למה אתה מתכחש לזה שאתה מכור?

לכתבה הקודמת: מהי התמכרות, ועל איזה רקע היא מתפתחת?

גורם נוסף שעלול להביא אנשים לפתח התמכרויות שונות, הינו הניסיון לטשטש כאב עמוק שהאדם אינו מצליח להכיל ולהתמודד איתו ישירות. אדם שמרגיש כאב עמוק, ואינו יכול להתמודד איתו – עלול להתמסר להתמכרות שתסיח את דעתו מהכאב שלו, כמו למשל: התמכרות לקניות, לעבודה, למחשב, או לכל גורם אחר.

אדם שסובל מהתמכרות כפייתית לאכילה – האכילה משמשת אותו כדי למלא ריקנות שקיימת בחייו. פעמים האדם יתנגד נחרצות: "זה לא יתכן!", הוא אומר, והוא מונה את תחומי התוכן הרבים בחייו: ערכים, תומ''צ, משפחה, עבודה ועוד...

אולם לאמיתו של דבר, בסופו של תהליך, אכן הריקנות תפסה מקום רב בהווייתו. הוא אמנם היה מוקף בערכים, אבל הוא לא הזדהה עם הערכים הללו רגשית. אמנם יש לו משפחה, אך הוא אינו מצליח ליהנות ממנה. אמנם הוא עובד, אך עבודתו אינה מספקת אותו, ובמקום להעניק לו כוח – היא זוללת ממנו אנרגיה רגשית ומותירה אותו מרוקן לחלוטין!

בסיכומו של דבר, מאחר שאותו אדם הרגיש ריקנות עצומה, עמה לא היה ביכולתו להתמודד – הוא ברח מהתמודדות לזרועותיה של האכילה הכפייתית, שטשטשה את תחושת הריקנות והכהתה את תחושת הכאב הפנימית.

במקרים אחרים, ההתמכרות עשויה להוות סגנון של תקשורת בין המתמכר ובין החברה שבה הוא חי. הוא פוגע בעצמו, בכדי להעביר מסר לסובבים אותו. הוא יודע שהוא מעניש את עצמו, אולם הוא סבור שבכך הוא גם מעניש את החברה המקיפה אותו: משפחה, קהילה וכיוצ"ב, בניסיון לזעזע אותה ולגרום לה להבחין במצוקה בה הוא נמצא.

ההתמכרות – מרכז העולם

כעיקרון, יש להבין, שכאשר אדם מגיע למצב של התמכרות, ההתמכרות מהווה את מרכז עולמו, ותופסת את מקומם של ערכים ודמויות אחרות במערכות החיים שלו. מקומה של ההתמכרות, על פי תחושתו – גבוה וקריטי יותר מאשר הערכים שלו, המשפחה שלו, ואפילו בריאותו הפיזית והנפשית.

לדוגמה, אדם שמכור לעבודה – לעולם לא יוכל לקחת לעצמו יום חופש. הוא תמיד ימצא סיבה לעבור שוב על תיבת הדואר האלקטרוני, גם בסופי שבוע או בחופשות. הוא לא יהיה מסוגל לדחות שיחת טלפון שקשורה לעבודה, וסופי השבוע, ככלל, ישמשו אותו להשלמת משימות ו'סגירת פינות' אליהן לא הספיק להתפנות במהלך השבוע החולף, למרות שעות העבודה הנוספות... העבודה, תופסת אצל המכור את המקום הראשון בחשיבותו, והיא מאפילה ודוחקת את כל שאר המשימות, הערכים, ומוקדי החשיבות האחרים בחייו.

ברוב המקרים, המתמכר יתכחש להתמכרות שלו. התכחשות זו מהווה מנגנון הגנה שמסייע לאדם להתמודד עם מידע רגשי שקשה לו לשאת אותו. במקרה זה, מאחר שהאדם מתקשה לשאת את התחושה שהוא אינו שולט בעצמו ובמעשיו, ומקבל החלטות שאינן משרתות אותו ואינן מקדמות את המטרות האמיתיות שלו או את תחומי החשיבות המרכזיים בחייו – הוא יעדיף להתכחש לאלמנט ההתמכרות, ולייחס רציונליות לדפוס הפעולה שלו.

המקור למנגנון ההתכחשות, נעוץ בשלבי ההתפתחות הראשוניים של האדם. בתקופת הינקות והילדות המוקדמת, הילד מאמין שכל עוד הוא אינו מכיר בקיומה של מציאות כלשהי – היא אינה קיימת במציאות. שרידים של אמונה זו, משתמרים גם אצל האדם המתבגר. תפיסה זו היא שגורמת לאדם לעיתים להימנע מלבצע בדיקות מוקדמות לגילוי מחלות שונות, מתוך אשליה כי בעזרת ההתעלמות וההתכחשות לאפשרות קיומה של המחלה – ניתן יהיה למנוע את התפתחותה.

