כשהגעת למקום בשביל משהו אחד, ובסוף יצא הפוך

אתן מכירות את זה שהגעתן למקום בשביל משהו אחד, ובסוף יצא הפוך לחלוטין?

כך הרגשתי כאשר הוזמנתי למפגש מצולם בין נשים שלא שומרות מצוות לעת עתה, לבין נשים חרדיות / דתיות. הגעתי ממקום של אחדות, של חיבור, ובפועל – השיח נסוב סביב חילוקי דעות, אולי כדי להראות כמה שונים אנחנו.

לקח לי זמן להסכים לתוצאה שנראתה בסוף, אבל התגובות היו רבות מאותו מפגש, לכן החלטתי שלפחות אביא את הפרשנות הקטנה שלי.

בפועל, החיבור בין חברות הקבוצה היה מהיר. נשים אוהבות. נקודה. לא משנים הנראות, הלבוש, הוויכוחים שעלו (ועלו...), האמירות המאוד חד משמעיות ועוד. בתקשורת אפשר למכור לנו לוקשים, שיש פרוד, אבל בפועל, כשנפגשים זו עם זו, אי אפשר לשכוח את מה שמאחד אותנו, את הנפש האלוקית שקיימת בקרבנו. המאחד רב על המפריד.

כשהתחלנו, לאחר החיבור הטבעי בינינו, צרם לי ואפילו נרתעתי מצורת הישיבה שהמארגנים ארגנו לנו: שורה של כסאות, זו מול זו. בתחושה שלי, הרגשתי שצריך לשבת במעגל. למרות חילוקי הדעות, אנחנו עם אחד, וכל מי שמנסה לעשות / להראות / להשמיע אחרת - אנחנו לא נסכים לכך. לעניות דעתי, כולן הסכימו איתי.

כמה ימים עברו, ועדיין לא לגמרי עיבדתי את מה שהיה באותו יום ראשון, של המפגש בן ה-4 שעות.

יכולה לומר שנוצר שם משהו שלא יכול היה להיווצר בשום מקום אחר, ושדווקא אחרי שיח מעמיק נוצר קשר איכותי.

אלא מה, שמבחוץ לא רואים את העומק. רק את ההיילייט, רק את המשפטים שנאמרו באוויר. חסרים כל כך כל השלבים בין לבין, הכימיה שנוצרה לפני וגם אחרי. ברור לי שנשאר לשמור על קשר – במיוחד שקבענו חברותא, והפעם – כדי להיפגש ולדבר על המשותף.

אך כשעומדים מבחוץ, ורואים כתבה בת 11 דקות שהיא תקציר המפגש, אי אפשר להבין מה הלך בפנים. התוצאה לעולם לא תשקף את הכמעט 4 שעות שבהן ישבנו יחדיו על סט צילום עם נשים מדהימות.

אנחנו אמנם רק נראות שונה, אבל בתוכנו - אנחנו עם אחד, מכיל וקשוב כל כך, גם אם זה לא נראה כך בכתבה / בחיים.

יש בנו משהו פנימי, שכמה שירצו לפגוע בביחד שלנו – אנחנו לא ניתן לאף אחד לפגוע במקום הכל כך שלם, מחובר ואמיתי הזה.

אודה שמלכתחילה לא אהבתי את הפילוג, שהתבטא בישיבה, בנושאים המגמתיים מאוד שעלו, את זה שלא נתנו לנו לדבר על העומק שבעניין, ועל העבר של העם שלנו, אלא רק על מה שקורה עתה. כמה שניסיתי לעורר על "עם שההווה שלו אינו נשען על עברו גם עתידו עוטה בערפל", זה לא התקבל. אבל גם זה חיצוני לכל מה שמתרחש בלב פנימה, שיש בנינו אהבה מטורפת. ואם פוגשים אחרת – צריך לזכור שזה רק בחיצוניות.

לפחות בסוף הכתבה הראו את החיוך והחיבוק של כולנו. ואף על פי שנאמר לנו ש"אהבה לא מצטלמת טוב" – אין כמו להתחיל, להמשיך ולסיים באהבה.

כי אהבת ישראל לעולם תנצח.