הרב חליואה חושף את שערוריית התפילין: "התחננתי, בכיתי, לא שמעו"

מי שראה את התמונות הקשות של הרב משה חליואה בשדה התעופה בעמאן, בעת שהפקידים גזרו את רצועות התפילין שלו, לא היה מסוגל להישאר אדיש.

אמנם המקרה התרחש בשבוע שעבר, אך כשאנו משוחחים השבוע עם הרב חליואה על כך ניכר שהוא עדיין לא התאושש. יחד עם זאת, פניו מועדות כל העת קדימה. כרב הקהילה הספרדית בדובאי הוא עוסק בימים אלו בהכנות לסעודת פורים, ובכלל הוא עסוק בדאגה לקהילה היהודית שקמה ומתגבשת בדובאי, קהילה שגדלה מיום ליום ויש לה לא מעט צרכים שדורשים מענה.

"בכיתי והתחננתי, זה לא עזר"

כפי שניתן להבין, הרב חליואה עושה לעתים קרובות את המסלול בקו ישראל-דובאי, אך בשבוע שעבר הוא ניסה לעשות קיצור דרך באמצעות קונקשיין בשדה התעופה בעמאן, וכאן החלו העניינים להסתבך.

"הייתי בדרכי מהארץ לדובאי", הוא מספר, "כשעליתי על המטוס לא הייתה שום בעיה, אך כשיצאתי לשדה התעופה בעמאן כדי לעלות על טיסה לדובאי, ביקשו ממני הפקידים לפתוח את התיק, הם שלפו משם את התפילין שלי – שני זוגות של רש"י ורבנו תם, פתחו את הרצועות ושאלו למה זה משמש. הסברתי להם בנעימות על כך שיהודים נוהגים להניח תפילין מידי יום, וגם פירטתי על הצורך להניח כנגד הלב וכנגד הזרוע, ולהתכוון לכך שנזכה לרכז את מחשבתנו וליבנו לעבודת ה'. כשסיימתי הם קראו לראש הצוות, והוא הודיע שאין שום אפשרות לאשר לי לקחת את התפילין למטוס, כי הרצועות הן כמו חבל, ויש איסור להכניס חבלים לטיסה בשל סכנה ביטחונית.

"זה היה נשמע לי הזוי ביותר, המשכתי וביקשתי, התחננתי ואפילו בכיתי, אבל זה לא עזר. בסופו של דבר הבנתי שאין ברירה, אז הצעתי את הדבר הנוראי אך הנכון ביותר שחשבתי שניתן לעשות – לגזור את רצועות התפילין, להשאיר אותן בשדה התעופה, ולקחת איתי את בתי התפילין, העיקר שהפרשיות לא יישארו בשדה התעופה המוסלמי. אבל גם את זה לא אישרו, ואז הבנתי שזו אנטישמיות לשמה, כי כאן כבר אין שום עניין בטיחותי, אלא רק רצון לפגוע בי כיהודי ובחפצים הקדושים בעיניי".

הרב חליואה מציין כי בסופו של דבר הוא השאיר את התפילין מאחוריו, עבר אל הטרמינל ושם הצליח לפגוש את מנהל הביטחון של שדה התעופה, הוא שוחח אתו וגם הוא התעקש שאין לחרוג מהנהלים, אך בשונה מהפקידים אישר את האפשרות לגזור את רצועות התפילין. "ברגעים שעמדתי על יד הפקידים וראיתי איך שהם גוזרים את הרצועות, ראיתי מול עיניי התמונות הקשות של היהודים מהתקופה של ערב השואה, ההשוואה הייתה פשוט בלתי נמנעת", הוא אומר בכאב.

עם זאת, הרב חליואה מציין כי אחרי שהסיפור שלו התפרסם הגיעו אליו תגובות מרגשות ביותר מכל רחבי העולם היהודי. "היו יהודים שפנו אליי והציעו לממן לי תפילין חדשות, היה מישהו מחו"ל שביקש שלם בפעם הבאה על הטיסה שלי, והיו הרבה שרצו פשוט לחזק את ידיי ולומר לי שהם איתי. זה היה מרגש ביותר".

