החתן ראה את ההַטְבָּעַה על גבי המחזורים היקרים וחשכו עיניו

מעשה בחתן שרכש עבור כלתו סֵט של מחזורים עם כריכת עור משובח. כדי שהמתנה תהיה מושלמת, פנה החתן אל אומן מיוחד, וביקש שיטביע על גבי המחזורים באופן יצירתי את שמה של כלתו - 'הֵנְיה'. האומן אמר לחתן שיבוא מחר בבוקר וההטבעה תהיה מוכנה בע"ה.

והנה, מגיע החתן אל בעל האומנות, מתבונן במחזורים היקרים, ו...חשכו עיניו מרוב בהלה ואכזבה. המטביע טעה, ובמקום 'הניה', כתב 'סוניה'...

האומן התנצל בפני החתן, והוסיף שכמובן לא יקבל שכר עבור מלאכתו. אך החתן לא הסתפק בזה.

'כעת אין לי מה לעשות עם המחזורים הללו', אמר, 'כמדומני שהזקת אותם בידיים, ולכן שלם תשלם עבורם!'

אילוסטרציה (צילום: נתי שוחט / פלאש 90)

המטביע התבונן היטב בכריכה, כדי לנסות לבדוק אם ניתן למחוק את ההטבעה (שלמעשה היתה 'מילוי' בתוך גילוף שנעשה בכריכה), אך לא מצא שום דרך לעשות זאת. אך דבר אחר הוא כן מצא...

'תאמר לי בבקשה', פנה אל החתן, 'באיזה נוסח אתם מתפללים?'

'אשכנז', השיב החתן, שעדיין לא קלט מדוע ולמה האיש מתעניין במנהגיו.

'אם כן' - המשיך האיש וטען כלפי החתן - 'כמדומני שלא הזקתי לך במאומה... הבט נא וראה את הכתוב בשער המחזורים: 'כמנהג הספרדים ועדות המזרח'... נמצא שאף אתה טעית בזה שרכשת בטעות מחזורים בנוסח אחר, כך שגם אילו הייתי מטביע 'הניה', התוצאה מבחינתך היתה אותה תוצאה ולא היה לכלתך שימוש במחזורים...'

החתן לא עמד מנגד. 'מה שאני טעיתי אין זה עניינך. למעשה לא עשית כנדרש ממך, ומבחינתך, הטבעת שֵם אחר נחשבת להיזק המחזורים, וממילא עליך לשלם!'

עם מי הדין?

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

שנינו במסכת בבא מציעא (ק"ה:): המקבל שדה מחבירו ב'חכירות' - על מנת שיעלה לבעל השדה סכום קצוב מהתבואה בסוף השנה ואת השאר יטול לעצמו, ולאחר שזרעה החוכר וצמחה, אכלה חגב, או נשדפה (נפלו הגרעינים מן השיבולים על ידי רוח סערה), הרי שאם מכת מדינה היא, לפי שלקו כל השדות מסביבה - מנכה החוכר (-מפחית) לבעל השדה מן השיעור שפסק עמו בחכורו (באופן יחסי להפסד שאירע). ואם אינה מכת מדינה, לפי שלא ניזוקו שאר השדות הסמוכות, אלא רק שדה זו - אזי יכול בעל השדה לומר לחוכר: 'מזלך גרם את השידפון!' ולפיכך צריך החוכר לשלם את מלוא הסכום בו התחייב.

ובגמרא (ק"ו.) מובא דיון אודות מקרה שאמר לו בעל השדה לחוכר 'זרע את השדה בחיטים'. והלך הוא וזרעה שעורים, ונשדפו כל שדות הבקעה ששדה זו בתוכה, ובין השאר נשדפו אף שעורים אלו שזרע החוכר בניגוד לרצון הבעלים - האם צריך החוכר לשלם לבעל השדה את חלקו, או לא?

צדדי הספק: החוכר יכול לטעון, הרי גם אילו הייתי זורעה בחיטים היתה לוקה בשידפון, ואם כן, גם עתה שזרעתיה שעורים אירע השידפון מחמת מכת מדינה, ולכן אני פטור מתשלום חלקך. אך שמא יכול בעל השדה לטעון כלפי החוכר: אילו היית עושה כדברַי וזורעה בחיטים - השדה לא היתה נשדפת, כי אני התפללתי להצלחת החיטים שבשדי, והיה מתקיים בי דברי הכתוב (איוב כ"ב) 'ותגזר אומר ויקם לך'! אבל כעת שזרעתה שעורים, לא נתקבלה תפילתי, שהרי לא על זאת ביקשתי. ומסיקה הגמרא: שאכן יכול לטעון המחכיר שהיה מתקיים בי 'ותגזר אומר ויקם לך'! ולכן צריך החוכר לשלם לו את אשר נתחייב.

שמענו מסוגיית הגמרא, שאלולא הטענה המיוחדת של בעל השדה שתפילתו היתה יכולה להתקבל - היתה קיימת טענה מצד החוכר, שאין זה משנה מה זרע (חיטים או שעורים), כי בכל מקרה התבואה היתה נאבדת. לאור זאת, גם בשאלתנו נוכל לומר, שיכול המטביע לטעון - בכל מקרה המחזורים היו נפסדים (מחוסר שימוש), גם אם הייתי עושה כדבריך ומטביע 'הניה'.

ואמנם בנידון הגמרא טענת החוכר אינה מועילה לו להיפטר מהתשלום, אך אין זה אלא מחמת הטענה המיוחדת של בעל השדה, שהיו מרחמים עליו משמיא, ושדהו היתה ניצלת; אך בשאלתנו, כמובן שהחתן לא יכול לטעון - 'אילו היית עושה כדברַי, נוסח המחזור היה הופך לנוסח אשכנז'... אם כן קמה וגם ניצבה טענת בעל המלאכה, שתוצאת ההפסד מחמת הטבעתו היתה נגרמת גם אילו היה נוהג כדברי החתן.

לסיכום: המטביע אינו חייב לשלם לחתן עבור היזק המחזורים.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.