"ברגע אחד הפכתי מאישה אמידה לכזו שלא גומרת את החודש"

מכירים את הרגעים הבלתי נשכחים בחייכם, שממשיכים ללוות אתכם במשך שנים רבות? אצל שולי בן לולו היה זה הרגע בו היא יצאה עם חברותיה לאחר לידת בתה הבכורה. החברות כולן היו נשים צעירות, אימהות לתינוקות קטנים. הן שוחחו בהתרגשות על העגלה שקנו ועל החדר שהכינו לתינוק, ורק שולי צחקה צחוק כאוב: "נראה לכן שקניתי עגלה ב6000 שקלים? אני עסוקה בלחשוב איך לשלם משכנתה קודם".

כשהיא מספרת על כך היא לא צוחקת בכלל. "זו הייתה תקופה מאתגרת מאוד", היא מציינת בכנות, "בפרט שחוויתי אותה אחרי שהתרגלתי לחיות לגמרי אחרת,  עם משכורת גבוהה ויכולת כלכלית כמעט בלתי מוגבלת. הקושי הכלכלי לא היה מוכר לי והרגשתי איך שאני צונחת מהר גבוה אל העמק הנמוך ביותר". 

חיים של מותרות

שולי חוזרת לאחור, אל שנות ילדותה: "נולדתי בבני ברק, לבית תורני מאוד. אבא שלי הוא ראש כולל, הרב הגאון אריה יזדי שליט"א,  מי שיודע מכיר אותו, הוא הסתפק מאז ומעולם במשכורת מצומצמת, כפי שהדריך אותו הגר"ש בעדני זצ"ל, שהיה מורו ורבו. כמשפחה עם עשרה ילדים חיינו כולנו בצמצום, ובאופן אישי היה לי קצת קשה עם זה. מגיל צעיר מאוד אהבתי חיי מותרות והיו לי הרבה מאוד רצונות וחלומות. באחד הימים שאלתי את אבא באופן הכי פשוט: 'מה חשבתם כשהבאתם לעולם עשרה ילדים? איך תכננתם לפרנס אותנו?' ואבא השיב לי את התשובה שחקוקה בליבי עד היום: 'על כל אדם נגזר צער גידול בנים בכמות מסוימת, אם יהיו לו חמישה ילדים, יתחלק הצער בין כולם, ואם יהיו לו עשרה, יהיו על כל אחד פחות צער ובעיות'. כיום, כשיש לי ברוך ה' חמישה ילדים בגילי עשר ומטה, אני רואה עד כמה שזה נכון ומדויק. אני מקבלת בדיוק את מה שנגזר משמיים, ואין שום קשר למספר הילדים ולהתמודדות איתם".

שולי בן לולו

לעצם העניין מציינת שולי שהדרך היחידה שלה כנערה צעירה לצבור כסף הייתה באמצעות יציאה לעבודה. "בתחילה עבדתי כבייביסיטר וגם הייתי מורת עזר בשעות אחר הצהריים, ובשלב מסוים התחלתי ללמד כמורה בבית הספר, למרות שבעצמי הייתי עדיין תלמידה. אני זוכרת שבתעודה רשמה לי המורה את הציון 84% למרות שקיבלתי במבחן 96%. כששאלתי אותה מה הסיבה, היא השיבה לי: 'כי לא נכחת בשיעורים'. והיא צדקה. באמת לא נכחתי, כי הלכתי למלא את מקומה של גיסתי כמורה למתמטיקה. באותם ימים לימדתי את התלמידות חומר שבעצמי עוד לא למדתי.

"העצמאות הכלכלית הייתה חשובה לי מאוד, ומכיוון שידעתי שלא אוכל לבקש כל מה שאני רוצה מההורים, המשכתי לחפש אפשרויות הכנסה נוספות. בזכות העובדה שהייתי עובדת מסורה העלו לי בכולן את השכר מהר מאוד. לאחר שסיימתי את הלימודים הגיעה תקופה בה עבדתי בשתי עבודות במקביל – הראשונה מתשע בבוקר עד שלוש בצהריים, והשנייה משבע עד עשר בערב. קיבלתי משכורות גבוהות והכסף בחשבון הבנק שלי הלך ותפח".

באיזה תחום עבדת?

