוקנת".

נכתב בשיתוף עם אישי היקר.

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן