הלימוד היומי: מהו זמן ספירת העומר, והאם מותר להתאמן בשבת? (יום שישי, כ"ג בניסן)

אתמול ספרנו 8 ימים לעומר

הציטוט היומי

מצוה להדר שיהיה הנר יפה, וישתדל להדליק בפמוטים יפים מכסף או זהב.

ובזכות חיבוב והידור המצוה [בשמן, בפתילה, בכוסיות ובפמוטים], זוכים לבנים תלמידי חכמים, שנאמר: "כי נר מצוה ותורה אור", שעל ידי נר מצוה של שבת וחנוכה, יבוא אור התורה (מסכת שבת כג ע"ב).

(מתוך 'בהלכה ובאגדה')

2 הלכות ביום מתוך 'בהלכה ובאגדה', עפ"י פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

מהו זמן ספירת העומר?

מן הדין אפשר לספור ספירת העומר משקיעת החמה. אך ראוי להחמיר ולדקדק לספור מצאת הכוכבים. ואולם, ציבור שסיימו תפילת ערבית בבין השמשות [פרק הזמן שמהשקיעה ועד צאת הכוכבים], ויודע החזן שאם לא יספור עכשיו, יש חשש שישכחו חלקם לספור, מצוה עליו לספור עתה, ולא ימתין לצאת הכוכבים.

מכיוון שמצות ספירת העומר מדברי חכמים, על כן, בנוסח לשם יחוד שקודם הספירה, יאמר: הנני בא לקיים 'מצות ספירת העומר', ולא 'מצות עשה של ספירת העומר'.

חושש שישכח לספור – כיצד ינהג?

המתפלל ערבית עם הציבור מבעוד יום וסיים את התפילה בבין השמשות, והוא נוהג בכל לילה לדקדק לספור את העומר אחר צאת הכוכבים, אך חושש שמא ישכח לספור בביתו, רשאי לספור עתה בלי ברכה, ויתנה בדעתו: "אם אשכח לספור בלילה, הריני סומך על ספירה זו לצאת בה ידי חובתי, אך אם אזכור בלילה לספור את העומר, הריני מכוון במפורש שלא אצא ידי חובת ספירת העומר בזה". ואז כשיזכור בלילה, יספור בברכה כמנהגו הטוב לספור אחר צאת הכוכבים.

ציבור המתפללים ערבית מוקדמת, דהיינו בזמן "פלג המנחה" [שעה ורבע לפני צאת הכוכבים בשעות זמניות. בערך 18:10], וחוששים שמא ישכחו לספור את העומר בלילה, רשאים לספור עתה בלי ברכה, ויחשבו בדעתם שאם יזכרו בלילה לספור, אינם רוצים לצאת ידי חובה בספירה זו. ואז כשיזכרו בלילה, יברכו ויספרו שוב.

חיזוק לנשמה

שאל את הרב VOD: האם מותר להתאמן בשבת?

פרשת שמיני – דבר תורה קצר לשולחן השבת

"קרבו, שאו את אחיכם" (י, ד)

טעמי המקרא על המילה “קרבו” הם “תלישה גדולה” ו”גרשיים”.

כך כותב הרב בידרמן ב”באר הפרשה”:

“הנה על תיבת ‘קרבו’ ישנם שני ‘טעמי המקרא’, הלוא הם ‘תלישה גדולה וגרשיים’.

ושמעתי דבר נפלא מאחד מצדיקי הדור שליט”א, על פי הידוע כי דייקא (=דווקא)  במקום הנראה לאדם כי הוא מרוחק ונדחה ממחיצתו של הקב”ה, שם הקב”ה מתקרב אליו ביותר.

על כן ישנם שני טעמים, א. ‘תלישה גדולה’, ורומז על מצב בו אדם מרגיש עצמו ‘תלוש’ (אפגעריסען) במידה גדושה וגדולה. ב. טעם הנקרא ‘גרשיים’, גרוש ומרוחק פי שניים, אז הוא קרוב (=כנרמז במילה ‘קרבו’, שדווקא היא תחת התלישה גדולה והגרשיים).

והנה, לא היה די לו לתת טעם ‘תלישה קטנה’ אלא דייקא [דווקא] גדולה… ולא די באזלא גרש אחד, דייקא גרשיים, מגורש בכפליים, שם יתקיים בו ‘קרבו’. ומכאן תצא הקריאה לכל שבורי לב ‘קרבו שאו את אחיכם’, כי דייקא שם היא ה’קרבו’ שלהם ביתר שאת ועוז”