הפרופ’ חושפת: "לראשונה אחרי עשור, חידושים בתחום הדמנציה"

דמנציה. איזו מילה קשה! כמה אסוציאציות מדכאות היא נושאת איתה, כמה התמודדויות וסבל של קשישים ובני משפחותיהם. מעניין שכאשר מזכירים את המילה הזו באוזניה של פרופ' יהודית אהרון פרץ, רופאה נוירולוגית במכון לשבץ המוח וקוגניציה במרכז הרפואי רמב"ם ויו"ר המועצה המדעית המייעצת לעמותת 'עמדא', היא טוענת שבשנים האחרונות ניתן לראות התקדמות עצומה במחקר והבנת תסמונות הדמנציה ובפיתוח גישות טיפול  שנועדו לשפר את מצבם של החולים.

"גם כיום מדובר עדיין במחלה לא פשוטה שלעתים קרובות אינה ניתנת לריפוי, אולם החידוש הוא שכיום אנחנו יודעים הרבה יותר מאשר בעבר,  בנושאים כמו מניעת דמנציה, אבחון וטיפול במחלות הגורמות לדמנציה וזיהוי דמנציות הניתנות לטיפול וריפוי", היא מעודדת.    

(צילום: shutterstock)

עמותה למען החולים

כבר שנים שפרופ' יהודית אהרון פרץ עוסקת בחקר המוח, כשהיא מתמחה במחלות הגורמות לירידה קוגניטיבית-התנהגותית ולדמנציה. היא זו שהקימה בזמנו את המכון לנוירולוגיה קוגניטיבית בבית החולים רמב"ם הנחשב עד היום לאחד המכונים הגדולים בארץ שעוסקים בתחום. "אמנם דמנציה וירידה קוגניטיבית הן נושאים שנראים לנו כמשתייכים לגיל המבוגר, אך זה לא תמיד כך", היא מדגישה, "במשך השנים פגשנו במרכז שלנו לא מעט אנשים צעירים, המתמודדים עם ירידה קוגניטיבית בעקבות חבלות ראש, גידולים ומחלות נוירולוגיות נוספות.  אנו מאבחנים ומטפלים גם בהפרעות קשב במבוגרים,  ולעתים  תלונות על ירידה בזיכרון בגיל המבוגר מתבררות כנגרמות עקב הפרעת קשב ולא בהכרח כתוצאה ממחלה ניוונית".  

אחרי ניסיון של עשרות שנים, מונתה בשנים האחרונות פרופ' אהרן פרץ ליו"ר הועדה מדעית המייעצת של עמותת 'עמדה' שבין מטרותיה: יצירת רשת מידע ותמיכה רגשית למשפחות החולים, פיתוח מערך שירותים תומך לחולים ולמשפחותיהם, הסברה לציבור אודות הסתמנות מדמנציה והאתגרים העומדים בפני המטפלים בחולה הסובל מדמנציה, הכרת הזכויות הסוציאליות והמשפטיות של החולים ובני משפחתם, השפעה על מקבלי ההחלטות להרחבת סל שירותים ולקידום זכויות החולים והמשפחות  וקידום המחקר בנושא המחלה.

לאחרונה התפרסמה חוברת הנחיות קליניות חדשות לטיפול בדמנציה ומניעתה בהשתתפות עמותת עמדא, והאיגודים הרפואיים המקצועיים, האיגוד הגריאטרי, האיגוד הפסיכיאטרי, האיגוד הנוירולוגי ואיגוד רופאי המשפחה בהובלת פרופ' עמוס קורצ'ין ופרופ' אהרון-פרץ.

לדברי פרופ' אהרון פרץ, מדובר בדפי הנחיה חשובים, המשקפים את השינויים שהתחוללו בשנים האחרונות  באבחון ובטיפול בחולה הסובל מירידה קוגניטיבית ודמנציה. הנחיות אלו נועדו לקבוע את האופן בו יאובחנו החולים במדינת ישראל. דפי ההנחיות הועלו לאתר משרד הבריאות והם מופצים בקרב כל הרופאים המטפלים ומלווים אנשים הסובלים מדמנציה וירידה קוגניטיבית, בין אם אלו רופאי משפחה ובין אם נוירולוגים, פסיכיאטרים, גריאטריים, ועוד אנשי מקצוע.

