פרשת אחרי-מות קדושים: אל תישארו תקועים עם הבגדים הישנים שלכם

רבים מאתנו נוטים "לסגוד" ולהיכנע לנוחיות שלנו, להרגלים, לדפוסים קבועים ולשגרה. אנו נצמדים לנורמות, לאורח חיים ולפרספקטיבה איתם חונכנו ואשר הפכו אצלינו לנורמה. רובינו אוהבים את מה שלא מפתיע אותנו. יש לנו דפוסי מחשבה ומערכת חיים אליהם אנו רגילים.

לפעמים אדם השקיע את כל חייו בבניית דימוי מסוים של אלוקים, של ערכים, של משמעות, של אמת, של מציאות, ולהרפות מהם זה פשוט כואב מדי, גם אם הוא מבין בשכלו שהוא טעה. אנחנו לא אוהבים "לטלטל את הספינה" שלנו.

הפרשה מלמדת אותנו לקח חשוב בעניין הזה: בפרשת "קדושים" נכתב: "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם, אֲנִי השם אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא י"ט, ד').

"אלֹהֵי מַסֵּכָה" הכוונה לפסלים ואלילים ממתכות, שחוצצים ומייצרים "מסך" בין מי שסוגד ועובד להם לבין בורא עולם.

כיום, רוב האנושות לא מאמינה שחתיכת מתכת יצוקה היא אלוהים. אנחנו אולי יכולים להבין שחברות פגאניות עתיקות ייחסו תכונות אלוהיות לכוחות טבע רבי עוצמה כמו המזלות, השמש, הירח, גלקסיות שונות, הרוח, האש, המים וכו', אבל קשה לנו להבין שאדם ייחס כוחות אלוהיים למתכת העשויה בידי אדם.

גם אם נוכל להסביר כיצד בעולם העתיק והפגאני טעו לחשוב כך, עלינו להבין כיצד הציווי "אלהי מסכה לא תעשו לכם", רלוונטי לחיים שלנו היום, כאן ועכשיו?

ספר "מי השילוח" (בפרשת קדושים) כותב רעיון מקורי ואקטואלי: "אלהי מסכה לא תעשו לכם" הכוונה שאדם לא יבנה לעצמו אורח חיים של תבניות יצוקות וקבועות. שאדם לא יהיה "מקובע" בכל מיני הרגלים ומחשבות, ושהוא לא ייצמד לדפוס חשיבה קבוע ובלתי משתנה.

התורה קוראת לאדם – אל תהפוך את תבניות המחשבה, את ההרגלים ודפוסי ההתנהגות שלך ל"אלוקיך". תרשה לעצמך לחפש את האמת האמיתית.

לעולם אל תגיד "ככה אני, זו הדרך שבה אני עושה דברים, אני לא יכול לשנות". לעולם אל תחשוב "זו השקפת העולם שאיתה נוח לי", "כל דרך אחרת חייבת להיות שגויה". תאזור אומץ לאתגר כל מוסכמה. אל תשעבד את חייך לדפוס מסוים רק בגלל שכך זה היה במשך שנים רבות.

לעתים קרובות, אנו לוכדים את עצמינו בדימוי מסוים של איך חיינו אמורים להיראות. מגיע שלב שאדם צריך לפתוח את עצמו לאפשרות שאולי המטרה שליו בחיים שונה לחלוטין ממה שהוא דמיין.

נשים לב שהתורה מעולם לא כתבה איך השם נראה, אולם היא כן מלמדת אותנו איך הוא לא נראה – הוא לא אלהי כסף ומסכה. הוא לא עשוי ממתכת יצוקה, ואנו נצטווינו ללכת בדרכיו ולהידמות לו, עד כמה שניתן.

המסר הזה בא לידי ביטוי גם בפרשת "אחרי מות".

התורה מציינת שלכהן הגדול היה סט מיוחד של בגדים שהוא לבש ביום הכיפורים – ארבעה בגדים עשויים מפשתן פשוט ולבן.

הבגדים הללו היו "חד פעמיים", ואסור היה לכהן להשתמש באותם בגדים ביום הכיפורים הבא – "וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם" (ויקרא ט"ז, כ"ג).  "והניחם שם - מלמד שטעונין גניזה ולא ישתמש באותן ארבעה בגדים ליום כפורים אחר" (רש"י בשם המדרש, עיין יומא יב ע"ב).

למה לא להשתמש בבגדים שוב ביום הכיפורים הבא? הציווי הזה מבטא את מהותו של יום הכיפורים (מרחיב בעניין ה"עוללות אפרים", חלק ב', עמוד ל"ז, מאמר רנ"ג): היכולת להתחדש ולהשתחרר מדפוסי התנהגות ו"בגדים ישנים". לעתים קרובות אנו מתמכרים לאזורי הנוחות והמגבלות שלנו. אנחנו שקועים בבוץ של טינה, שנאה, קנאה, הרגלים רעים, אשמה עצמית, אמונה שאנחנו חסרי ערך.

המסר החשוב של יום הכיפורים הוא שאני יכול להתחיל מחדש. הנשמה מסוגלת לשחרור ולשינוי. ביום כיפור אני יכול להפוך לאדם חדש. ה"בגדים" שלבשתי ביום כיפור האחרון לא יוכנסו למשוואה. אני לא נכנס לתהליך השינוי עם "דברים ישנים".

אני יכול לשחרר את "הבגדים" הישנים שלי, כי הם רק בגדים. הם אינם מהווים את ליבת ההוויה שלי.