אליטות בעם ישראל? יש דבר כזה!

האם יש מקום ל"אליטות" בעם ישראל? לכאלו שהם מורמים מעם ויש כלפיהם יחס שונה? יש ויש. אצלנו הם נקראים "כהנים". חומש שלם הוקדש עבורם – חומש ויקרא, המכונה למעשה "תורת כהנים". להיות משויך לקבוצת ה"אליטות" זה לא רק זכות וכבוד גדול, אלא גם אחריות כבדה עם השלכות ציבוריות. כדי להבין זאת היטב, נניח רגע לכהנים ונתבונן על עצמנו. רק אחרי שנבין את המעלה שלנו כיהודים – נוכל להבין מה נדרש מהכהנים...

נתבונן בסולם דומם-צומח-חי-מדבר-יהודי. לכל שלב בסולם יש מעלה מיוחדת שאין באלו שתחתיו, אך מצד שני, אותה מעלה יכולה גם להפוך להיות חיסרון איום – אם לא נעשה בה שימוש.

וכך זה עובד: צומח – כאשר מנתקים אותו מהקרקע הוא לא נעשה דומם, אלא הוא קמל, נובל ומתפורר. חי – כאשר מנתקים ממנו את רוח החיים הוא לא נעשה צומח או דומם, אלא נרקב ומסריח. מדבר – כאשר מנתקים ממנו את השכל הוא לא הופך להיות בעל חיים, אלא הופך להיות משוגע שצריך לשים במוסד סגור. יהודי (שהמעלה שלו היא היהדות) – כאשר אתה מנתק אותו מיהדותו הוא לא נעשה גוי, אלא מתדרדר למקומות שאפילו הגויים עצמם תוהים במבוכה והשתוממות "מה זה?!"... אז להיות יהודי זו לא רק זכות עצומה, אלא גם אחריות עצומה.

בתוך המושג "יהודי" יש גם כהנים. הם חלק מהותי מעם ישראל. מורמים מעם, ובו זמנית מוגדרים כמשרתיו. לכהנים ישנה אחריות ציבורית בלתי פוסקת למצבנו הרוחני והערכי. הם מלווים אותנו בצמתים ובזמנים הכי משמעותיים, ובכלל, בכל מקום בדרך לקרבת ה' – הם שם.

הדרישות מ"אליטת הכהנים" מחמירות במיוחד: חייבים לאכול בטהרה, אסור להם להיטמא למתים, אינם יכולים לשאת כל אישה שיחפצו ועוד כהנה וכהנה.

"אליטת הכהנים" אינה מובנית על ניתוק או התנשאות משאר "עמך ישראל", אלא ההיפך הגמור – היא מותנית באהבה וחיבור מוחלטים. לא במקרה הקב"ה בחר בהם להיות הצינורות המובילים את השפע והברכה לעם ישראל. וכך גם בנוסח הברכה שלהם: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה". בספרי ההלכה מובא שאם לכהן יש שנאה על יהודי אחד מתוך כל המתפללים, והוא מכוון שהברכה לא תחול עליו, הברכה לא תחול כלל! על אף אחד!

ובכן, מה דעתכם על "אליטה" שכזו, המחוברת חזק כל כך לכל יהודי בכזו אהבה עצומה?