רב משה חליואה רב של הקהילה, עם הספר תורה שנדבו לשייך זייד המושל של ה UAE

שליחות במדינה מוסלמית

הרב חליואה נולד באנגליה ועסק במשך רוב חייו בחינוך. לפני כעשור הוא עלה לארץ יחד עם משפחתו, מתוך כוונה להשתקע בארץ הקודש, אלא שלקב"ה היו עבורו תוכניות אחרות.

"לפני כשנה וחצי קיבלתי פנייה מהארגון של רבי דוד פינטו מרעננה", הוא מספר, "הסתבר שהארגון מלווה צרפתים רבים הנמנים על העדה הספרדית ומאז שנחתמו הסכמי אברהם, יש מהם קבוצה גדולה שעברה להתגורר בדובאי לצרכי עבודה. בעיקר הם עוסקים בתחומי בנקאות ופיננסים. בנוסף, יש גם יהודים מארצות נוספות שעובדים בדובאי, רבים מהם בני עדות המזרח ולמרות שלא כולם שומרי מצוות באופן רשמי, חשוב להם מאוד הקשר עם היהדות. בעקבות כך ביקשו מרבי רפאל פינטו, בנו של רבי דוד, לפתוח כאן קהילה, ואני התבקשתי לשמש כרב הקהילה".

בתוך חודשים ספורים כבר מצא את עצמו הרב חליואה כשהוא מגיע לדובאי ולוקח אחריות על הקהילה החדשה שהוקמה - קהילת 'אור דוד'.  

איך מתנהלת קהילה יהודית בתוך מדינה מוסלמית?

"זה נכון שדובאי מוסלמית, אבל המצב הביטחוני כאן מצוין, ואני מרגיש בטוח יותר מכפי שהרגשתי באנגליה, ובטח יותר מאשר בצרפת. הממשלה שומרת עלינו מאוד, כי בכל זאת אנחנו נמצאים במרחק של שעת טיסה מאיראן. אחת לשישה שבועות אני נפגש עם נציגי הממשלה שמבקשים לשמוע מה אנחנו חווים ומרגישים ואם יש לנו בקשות מיוחדות. כדי להגן עלינו יצאו כאן בכמה תקנות הנוגעות אך ורק ליהודים, כאשר בין היתר נאסר עלינו על פי חוק לקיים תפילה מחוץ לבית הכנסת, ובכלל, אפשר להקים בתי כנסת רק עם אישור מיוחד שניתן רק במקרים בהם מדובר בבית כנסת בתוך מלון, כלומר – כזה שמיועד באופן רשמי לתיירים. הם לא רוצים שבתי הכנסת יהפכו להיות חלק מהמדינה".

תלמוד תורה אור דוד חברת פינטו בדובאי

קהילת 'אור דוד' שוכנת כיום בווילה מטופחת ויפה. "אנחנו מוסרים בווילה בקביעות שיעורי תורה, מקיימים כאן סעודות שבת וחגים ודואגים גם לארוחות כשרות", מפרט הרב חליואה, "כך אנחנו משתדלים להנגיש את היהדות לבני עדות המזרח שמתגוררים כאן. בנוסף, מגיעים אלינו תיירים מכל רחבי העולם כדי לחוות את האווירה, אבל מלכתחילה לא מדובר במיזם תיירותי אלא כזה שנועד לתושבי המקום.

"השאיפה שלי היא לספק את כל צרכי היהדות הנדרשים", הוא מבהיר, "ואני פועל מתוך אהבה ותחושה גדולה של שליחות. אנחנו לא כופים שום דבר, אלא רק תומכים במי שצריך ומנסים לעזור. אם מישהו צריך מזוזות, אנחנו מספקים לו, ואם צריכים עזרה בהכנה לבר מצווה, אנחנו מציעים לעזור. אולי זה יישמע מוזר, אבל היו כמה מקרים בהם נדרשנו גם לעזור בתמיכה של אוכל ומקום שינה. אמנם דובאי נתפסת כמקום לאנשים עשירים החיים ברמה גבוהה, אבל האמת היא שיש גם כאלו שנקלעים לדוחק גדול, ואנחנו באמת משתדלים לעזור ככל יכולתנו".