"בתחילה עבדתי בטלמרקטינג ומהר מאד קודמתי לניהול מחלקה עם 40 עובדות. בהמשך עבדתי כמורה וגם ניהלתי שירות לקוחות ברשת אופטיקה גדולה. אבל את המשכורת העיקרית קיבלתי מהעבודה בערב. בהמשך התחלתי לעבוד כשכירה בבנק, בתפקיד מאוד תובעני ומלחיץ, גם שם תוגמלתי היטב. נהניתי מאוד מהיכולות הכלכליות שהיו לי, ובזמן שבנות גילי היו שוקלות ומחשבות כל שקל, היה לי כסף כדי לעשות כל מה שאני רוצה. הייתי יוצאת לקניות סתם לצורך ההנאה, בלי צורך אמיתי, קונה אפילו שלושה זוגות מגפיים במחיר מלא, וחוזרת הביתה מלאת סיפוק. הייתי גם נוסעת לשבתות יחד עם חברות, ולא חושבת פעמיים לפני כל הוצאה. אני חייבת לציין שאמא שלי לא ממש הייתה מרוצה מההתנהלות הזו. היא הזכירה לי כל הזמן שאני חולמת על בעל אברך, ושאלה: 'איך תשרדי כשלא יהיו לך את האפשרויות האלו?' אבל אני לא הצלחתי לחשוב על התנהלות אחרת והבטחתי לה שיהיה בסדר".

קריסה כלכלית

בגיל 25 זכתה שולי לממש את פסגת חלומותיה, כאשר התחתנה עם בעל תלמיד חכם, בדיוק כפי שהתפללה במשך כל השנים. "הרגשתי שקיבלתי הרבה יותר מכפי שיכולתי לבקש", היא מציינת, "רק שבאותו זמן לא הבנתי בכלל לאיזה מצב כלכלי אני עומדת ליפול. המשכורת הדו ספרתית שקיבלתי מידי חודש, ירדה ביותר מ-50%, מכיוון שכאישה נשואה הפסקתי לעבוד בשעות הערב, ובמקביל ההוצאות כמובן עלו, בעקבות כך שלקחנו מהבנק משכנתה גבוהה מאוד והשתמשנו כמעט בכל המשכורת כדי לכסות אותה. ההתרסקות הייתה מכאיבה ביותר – מבחורה שהתרגלה להיות בעמדה של זו שנותנת ומלווה לכולם, הפכתי פתאום לנצרכת, לא היה לי אפילו מאיפה להתחיל לסגור את החודש, והרגשתי בושה גדולה לשתף את ההורים או בני המשפחה ולבקש מהם עזרה.

(צילום: shutterstock)

"חודש אחרי החתונה התבשרתי על כך שאני בהריון, ועוד לפני שסיימנו את השנה הראשונה, נולדה בתנו הבכורה. היינו שקועים בהישרדות יומיומית, מותרות לא היה בכלל אופציה. לא חופשה זוגית, לא טיסה, לא מסעדות ולא כל המותרות שפשוט הייתי רגילה אליהן, בפשטות. אוכל היה בבית תודות לחמותי הנבונה שבלי מילים ידעה את המצב ודאגה לנו למקרר מלא. עד היום אני זוכרת את עצמי קונה את בגד ההיריון הראשון שלי כשאני בחודש תשיעי, וגם זה לא בחנות לבגדי הריון, אלא בבזאר, בגד ב50 שקל...".

ומה עם בעלך? איך הוא קיבל את המצב?

"לבעלי היה אפילו יותר קשה מאשר לי, רק שבשונה ממני הוא אכל את הלב מבפנים וכמעט לא דיבר על כך. אבל אני יודעת שכאב לו מאוד על כך שהוא לא יכול לאפשר לי את כל מה שרציתי והורגלתי. בעלי סיפר לי לאחר מכן שבתוך-תוכו הוא נשרף, אבל לא יכול היה לעשות שום דבר. הוא הציע כמה פעמים שהוא בעצמו יצא לעבוד, אבל אני לא רציתי את זה. החלום שלי היה לראות אותו לומד, וידעתי שזו גם שאיפתו. לא הסכמתי לקבל מציאות אחרת".

במחשבה לאחור, את חושבת שיכולת לנהוג אחרת?

"אני לא טיפוס שמתחרט על העבר, אבל ברור לי שבעזרת ה' כאשר אחתן את ילדיי, כל עוד ההחלטה תהיה בשליטתי, לא ארשה להם לקחת על עצמם כאלו חובות גבוהים של משכנתה, כי זה עלול לפרק כל בית נורמלי. גם ככה זוגיות היא דבר מורכב שיש להשקיע בו, ואם בשנה הראשונה צוללים לבור שלא יודעים איך יוצאים ממנו, זה עלול למוטט. אני סבורה שזוג צעיר יכול בהחלט להתפרנס ולכסות את המשכנתה, אבל לא להגיע לקיצוניות כמו זו שאני הגעתי אליה, לקחתי משכנתא גבוהה מאד ול-10 שנים בלבד, זה היה הרבה יותר קשוח משדמיינתי".

