חג הפסח חלף – ואיפה את עכשיו?

חג הפסח חלף ועבר

נראה כאילו חלפו יובלות,

כ”כ מהר החיים חזרו לשגרה.

הילדים שוב חוזרים ללימודים

אנחנו לעבודה,

איפה המצות, המרור?

איפה החרוסת שנגמרה?

אין סעודה חגיגית כל יום,

האם נגאלנו? מתי נגאל?

נגאלנו – כבר נגאלנו בפסח.

הפסח

אמנם חלף הלך לו,

אך הוא השאיר על החוף הרבה אוצרות,

הרבה פנינים זרועים על החוף בין הצדפים,

החוף הוא חוף הלב.

החוף במקרה זה הוא חופי הלב,

הלב שלנו הוא לב גדול,

לב של יהודי יש לו חופים ארוכים ועשירים ביופי

הים מסמל את גלי השפע האלוקי,

האוקיינוס האינסוף

שגואה ועולה ומתרפק על חופי הלב

ונובע מתוך הנקודה הפנימית בתוך תהומות הלב,

הנקודה הפנימית היוצאת אל הנצח

מתוכנו וכל פעם שהים גואה ועולה

הוא מציף את החופים

ומשאיר אחריו הרבה אוצרות,

תכשיטים, מזכרות.

צריך פשוט לאסוף אותם

שלא יסחפו

שוב אל מעמקי הים

וילכו לאיבוד

בחג הפסח,

כל מי ששוטט

על חופי ליבו

היה צריך לקפל גבוה

את המכנסיים

וללכת על קצות האצבעות

כדי לא להירטב משפע המים

שבאו וכיסו את כל החוף,

מים צלולים להפליא,

עשירים במתנות.

אך את המתנות רואים רק שהמים מסתלקים,

לאחר ששכחו המים ומתגלה שוב החוף,

אפשר להתפעל ממתנות המים,

ואז אפשר וצריך ללקט את המתנות שילוו אותנו,

את הנכסים שנשארו לי שיחיו אותי

לא תמיד האנשים נמצאים אצל חופי ליבם,

רק על שפת הים הגנוז

יותר מדי הרבה אנשים

מחפשים הפתעות

ביבשה הצחיחה

עם מעט צל ועניין,

ללא רוח משיבת נפש – רוח ים

התורה דואגת שנמצא ליד חופי ליבנו,

לפחות בזמנים מסוימים שבהם הים עולה מאוד

וכל מי שטרח בפסח

והתפלל להיות יהודי

בכל רמ”ח איברים

ושס”ה גידים,

חגג את ליל הסדר כהלכתו

ולא אכל חמץ,

ודאי זכה להגיע אל חופי לבו,

ועכשיו, כשנסוגו המים ועבר החג,

הגיע הזמן לזכות בשלל.

בחג הפסח

יד אלוקית זרעה זרעים בשפע

על תלמי ליבנו,

זה קרה בודאי,

עכשיו

זה הזמן להשקות

את הזרעים האלו

על-מנת שינבטו,

מהם הזרעים

שיכולים להפוך

לעצי פרי גן עדן

שצריך כל כך להשקותם

הזרעים האלו הם אורות רוחניים,

כוחות רוחניים,

כוחות חיים

שיכולים

להפוך את חיינו לשיר

רננים ארוך

שלושה כוחות, חבלי הצלה

שלושה שבילים נסתרים.

זה קרה לראשונה בחג פסח במצרים

וזה קורה בכל חג פסח,

וזה קרה גם השנה .

הראשון

שבפנינים ששרועים על החוף

בזרעים הטמונים בתוכנו

זו הידיעה שנתבררה!

נוכל לחיות איתה

עד אז האמינו כולם

שהעולם מתנהג מעצמו,

עולם ה"מדע",

כאילו אין אדון לעולם

ואי אפשר לצאת מהכפייה של עולם נתון,

בכל חג פסח מקבלים את זרע ההבנה,

הבינו שאין עולם של טבע,

זו אשליה הכי גדולה,

אנשים השיגו את האמת

שיש אלוה קדמון,

יכול וחפץ שהוא מחולל כל הנמצאות

ובידו לשנותם כפי שיחפוץ

בכל זמן מהזמנים,

בכל רגע,

כמו שעשה במצרים

ששינה את טבעי העולם בשבילנו.

אין עולם,

יש רצונו יתברך בכל רגע ורגע,

כל מה שחשבנו אחרת התברר שזה לא אמת,

ברגע שהוא רוצה

ואין שום מונע ממנו

הוא משנה את העולם כרצונו

ביטחון אמיתי בהשם

מתחיל ברגע שאין שום דבר

עפ”י טבע להתלות עליו.