בשורות והתפתחויות

אז מהם החידושים שמופיעים בדפים אלו, ובמה הם שונים בהשוואה לדפי הנחיה שפורסמו לפני כ-10 שנים? פרופ' אהרון פרץ מציינת כי דפי ההנחיה הנוכחיים  משקפיים את השינויים הבולטים שחלו במדעי הרפואה בנושאים הקשורים לאבחון וטיפול במחלות הדמנציה השונות בעשור האחרון. היא גם מפרטת: "כיום ידוע לנו שהדמנציה נגרמת בדרך כלל על ידי שילוב של מחלות הפוגעות בתפקוד ובמבנה רקמת המוח, שאלו הם למעשה גורמי הסיכון לדמנציה. כתוצאה מכך נגרמים ירידה קוגניטיבית ושינויים בהתנהגות, המחמירים בהדרגה ומתדרדרים בשלבים סופיים ללקות קוגניטיבית בדרגת חומרה של דמנציה.

(צילום: shutterstock)

"גורמי הסיכון לדמנציה כוללים גורמי סיכון כמו יתר לחץ דם, סוכרת, רמה גבוהה של שומני דם, מחלות לב והפרעות בקצב הלב, עישון, מעוט פעילות גופנית, דיכאון, שתיה מופרזת של  אלכוהול, ירידה בשמיעה, זיהום אוויר ובדידות. אם רק נדע לתת טיפול שיאזן את גורמי הסיכון האלו נוכל למזער את הנזק לרקמת המוח. כיום הרופאים מאמינים שניתן למנוע כ-40% ממקרי הדמנציה על ידי טיפול נכון בגורמי סיכון אלו ולהאט את ההתדרדרות במקרים רבים נוספים.  

"בנוסף לטיפולים הקיימים לדמנציה, קיימים היום טיפולים חדשים, ייעודיים לחולים המאובחנים כסובלים מדמנציה עקב מחלת אלצהיימר בשלבי מחלה מוקדמים, חלקם עדיין בשלבי ניסוי. אלו טיפולים שאינם מתאימים לכל החולים הסובלים מדמנציה, אולם זהו תחום  מתפתח  ויש בו בשורות גדולות. כמו כן, אנו מודעים יותר להפרעות התנהגות בדמנציה ולעתים קרובות יודעים איך לטפל בהן. זה נכון שלא נעים שסבא שוכח, אבל יותר לא נעים כשהוא חושד בבנו שגנב לו את המפתחות, מתנהג באלימות  או מתייחס  באופן לא חביב לנכדים. אלו דברים שכיום ניתן לפתור בחלק גדול מהמקרים.

"ויש גם נושא שכלל לא הוזכר בדפי ההנחיה בעבר, ונוגע לנושאים המשפטיים – עד מתי החולה הסובל מדמנציה, צעיר, מבוגר או קשיש, כשיר לקבל החלטות עצמאית, מתי כדאי למנות לו אפוטרופוס, באיזה שלב רצוי להמליץ על ייפוי כוח מתמשך, איך לנצל את הזכויות לקבלת עזרה כפי שנקבע בחוק, למשל על ידי ביטוח לאומי, ועוד על זו הדרך".

(צילום: shutterstock)

ומה עם טיפול אמיתי לדמנציה, שימנע מלכתחילה את התפתחותה?

"זה גם דבר שעובדים עליו במעבדות רבות בארץ ובעולם. תכשיר מונע דמנציה עדיין לא נמצא, אולם טיפול בגורמי הסיכון לדמנציה מהווה בהחלט אפיק להפחתת מספר החולים בדמנציה, ואולי גם לדחיית הסתמנות הדמנציה ולהקלה על חומרת הסתמנות הדמנציה ברבים נוספים.

"יש להבין שכאשר מדובר במחלות מהסוג הזה, גם אם דוחים את הדמנציה בשלוש או ארבע שנים, זה משמעותי. החולה מרוויח זמן נוסף לבלות בחברת ילדיו ונכדיו, המשפחה זוכה להיות אתו וליהנות ממנו, ולמרות שאינו מבריא, ניתן לעזור לו ולמטפלים בו לחוות פחות תסמינים לא נעימים. אם רק נצליח בכך זה יהיה הרבה, ואנחנו בהחלט מתקדמים לשם".

פרופ' אהרן פרץ מבקשת לנצל את ההזדמנות ולהסביר: "יש משפחות שחשות בושה להודות כי האב, האם הסב או הסבתא סובלים מדמנציה, אפילו מתייחסים אליה לצערי כמו למחלת נפש. לעתים מסתירים את החולה או מתעלמים ממנו. חשוב להדגיש כי אבחון מאוחר עלול להזיק  הן לחולה והן למטפלים בו, הטיפולים שציינתי יהיו יעילים פחות וההתמודדות עלולה להיות קשה ומעיקה  עוד יותר. אם לא נדבר על הדמנציה היא לא תיעלם, אבל אם נהיה מודעים לה, נוכל לעתים קרובות להקל".