תסמונת אחרי החגים: מה הייתם עושים אם כישלון לא היה באפשרויות?

אחרי החגים כבר כאן!

"אף על פי שאף אחד לא יכול לחזור אחורה וליצור התחלה חדשה, כל אחד יכול להתחיל מעכשיו וליצור סוף חדש" (קרל ברד).

"תסמונת אחרי החגים" היא תופעה מוכרת שרבים מאיתנו לוקים בה ואף משלמים עליה מחירים, ברמה הרגשית, הפיזית והמנטלית.
מה ששוכחים אנשי אחרי החגים זה שהיו ימים לפני החגים, ולא נעשה בהם דבר, ובכל זאת הם עדיין משתמשים בתירוץ של אחרי החגים ודוחים החלטות.

"אחרי החגים יתחדש הכל,

יתחדשו וישובו ימי החול…

גם אתה, גם אתה, תתחדש.

עייפות בלתי מוסברת,

פיק ברכיים לא מובן,

צל שרב על כל הדרך ואבק לבן,

 אבל עודך משווע לגשמי ברכה,

 עוד רחוקה מנוחתך" (נעמי שמר).

השאלה מדוע אף על פי שאנו משוועים לגשמי ברכה, אנו חוטפים פיק ברכיים ונמנעים מעשייה? מדוע על אף שאנו רוצים לחולל שינוי, להרוויח יותר, להגשים את עצמנו, לרדת במשקל, להיכנס לכושר... אנו מרגישים עייפות בלתי מוסברת וממשיכים לקוות שאחרי החגים יתחדש הכל?

כמה פעמים דחיתם החלטות לאחרי החגים? כמה חגים עברו מאז שאמרתם לעצמכם "אחרי החגים?"

ומה קרה אחרי החגים? כלום ושום דבר.

הסיבות לכך יכולות להיות רבות. כשאנו חושבים על הדחיה, אנחנו מתרצים את זה שיש לנו כעת עומס יתר, ויש דברים דחופים יותר. אך הדבר האמיתי יושב על  פחדים וחסמים תת הכרתיים, שמונעים מאיתנו להתחיל לעשות. זה יושב על האמונות שאנו מחזיקים ביחס ליכולת שלנו להשיג את המטרה, ואולי בכלל אנו חוששים מהשלכות של הפחד מההצלחה.

העניין הוא שכאשר אנו מדחיקים, דוחים ונמנעים – אנו משלמים מחירים סמויים של  תסכול, חוסר שקט, עצב, חוסר אנרגיה ואפילו בריאות לקויה, חרדות ודיכאון.

יש אנשים שמתקתקים משימות בעבודה, בבית, בלימודים. יחד עם זאת יש הדבר הזה, הפיל שבחדר, שאתם דוחים ודוחים כי עדיין "זה לא הזמן", והחלום נדחק ונדחק, ומחכה ליום הזה של "אחרי החגים יתחדש הכל".

ת'כלס, מה עושים?

קודם כל – כנות! שאלו את עצמכם בכנות מהו הדבר שאתם דוחים ל"אחרי החגים".

ערכו רשימה: רשמו את כל הדברים שאתם דוחים, קטנים וגדולים. בדקו, האם קיים מכנה משותף בין הדברים שאתם דוחים? האם הם שייכים לקטגוריה מסוימת? האם הם דורשים מיומנות או משאב מסוים?

שאלו את עצמכם בכנות, מה מנע מכם לעשות את זה עד היום? האם קיים בתוככם פנימה חשש כלשהו ?מה הסיפור שאתם מספרים לעצמכם?

חשבו, אם לא אעשה דבר – איך זה ישפיע על חיי בעוד שנה מהיום? בעוד חמש שנים, עשר שנים מהיום? אלו תחושות יהיו לכם ביום האחרון של חייכם? האם תתחרטו על כך?

טפלו באותם חסמים, פחדים, חששות שמונעים מכם לקבל החלטה ולצאת לפעולה.התמלאו בתקווה, ואמרו לעצמכם: "אני מושכת לחיי ניסים וקסמים! אני משחררת את הפחד מכישלון מחיי".

חישבו מה יתאפשר לכם לעשות אחרת כאשר אתם מאמינים שהחיים מזמנים עבורכם ניסים וקסמים. מה תעשו אחרת כאשר תאמצו את הנחת היסוד שאין כשלון, יש רק משוב?

בדקו עם עצמכם מה אתם רוצים שיקרה, מה אתם רוצים באמת

אני זוכרת שלפני 25 שנה רציתי לצאת לעצמאות כלכלית, ולפתוח את העסק הראשון שלי, של קורסים, סדנאות וטיפולים אישיים בשילוב כלי ה-NLP. כמה פחדים וסיפורים סיפרתי לעצמי ועוד שנה חלפה, ועוד חגים הסתיימו והתחילו, ואני עדיין קיוויתי שיום אחד יגיע הזמן.

לא עכשיו, בשנה הבאה...

מנגד הרגשתי שזה בוער בתוכי. זו השליחות שלי, זה הקול שקורא לי. זה מלהיב אותי, זה החלום שלי, לגעת באנשים ולאפשר להם להאמין ביכולת ההשתנות שלהם, לזרוע בתוכם זרעים של תקווה ואמונה. ובכל זאת, הפחד מכישלון, והצורך בוודאות כלכלית, מנע ממני להגשים את המטרה שלי.
השאלה שעזרה לי באופן אישי לפעול למרות החשש, היא השאלה: אם זה היה היום האחרון של חיי האם הייתי מרגישה חרטה ?

השאלה הנוקבת הזאת, כשהתייחסתי אליה בכנות, עוררה אותי להבין שאם לא אעשה זאת – אתחרט ביום האחרון של חיי, ואז לא תהיה דרך חזרה.

סגרתי את המשפחתון שניהלתי, עזבתי הכנסה קבועה, מכרתי את הציוד ופתחתי את עסק החלומות שלי .

להגיד שהיה קל, שלא היו לי מחשבות ופחדים – זה לא יהיה מדויק. אבל ברגעי קושי התחברתי ל"למה" שלי. למה פתחתי את העסק, מה הכוונה העליונה שלי.

גם בנושא הירידה במשקל והכושר שלי פעלתי באותה הדרך. ירדתי 26 ק"ג, ואני מתמידה בהרגלים אפקטיביים במשך שנים רבות תודה לא-ל.

כשהמשימה נראית לכם גדולה ומאתגרת, צרו לכם חזון ברור, מרגש, מלהיב. חלקו את המשימה למשימות קטנות וקלות להשגה, שיאפשרו לכם לחוות הצלחה.

"לעשות רק קצת במהלך הזמן העומד לרשותנו מעמיד אותך הרבה יותר רחוק מאשר אם לא היית עושה שום פעולה כלל" (ביירון פולסיפר).

אז אחרי החגים כבר כאן.

ד"ר רינה מורדו, PhD, היא מאסטר טריינר NLP לתהליכי שינוי וצמיחה.