כל מי שיצא ממצרים מחויב לדעת

ששום דבר לא אבוד והכול ניתן לשינוי,

התמונה ניתנת לשינוי

בכל רגע שיחפוץ

כמו שכותב ר’ יונה פירוש על משלי

"ועוד יחייב עניין הביטחון שידע עם לבבו

כי הכול בידי שמים

ובידו לשנות הטבעים ולהחליף המזל,

ואין לה’ מעצור להושיע ברב או במעט,

וגם כי צרה קרובה ישועתו לבוא קרובה,

כי כל יוכל ולא יבצר מזימה,

ונאמר שאו לשמים עיניכם

והביטו אל הארץ מתחת וגו',

ויבטח בשם יתברך בכל עת צרה וחשכה,

וידע באמת

כי  הוא רב להושיע

מכל צרה וישועתו כהרף עין,

ועל כן יקווה לישועתו

גם אם החרב מונחת

על צוואר האדם

כעניין שנאמר 'הן יקטלני – לו אייחל'".

הפנינה השנייה שהשאיר חג הפסח

לכל מי שרצה והתפלל שיקרה משהו,

עוד פנינה שנשארה חבויה בתוך ליבנו,

עוד זרע שעתיד ללבלב

אם רק נשקה אותו,

שהקב”ה אוהב את היהודים.

יתכן שאין לו הרבה חברים

שמתחלקים איתו באהבה זו,

הוא היחיד שאוהב את זרעם

של אברהם, יצחק ויעקב,

אהב אותנו ורצה בנו.

זה התברר מעל לכל ספק ביציאת מצרים,

השם מתגאה בנו,

מתפאר בנו.

משה רבנו כתב לנו כבר בתחילת התורה:

"בראשית ברא אֹלקים את השמים ואת הארץ".

יש אלוקים,

יש הקב”ה,

הוא ברא את העולם,

העולם שלו,

עכשיו תתחילי לחפש

מה את יכולה לעשות בשבילו. נפלת

 שכחת, את יכולה להתחיל מחדש,

עוד מתנה שנתן לנו משה.

האלוקים ברא את השמים ואת הארץ

בראשית

מגלים לנו חז”ל,

בשביל ישראל שנקראים "ראשית"

בשביל התורה

"קודש ישראל להשם ראשית תבואתו".

בעבור ישראל

בראתי את השמים ואת הארץ,

ברא את העולם

בשביל הנשמות שנקראות "ראשית",

וזה אנחנו,

זו את!

בשבילך נבראו השמים והארץ

ואת הלימוד הזה נושא כל אדם בלבו,

ואנו צריכים להשקות את הזרע שינבוט.

הצדיקים רוצים להאיר זאת בלבנו.

השם בחר בנו

ושמח בנו עד מאוד

המים הזכים של פסח נסוגו.

האור הגדול הוא הפלא שהקב”ה

גואל גם את מי שלא מגיע לו.

הגאולה

לא תלויה אם מגיע לנו או לא,

השם הוא "גואל חזק"

מי שבוטח בו,

כל מי שמאמין בו.

הגיע משה רבנו השליח,

ומבטיח

"אני אגאל אתכם".

מי שמאמין – אז הוא נגאל!!!

השם הוא "גואל חזק".

הקב”ה

גואל כנגד מידת הדין

ויודע איך לרצות אותה,

איך לשתף אותה.

"הוי"ה הושיע"

שם של הרחמים

"המלך יעננו ביום קוראנו"

גם מידת הדין מתרצה

"מלך ממית ומחיה",

ואת זה למדנו ביציאת מצרים.

חג הפסח השאיר את הידיעה הזו אצלנו,

וקיבלנו את הידיעה

שהקב"ה גואל

גם את אלו שהיו במ”ט שערי טומאה.

הם לא שינו אם שמם ולבושם,

אף על פי שהתנהגותם לא הייתה קדושה,

אך אמרו שהם יהודים

ורצו להיגאל.

בחישוב הפשוט הם לא היו ראויים,

אך הוא גאל אותם

וכך יעשה גם לנו.

מה יוצא משלוש הידיעות?

סלסילת מרגליות שליקטנו מחופי הלב

שהשאיר אחריו חג הפסח,

מתנות שנזרעו אחרי חג הפסח

יוצא שאנו מחויבים תמיד לצפות לישועה,

לעולם לא להתייאש.

ישאלו אותנו: "ציפית לישועה?".

כאשר היה לך קשה והרגשת רע,

היית נבוכה,

מתוסכלת,

כועסת,

שבורה, האם התגברת?

האם ציפית לישועה?

חיזקת את עצמך?

נתת לעצמך כוחות?

חזרת לעצמך, לחיים, לשמחה?

נזכרת בישועה, האמנת בה, ציפית לה'?

איפה מובא החיוב שצריך לצפות לישועה?

"אנכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים".

יציאת מצרים מלמדת אותך

שכל הזמן השם רוצה לגאול אותך

מכל מייצר שאת מצויה בו –

כך שכל הזמן

תצפי לישועתו מתוך אמונה

שהקב”ה הוא מלך יחידי בשמים ובארץ!