קהילה עם חזון

כמה משפחות כוללת הקהילה הספרדית?

"נכון להיום מופיעות ברשימה שלנו לפחות 50 משפחות, אבל ברור לנו שיש הרבה יותר, והמספרים רק עולים מיום ליום. עצם העובדה שאנשים שומעים על כך שיש כאן קהילה ספרדית רצינית, גורם להם להחליט להתגורר בדובאי. גם נושא הכשרות מושך לאחרונה יהודים רבים, כי אנחנו מציעים אוכל כשר למהדרין ובנוסף יש גם מסעדות בכשרות מהודרת. בחודש האחרון נפתח אפילו 'סופרמרקט רימון', שהוא כשר למהדרין".

סוכת אור דוד חברת פינטו בדובאי

אז אפשר לומר שלא חסר לכם שום דבר...

"כמעט שום דבר", מדייק הרב חליואה, "אמנם לאנשים שבאים לכאן כיחידים לצרכי עסקים יש באמת כל מה שהם צריכים, אך רוב המשפחות עם הילדים נמנעות להתגורר כאן, כי אין כאן מוסדות יהודיים לכל הגילים. בשלב זה יש גן ילדים של חב"ד המיועד עד גיל חמש, ובנוסף יש תלמוד תורה מידי יום שישי. לומדים בו קרוב ל-20 תלמידים, ואנו מתכוונים להוסיף בקרוב לימודים גם באמצע השבוע. בכל זאת המחסור במוסדות יהודיים עדיין מהווה חסם, ואני יודע מקרוב על משפחות שמוותרות על המעבר לדובאי בגלל סיבה זו. אגב, זו גם הסיבה שאני נמצא כאן לבדי בזמן שאשתי וילדיי חיים בארץ, ואני בהחלט מצפה ליום שבו נתרחב עוד יותר ושיקומו כאן עוד בתי כנסת ומוסדות לימוד יהודיים".

יש סיכוי שזה יקרה?

"אני לא בטוח, אמנם דובאי מכבדת מאוד את ישראל, אך הקשר הטוב בין המדינות הוא בעיקר לצרכי מסחר. בסופו של דבר מדובר במדינה מוסלמית שלא באמת מתכוונת לפתוח את הדלת לדת נוספת. יחד עם זאת ברור שאם זה יקרה, יגיעו לכאן אלפי משפחות יהודיות, לא רק בגלל הצורך הכלכלי, אלא גם בגלל החינוך של הילדים. כי דובאי היא בין המדינות היחידות בעולם שדואגות לבטיחות של בני הנוער. אין כאן מציאות של ילדים שמסתובבים ברחובות ועושים שטויות, זה נושא שמפוקח על ידי הממשלה ופשוט לא קיים. אבל בינתיים, כל עוד זה לא קורה, הקהילה שלנו ממשיכה לצמוח, אך בקצב איטי ומתון".

ומה התוכניות שלכם לקראת חג הפורים?

"בפורים צפוי להגיע אלינו מישראל הזמר איציק שריקי ולשמח את בני הקהילה. נקיים כאן כמובן קריאת מגילה וכן סעודה גדולה. בינתיים יש חמישים איש שכבר אישרו את השתתפותם, אך אנו משערים שיגיעו יותר. במקביל, אנחנו מתחילים לתכנן את חג הפסח בקהילה שלנו, בהשתתפות של כ-100 אנשים, ואל תשכחו שיש אצלנו שני ימי יום טוב. אנחנו מרגישים כמו משפחה אחת ושמחים מאוד להתכנס בחגים כולנו יחד".

האם בעקבות מה שחווית עם התפילין, אתה חושש לגבי המשך הפעילות בדובאי?

"כלל וכלל לא. חשוב לי להדגיש שדובאי היא לגמרי לא עמאן. דואגים לנו כאן בצורה לא רגילה, ואין שום סיכוי בעולם שמקרה כזה היה מתרחש באיחוד האמירויות. אני חושב שהמדינות האיסלמיות שסביב ישראל צריכות ללמוד מדובאי, וכל עוד זה לא קורה, ברור לי שלא אחזור שוב לטוס דרך מדינות כמו עמאן. את הלקח שלי כבר למדתי".