"בזכות הצמיד של אמא נחשפתי לדבר שהוסתר ממני כל השנים"

מכירים את הסיפורים על התימנים שעלו לארץ, ולפני שנכנסו למטוס בתימן התבקשו להשליך את התכשיטים כדי "שלא יכבידו על המטוס"? מנוחה כהן מכירה את הסיפורים מן הצד הכואב ביותר שלהם, שכן הוריה היו באותן סיטואציות, והיו עדים למקרים הללו מקרוב.

מנוחה שמעה על הסיפורים הללו כילדה, אך לא ייחסה להם חשיבות רבה. "אמנם גדלתי בראש העין, במשפחה תימנית שורשית", היא מציינת, "אבל התחתנתי עם בעל אשכנזי והתרחקתי מאוד מהתרבות התימנית של ההורים שלי".

במשך השנים הפכה מנוחה לאומנית ואוצרת בארץ ובחו"ל, והיא גם פעילה מאוד בתחום החברתי, אך בנושא תימן לא עסקה כלל.  מה שבכל זאת החזיר אותה לעסוק במורשת התימנית היה צמיד מיוחד ונדיר מאוד שהיא קיבלה מאמה,  והוא חשף אותה לעולם שלם שלא הייתה מודעת לו, ואף נראה שהיה מי שגרם לו להיעלם מההיסטוריה התימנית בעת העלייה לארץ.

סודו של הצמיד

"כשאמא התבגרה היא החליטה לחלק בינינו את התכשיטים שלה", חוזרת מנוחה אל תחילתו של הסיפור שטלטל את חייה. "אני קיבלתי ממנה צמיד תימני, עשוי כסף. באותה הזדמנות ביקשתי מאמא שתספר לי עליו, מי ייצר אותו ומהיכן הוא הגיע. השיחה הזו פתחה לי צוהר לעולם שלם של התרבות התימנית שכילדה וכנערה כלל לא התייחסתי אליה. לצערי אמא נפטרה עוד לפני שהספיקה לחשוף אותי לכל הסיפורים המרתקים, אבל המעט שסיפרה הספיק לי כדי להבין שאני רוצה להמשיך לחקור את הנושא, ולשמוע עליו עוד ועוד".

קרדיט: סדן הפקות

מנוחה קראה ספרים רבים בנושא וגם שוחחה עם נשים רבות שהתגוררו בתימן. "מסתבר שהערך של התכשיטים עבור הנשים התימניות היה הרבה מעבר למה שניתן לשער", היא מציינת, "שכן התכשיטים ייצגו את מעמדן החברתי והכלכלי, הם גם היו חלק מהנדוניה של הכלה והיוו תנאי מוקדם לחתונה. האמת היא שאחרי החתונה שלי אמא התעקשה לקחת אותי לצורף התימני שמעון עובדיה סאלח ז"ל, כדי לקנות לי סט של תכשיטים תימניים. לא הבנתי לשם מה אני זקוקה להם בכלל, ושמרתי אותם רק כי קיבלתי אותם מאמא. כיום אני מבינה שהיה חשוב לה מאוד שהמסורת תישמר.  כעת כשאני מתעניינת בתחום, אני מרגישה שזו ממש סגירת מעגל עם אמא שלי".

אבל מה היה מיוחד כל כך בתכשיטים בתימן?

"בתימן היה מקובל שנשים עונדות תכשיטים כבר מרגע שנולדו", מסבירה מנוחה. "מדובר בתכשיטים שניתנו להן במתנה על ידי גברים – לאישה נשואה על ידי בעלה, ולילדה או נערה על ידי אביה. על פי התכשיטים ניתן היה להכיר את המעמד של כל אישה, כאשר עם השנים הלכו והתווספו תכשיטים נוספים שניתנו בהזדמנויות שונות. היו תכשיטים שהוענקו לרגל אירועים מסוימים, כמו למשל כשהילדה התבגרה, כשהיא התארסה, וכמובן לקראת החתונה, כחלק מהנדוניה. כשהאישה הייתה מתאלמנת הלכו התכשיטים ופחתו, כי היא הייתה צריכה להתקיים וממילא נאלצה למכור את חלקם".

קרדיט: סדן הפקות

באיזה גיל קיבלו בתימן את התכשיט הראשון?