באותו האופן פועל דפוס החשיבה של המתמכר. הוא מאמין, בעקבות אותם שרידים של התפיסה הילדותית שהשתמרו אצלו, שאם יתכחש להשלכותיה של ההתמכרות על מהלך חייו ועל תפקודו בזירות השונות עליהם מושתתים חייו – ההשלכות הללו תתפוגגנה. משום כך, הוא יעדיף, למשל, לתלות את הדיכאון שלו במזג האוויר או בגיל המתקדם, ולא לקבל כי עומס העבודה אליו הוא מכניס את עצמו ללא שליטה – הוא הגורם להתדרדרות במצב רוחו.

ומאחר והזכרנו את הדוגמה של התמכרות לעבודה, ניגע בה מעט.

לעיתים, הסביבה נוטה להאשים את ההתקדמות הטכנולוגית שמאפיינת את השנים האחרונות, בהתמכרותם של אנשים שונים לעבודה. העובדה שניתן לעקוב אחרי כל התפתחות גם בשעות בהן האדם נמצא מחוץ למקום עבודתו הסדיר, ודאי מאפשרת פריצת דרך משמעותית עבור המכורים לעבודה.

ובכל זאת, הניסיון להאשים את הטכנולוגיה בהתמכרות זו – דומה לניסיון להאשים את חנויות המכולת בהתמכרותם של אנשים שונים לאכילה כפייתית. אין ספק, שאילו לא ניתן היה להשיג מזון בזמינות גבוהה – היה קשה לאדם שמכור לאכילה כפייתית לממש את ההתמכרות שלו; אולם עובדה זו עדיין אינה מביאה אותנו למסקנה כי זמינותם של מוצרי המזון היא הגורמת להתמכרות. באותה מידה, אין ספק כי הזמינות הרבה שמאפשרת הטכנולוגיה המתקדמת – מסייעת למכורים לעבודה לממש את ההתמכרות שלהם, אולם אין כל הגיון בניסיון להטיל את האחריות להתמכרות זו על הטכנולוגיה.

למעשה, מלבד כל הגורמים שכבר מנינו עד כה, ישנו גורם משמעותי שעלול במקרים רבים להתפתח לכדי התמכרות לעבודה: מדובר על פרפקציוניזם, שגורם לאדם להרגיש צורך לבצע כל מטלה באופן המושלם ביותר, וזאת תוך הפרת האיזון בין עבודה לבין משפחה, מנוחה ותחביבים.

כך, ניתן למצוא את המכורים מסוג זה, כשהם מתגנבים לחדר העבודה שבביתם ומנסים להספיק עוד טלפון, או עוד פעולה או שתים, מבלי שאף אחד ישים לב... משום שלדידם, על פי תפיסתם הפרפקציוניסטית, כל משימה הקשורה לעבודה צריכה להתבצע באופן מושלם ומיידי, כאשר הדבר עומד ברמת חשיבות עליונה ומאפיל על כל צורך אחר.

כמובן, להתמכרות לעבודה ישנן השלכות בריאותיות מרחיקות לכת, כמו להתמכרויות רבות אחרות. מחקרים מעידים, כי במקרים רבים יסבלו המכורים מסוג זה מסימפטומים כמו חרדה, דיכאון, ועוד, וכן מתסמינים פסיכוסומטיים כמו: כאבי ראש, עייפות, הפרעות אכילה ובעיות במערכת העיכול. ובכל זאת, כפי שהקדמנו, בדרך כלל יתכחשו המכורים להתמכרותם, וינסו להסביר את התופעות השונות בכל דרך אחרת, הגיונית כמו שאינה כזו.

כאשר מדובר על התמכרות לעבודה, החלק הקשה ביותר הינו זיהוי הנקודה בה עליהם לעצור את העבודה, לסיים את היום, ולפנות למטלות אחרות – במסגרת המשפחה או הצרכים האישיים, הפיזיים או הרגשיים. קושי דומה, מתעורר כאשר נדרשים המכורים לקבל החלטה אודות משימות הסובלות דיחוי, וללמוד כיצד להבחין בינן ובין משימות שאינן סובלות דיחוי ויש לבצען גם מעבר לשעות העבודה או בימי המנוחה.

אחת ממטרות הטיפול הינה הבנת ההבדל בין עובד חרוץ ומסור, ובין התמכרות לעבודה. כי חריצות הינה מידה משובחת, אבל לאדם חרוץ ישנם גבולות וישנן פרופורציות, ואילו כאשר הגבולות הללו נפרצים, והפרופורציות מופרות – כבר מדובר על התמכרות.