דרך חור הגרוש: היזהרו בדבריכם. הקרחון שאתם רואים הוא רק קצה של קצה

יש ימים שפתאום זה מכה בי. זה יכול להיוולד ממבט, ממראה דמות, מזיכרון מבליח, משמיעת שמועה או כל דבר אחד.. בדרך כלל זה מופיע בימים בהם אני חלשה יותר. החוסן ירוד, העמידות פחותה והנפש נחבטת לה, בקלות רבה יותר.

שלווה אמרנו... כן, שלווה. אבל בעולם הזה היא כנראה מצרך נדיר ועוד יותר מכך, בעל תאריך תפוגה קצרצר. בגדול, יש שלווה. הגירושין הביאו עמם תחושת רגיעה ונינוחות נעימה בתוך הבית פנימה. פה, בפנים – הקירות שקטים, האוויר נע בזרימה רגועה ואפילו הרהיטים, איכשהו, פחות חורקים. אבל, בחוץ, רוח סער וסופה קרה. ההשפלה שהייתה מנת חלקי וגורלי לא נעלמה, היא פשוט זלגה לה דרך פתח הבית והתפשטה אל חללו של עולם, מעכירה אותו ומפרה את שלוותי, השברירית, קמעה.

פעם, שמעתי הרצאה על קרחונים, גושי הקרח הקפואים הנעים במרחב הצפוני של כדור הארץ. אלה, הגודשים את מימי הקוטב ומעטרים אותם בכיפות צחורות ומשוננות. המרצה סיפרה, כי כיפת הקרחון הנגלית לעין, הינה בממוצע, כעשרה אחוז בלבד מגודלו האמתי. כלומר, רוב רובו של הקרחון, בערך תשעים אחוז ממנו, שקוע במים ואינו נראה. ספינות שעושות דרכן באזור זה, צריכות לנקוט משנה זהירות ולהבחין בקרחונים מרוחקים מבעוד מועד, כדי שלא להיתקל ולהתנגש בהם חזיתית, חלילה. הסיכון הוא עצום, ולכן חייבים הקברניטים להצטייד במכשירים מתוחכמים ובאנשי מקצוע, היודעים לתפעל אותם ולחשב מסלול בינות לגושי הקרח הקטלניים. 

הקרחון נדמה לי כמטאפורה מדויקת לאדם האנושי. התנהגותו הגלויה של בן אנוש היא רק קצה קצהו של סיפור. אי אפשר לדעת מאומה אודות האדם האמתי וחייו הנסתרים, רק מתוך הצצה על התנהגותו הנגלית לעין כל. רב הנסתר על הנגלה. לעולם, לעולם, אסור בתכלית האיסור להסיק מסקנות ולגזור תובנות על פי מראית עין בלבד, או על פי היכרות שטחית. אי אפשר לשמוע סיפורים חלקיים ופרשנויות כאלו ואחרות ולחשוב שההבנה הושגה והפתרון נמצא בהישג יד, או ראש.

למרבה הזוועה, כששברי סיפורי החלו להתפזר באוויר, החלו במקביל לשונות מסוימות לדבר, להתלחשש ובעיקר לחרוץ דעה ומשפט. היו גם כאלה שניסו לשמוע, "לעזור", ומצאו את עצמם "מבינים" את האירוע. לא מיניה ולא מקצתיה... כמה שטויות שמעתי, כמה הבלים הופרחו לאוויר והרעילו אותו, כמה דעות עקומות, כמה עוול נוסף נעשה, כאילו לא די היה במה שחווינו עד עתה... אדם נבחן בתוך ביתו, בין ארבעה כתלים סגורים, בתוך המים הטריטוריאליים שלו. לאדם השטחי, שעומד מן הצד, ואפילו למטפל הממוצע, קל כל כך להתבלבל מקצה הקרחון ולאבחן באופן שגוי את העולם הנסתר מעיניו. לי עצמי ארך אינסוף זמן להבין, ללמוד, לדעת, לגלות ולזהות את שהתרחש מתחת לאפי ממש. רק מטפל שעבר את ההכשרה המקצועית ביותר, רכש ניסיון רב ובורך בכישרון ויכולת מולדים – יכול לנסות, בצניעות, בענווה ובאורך רוח, לגלות ולהבין. 

אני חושבת על כל אותם חורצי משפט ולשון, יודעי כול ומביני דבר שהרשו לעצמם לומר ולדבר, לשמוע פה ושם, לספר ולשער... כמה עוול גרמו במשפט אחד, בדיבור אחד. כמה שבר זרעו וכמה פנים הלבינו, שלא בצדק, מבלי הבן דבר. "את אשר הכית רדפו"...

הזהרו בקרחונים, כי אין לכם שום מושג מה מתרחש מתחת לפני המים. הזהרו בקרחונים, ואל תנסו להפריח השערות ואומדנים, כי אין לכם היכולת והכלים הדרושים לכך. הזהרו בקרחונים, כי הם שבירים כל כך, ואם תוסיפו שבר על שיברונם, עלולים הם לאבד את כושר הציפה. הזהרו בקרחונים, כי קרוב ה' לנשברי לב, ומאזין קול שברונם... שמרו ספינתכם. שמרו נפשכם.