בית ספר למכירות

אחרי חופשת הלידה חזרה שולי אל התפקיד בו עבדה בבנק, ומהר מאוד נקראה למטה הראשי, שם הוצע לה תפקיד בכיר יותר. "כמובן שבעלי ואני התרגשנו מאוד, זה היה מחמיא וגם אפשר לי לקבל העלאה משמעותית במשכורת", היא מספרת, "אבל כשהתייעצנו על כך עם הרב שלנו הרב שמעון ביטון שליט"א,  הרב של העיר בית שמש, הוא ביקש לדעת מה משך זמן הנסיעה בכל בוקר לעבודה, וכשהשבנו לו שמדובר כמעט בשעה, מה שיפגע בלימוד של בעלי שיצטרך לשמור על הילדה עד שאחזור, הוא השיב שלא כדאי לקחת את העבודה, וגם טען בהיגיון שאישה לא צריכה להקדיש בכל יום זמן ארוך כל כך לנסיעות.

"חזרתי באותו יום הביתה וישבתי עם בעלי כדי לשקול להיכן מועדות פניי, ואז עלתה בי לראשונה המחשבה לחזור לעבודת ניהול מוקד הטלמרקטינג בה עסקתי בתחילה. אמנם כבר עזבתי, אבל נותרו לי קשרים עם המעסיק. כך קבעתי פגישה עם הבוס לשעבר, באותה פגישה הוא הפתיע אותי, כשסיפר לי שהגעתי 'כמו מלאך משמיים', כיוון שהם מעוניינים לפתוח סניף חדש והוא מחפש מישהי שתנהל אותו. הוא גם הבטיח לי על עצם הקמת הסניף סכום של 20 אלף שקלים, ולא משנה כמה זמן זה ייקח. עוד באותו יום סיכמנו שאני מתחילה לעבוד. בשעות הצהריים כבר יצאתי לקנות בגד ראשון לבת שלי שהייתה אז בת ארבעה חודשים ושילמתי עליו 70 שקלים. עד היום אני לא מסוגלת לזרוק את הבגד הזה, הוא מרגש אותי כל כך. כמובן שהשקעתי את מירב המאמצים בהקמת הסניף, ובתוך חודש בלבד כבר מיסדתי אותו והתחלתי לקבל משכורת קבועה, מכובדת ומסודרת. מיום ליום התחלתי להתאושש ולעמוד על הרגליים. זה לא שהיה קל, היו גם תקופות של נפילה כמו שיפוץ או בניית קומה נוספת, הרגשנו שהקב"ה מנסה אותנו, אבל תמיד האמנו וידענו שצריך לנשום עמוק, לזכור שזה זמני ולדעת שבקרוב נעבור את זה". 

בשנים האחרונות עזבה שולי את עבודתה כשכירה והקימה בית ספר למכירות המיועד לנשים עצמאיות ומציע קורסים של מיטב המרצים בתחום וכן ליווי אישי צמוד. "בבית הספר לומדות נשות עסקים עצמאיות ומוכשרות המנהלות חנויות ועסקים שונים", היא מפרטת, "בסך הכל יש לי בקהילה למעלה מ-4,000 בעלות עסקים שמקבלות שיתופי פעולה, הרצאות, נופשים מאורגנים, אירועים שונים ומסלולים מותאמים אישית. הרעיון שלי הוא לעזור לנשות עסקים שרוצות למקסם את ההכנסות שלהן ולהראות תכל'ס של הצלחה בשטח. כי המוכשרות הגדולות ביותר נמצאות אצלינו, הן רק צריכות יד בשיווק ומכירות.

"כמי שחוותה מקרוב את המסלול של עבודה כשכירה במשך שנים, יציאה לדרך עצמאית והתמודדות כלכלית מכל הזירות האפשריות, אני מבינה יותר מכל אחד אחר את מה שעובר על אותן נשים, וכשמישהי פונה אליי אני משתדלת להיות זמינה באופן מידי, מתוך הבנה בצורך הגדול שיש בליווי הזמין הזה. כמובן שעל כל דבר אני מקפידה להמשיך להתייעץ עם הרב שלנו, ושוב ושוב נדהמת לגלות עד כמה שאמונת חכמים היא הדבר שמחזיק אותך יותר מכל דבר אחר בחיים, ואם תשאלו אותי – זה הטיפ החשוב ביותר שאני יכולה לתת".