"בדרך כלל בגיל 0, עם הלידה", מסבירה מנוחה, "אחותי הגדולה נולדה יומיים לפני שעלתה לארץ, וכבר בתמונות ניתן לראות שיש לה תכשיט מכסף על ה'גרגוש' – כיסוי הראש הקטן שלה".

מנוחה גם מציינת שבנוסף לתכשיטים הקבועים בימי החול היו לנשים התימניות תכשיטים מיוחדים לאירועים משמחים, וכן תכשיטים לשבת. "המיוחד בתכשיטי השבת היה בכך שהם היו תפורים אל תוך הבגדים, כדי שלא תהיה בעיה 'לטלטל' אותם בשבת על פי ההלכה", היא מבהירה. "למעשה, בכל שלב בחיים האבא היה נותן תכשיט לבנותיו, כשהמטרה היא להבטיח את העתיד שלהן והקיום שלהן, כי ברגע שהגבר היה הולך לעולמו, הדבר היחיד שהיה נשאר לאישה הוא התכשיטים ובאמצעותם היא ממנה את עצמה".

קרדיט: סדן הפקות

קרדיט: סדן הפקות

עוול בלתי נסלח

מנוחה מדגישה שככל שהיא עסקה יותר בנושא, כך היא התחילה להבין את גודל העוול שנעשה לעולי תימן בעת שעלו לארץ. "זה התחיל בכך שהשלטונות בתימן דאגו לכך שהנשים ישאירו מאחוריהן את התכשיטים. תמיד סיפרו לנו על כך שהתכשיטים נלקחו מהנשים לפני עלייתן למטוס, אך אף פעם לא הבנתי את גודל השבר. כי יחד עם התכשיטים נלקחו מהאישה באותה עת גם המעמד שלה, הזיכרונות שלה מבעלה והאפילו האפשרות הכלכלית לפרנס את עצמה. כי אותן נשים הגיעו למדינה חדשה, כשהן בעצם חסרות כל ואין להן שום דרך להתפרנס".

קרדיט: סדן הפקות

קרדיט: סדן הפקות

בנוסף, טוענת מנוחה שנעשה גם עוול גדול בצד הישראלי כלפי הצורפים מתימן. כי כשהם התגוררו בתימן הם נחשבו למכובדים מאוד ומובילי דעת קהל, וכשהגיעו לארץ לא היה אף אחד שייתן להם את הכבוד הראוי להם.  "כך למשל היה הצורף הידוע שלמה עראקי, שהמלך התימני בכבודו ובעצמו מנע ממנו לעזוב את תימן, כי טען שעליו להכשיר קודם לכן צורפים איסלמיים שימשיכו במלאכת הצורפות. עראקי גם היה זה שייצר בעצמו את הכסף למלך, והוא זה שהטביע את המטבעות בתימן. היה לו מעמד גבוה ביותר, והנה כשהגיע לארץ ופנה ל'בצלאל' לא היה שם אף אחד שיכיר ביכולותיו והפכו אותו לשוליה. זה הוביל לכך שהוא נמנע מלעסוק בצורפות בארץ והתעסק בחקלאות. כולנו הפסדנו את עבודות הצורפות המיוחדות שלו".

ההבנה של המורשת שנלקחה מהתימנים, היא זו שגרמה למנוחה לצאת בימים אלו בתערוכה שעומדת להיות מוצגת ב'גלריה לאמנות שבטית' ברחוב בעלי המלאכה בתל אביב. "בתערוכה אני לא מציגה את התכשיטים עצמם", היא מדגישה, "אלא ציורים שבהם ציירתי אותם. בכוונה ציירתי רק חלק מכל תכשיט, כדי להראות את חוסר השלמות שבו, להמחיש את כל מה שנלקח מאתנו".

קרדיט: סדן הפקות

קרדיט: סדן הפקות

קרדיט: סדן הפקות

ומהיכן הגיעו התכשיטים שאותם ציירת?

"התבססתי בעיקר על התכשיטים שהיו במשפחה, ומשם התרחבתי לתכשיטים נוספים מאזורים שונים, שנוצרו על ידי צורפים ילידי תימן וילידי הארץ. כמו כן יהיו תכשיטים תימניים של אספן ידוע מראש העין, וכן אני באופן אישי מתכוונת לענוד חלק מהתכשיטים בפתיחת התערוכה, אני מרגישה שהם ממש חלק ממני, כי בעקבות העיסוק בתחום, התחברתי שוב למורשת התימנית".