פגיעה דמיונית בכבוד האב כדי לרפא בעיות נפשיות

להלן מכתב שנשלח מאת פסיכולוג בכיר אל הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

לאחרונה קיימת נטייה גוברת והולכת להשתמש בדמיון כאמצעי פסיכותרפויטי. דרך הדמיון אפשר לשחרר את המטופל ממתחים ומשקעים שליליים, שמקורם בילדות. ברור שחומרת המשקעים, קשורה במידת הלחץ שהפעילה הסביבה על הילד בהיותו קטן. במשך הזמן המשקעים השליליים נעשים חלק מהאופי. התנהגות תוקפנית מצד ההורים, הרסנית במיוחד, והיא מולידה לסירוגין תוקפנות וחרדה.

על סמך ניסיון מצטבר, ניתן להשתחרר מחרדות וכעסים רבים, על ידי הבעת רגשות בצורה דמיונית (מחשבתית) בלבד, כגון לכעוס על המכעיס, 'להשיב כגמולו', 'לנקום נקמתו', וכו'.

והנה, הגיע אלינו לטיפול נער שבילדותו סבל מתוקפנות יתר מצד אביו (וכיום האב מצטער מאוד על מעשיו), ומשום כך נוצרו אצל הבן משקעי תסכול ותוקפנות, והוא סובל מבעיות נפשיות.

השאלה אפוא היא, האם מותר למטפל לגרום למטופל לפעול בצורה שלילית כנגד אביו, בדמיון בלבד, ולדוגמא, האם מותר להכות את האב (בדמיון) ולעשות בו ככל העולה על רוחו, וזאת על ידי העמדת בובה עם תמונת האב לפני הבן, וידמיין שהבובה הזאת היא אביו, ולאחר שייזכר במה שעשה לו, יכה אותה במלוא המרץ עם מקל, לשם נקמה (למה עשית לי כך, ולמה הצקת לי כך), ועל ידי כך ישתחרר המטופל מהמתחים השליליים ותבוא רפואה לנפשו; או שמא גם על דברים כעין אלו נאמר: 'ארור מקלה אביו', וממילא אסור לילד להפעיל שיטה זו כלפי הוריו, בגלל חומרת המצוות הקשורות בכיבוד אב ואם?...

יש לציין, סיים הרופא את מכתבו, שכאשר מצליחים להשתחרר מרגשות העבר השליליים, מתחילים לראות את הזולת באור חיובי יותר, כך שהטיפול עשוי בס"ד להביא להשכנת השלום בין הבן לאביו, ואמנם כיום הבן מכבד את אביו, אך אינו אוהבו באמת, ורגשות האיבה והריחוק עדיין חבויים בו. ואם נצליח לשחרר אותו מהמתחים השליליים, בע"ה תיכנס בו גם אהבה אמיתית לאביו...

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

כתב הרמב"ם (פ"ה מהל' ממרים הט"ו): "ולא על ההכאה ולא על הקללה בלבד הקפידה תורה, אלא אף על הביזיון. שכל המבזה אביו או אמו, אפילו בדברים, ואפילו ברמיזה, הרי זה ארור מפי הגבורה, שנאמר: ארור מקלה אביו ואמו".

ובספר חרדים (ט'-ל"ה) נאמר: "צריך הבן שידמה בליבו שהוריו גדולים ונכבדי ארץ, וזהו עיקר כבודם, ומתוך כך ודאי יכבדם בדיבור ובמעשה. ועל המבזה אביו או אמו בליבו או בדברים או במעשה, שסותר דבריהם או יושב במקום המיוחד להם וכיוצא בזה, נאמר 'ארור מקלה אביו ואמו'. ופירשו שאינו לשון קללה, אלא לשון ביזיון, ומצינו ביזיון בלב, דכתיב (שמואל-ב' ו', ט"ז) 'ותיבז לו בליבה', ועל זה אמר שלמה במשלי (ל', ז') עַיִן תִּלְעַג לְאָב וְתָבוּז לִיקֲּהַת אֵם (לקמטים שבפניה), יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל וְיֹאכְלוּהָ בְנֵי נָשֶׁר. ומעשה היה בימינו, באיש שהיה זן את אמו, רק שהיתה קלה ובזויה בעיניו, לפי שנשאת לאיש אחר אחרי מות אביו. והבן הזה הלך דרך ים, ונהרג והושלך לים. חפשו היהודים לקברו, ומצאוהו על שפת הים, ועין אחת מנוקרת שנקרוה העורבים...".

הרי שקיים איסור לבזות את ההורים אפילו בלב, ויש לירא מפני מעלת ערכם, כיון שמלך מלכי המלכים ציוה על כך. וחייבים אנו לחשוב ולהפעיל את הדמיון כאילו הם 'גדולים ונכבדי ארץ', ולחזר אחרי מעלותיהם ולהתעלם מחסרונותיהם.

והגם שבענייננו היה מקום לדון, שהביזוי הוא בגדר 'מקלקל על מנת לתקן', דהיינו, היות ומטרת המחנך היא לא להשפיל את כבוד ההורים, אלא אדרבא, כוונתו להוציא מלב הבן את המרירות, הנמצאת בו, וזאת כדי שבסופו של דבר יוכל לכבד את אביו, אם כן אולי היה מקום להתיר זאת, בכל זאת נראה שאין היתר לבזות ולבטל את האב בדמיון, למרות התועלת שעשויה לצמוח מכך, וכעין מה שמצינו ב'ערוך השולחן' (יו"ד סי' ר"מ סעיף ל"ב), שאם נטרפה דעתו של האב, וקיים הכרח לאוסרו באזיקים ובחבלים, לא יעשה זאת הבן, אלא יצוה לאחרים לעשות זאת, כי כל גנאי וזלזול כלפי האב אסורים, למרות שבסופו של דבר זו טובה לאב.  

האם מועלת מחילת האב

ועדיין נותר לנו לברר, האם מועילה כאן מחילת האב על כבודו (שכן 'האב שמחל על כבודו, כבודו מחול'), כאשר נותן רשות לבנו לכעוס עליו ולבזותו בדמיון?

ובכן, בשו"ת הריב"ש (סי' ר"כ) מבואר שמה שאמרו, שהאב שמחל על כבודו, כבודו מחול, היינו בדברים שאין בהם ביזיון, כגון לעמוד מפניו וכיוצא בזה, אבל על ביזיונו, אינו יכול למחול, שאין לומר שיהא האב יכול למחול לבן לומר לו דברי חרופין וגדופין.

אך עדיין יתכן לומר שכל זה נאמר דוקא כשאין לאב עניין ורצון בביזיון שעושה לו בנו, אלא שהוא סתם סולח על בושתו, אבל באופן שהמחילה נובעת מתוך רצון כֵּנֶה, ועניין אישי של האב, החפץ בכל לבו לוותר על ביזיונו, כדי שבנו יאהב אותו, המחילה אכן מועילה[1], וממילא יתכן שיהיה מותר לבצע את הטיפול כאשר האב מוחל, על אף הביזיון שנגרם לאב על ידי בנו.

לסיכום: נצטווינו לכבד את ההורים כאילו הם גדולים ונכבדי ארץ, ואסור לזלזל בכבודם גם בלב ובמחשבה. אך אם האב בא ומבקש שידריכו את בנו, וישכינו שלום בינו לבין בנו, והמטפל אינו מוצא אפשרות אחרת, כי אם על ידי כך שב'דמיון' יכעס הבן על אביו, והאב מבקש זאת במפורש, כדי להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, יתכן שאפשר להתיר. אולם, כל זמן שאין האב דורש במפורש לבצע את הטיפול הזה, יש בזה חשש איסור של כיבוד אב!

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.