מנוחה פוקס
3 טעויות שעשית ואם לא קיפחת את נשמתך, הן רק יחשלו אותך. והפעם: "מילאתי פי מים וזה לא בדיוק עזר לי!"
צועקים בחזרה, ממשיכים לנהוג באותה הדרך ולא עוזבים את המקום. 3 טעויות שאנו עושים כשאנחנו כועסים עד מאוד
- מנוחה פוקס
- פורסם ו' אייר התשפ"ג |עודכן
(צילום: shutterstock)1. הצועק על הצועק פטור?
הדבר הראשון שעולה בדעתנו לעשות כשמישהו צועק עלינו, זה להחזיר בצעקות:
"מי אתה שתצעק עלי?".
"איך אתה יכול לומר שאני צועקת אם אתה זה שצועק כל הזמן?".
"תתבייש לך, ככה לצעוק!".
בעצם, אנחנו משיבים צעקות על צעקות, ורוצים לפתור את בעיית הצעקות.
אז בואו נלמד את עצמנו להגיב באופן אחר, כי הצורה הזו, כמה שהיא רווחת – כך היא מוכיחה את עצמה פעם ועוד פעם כלא יעילה בעליל.
ברגע שאנו משיבים בצעקה, אנחנו, בעצם, סותרים את עצמנו.
אומרים לילד או לצד השני: "לא מקובלות עלי צעקות!".
אבל אם לא מקובלות עליך, אז אל תצעקי, אם את צועקת זה מראה שכן מקובל עליך הדבר, אחרת, איך זה שאת משתמשת בדיוק באותה טכניקה שאינה מקובלת?
טעות: צועקים על הצועקים.
2. נוהגים בדרך הרגילה והנדושה, השאלה אם זו הדרך הרצויה.
הילד שלך נהג שלא כשורה. הדבר הכעיס אותך מאוד.
מה את עושה?
התגובה שלנו, על פי רוב, היא קבועה וידועה.
הילד כבר יודע שהוא יעצבן ואת תתעצבני, או שהוא יעצבן ואת תסתגרי, או שהוא יעצבן ואת תענישי. הוא יודע.
הילד יודע מה יהיה, וגם את יודעת מה את רוצה ולמה את חותרת.
לא רק זה שאת יודעת למה את מכוונת וגם הוא יודע, שניכם יודעים שמהתגובה הזו מעולם לא יצא משהו מועיל.
מעולם לא יצא, וכנראה, כך סביר, לעולם לא יצא.
ואם לא יצא משהו מועיל ממה שאת עושה, למה, בעצם, להמשיך לעשות אותו דבר?
טעות: ממשיכים לפתוח את הדלת באותו מפתח שאינו מתאים לה.
3. נדבקת פעם לכיסא? סביר שלא פעם!
כשכועסים – אין כוח ללכת.
הרי הסביר ביותר היה, שאם הוא מעצבן אותך, אתה תצא מהמקום עכשיו ולא תאפשר לשני לעצבן אותך.
אילו היית יוצא, הכול היה אחרת. אולי אפילו הכול היה נפתר בדרך הכי קלה.
אבל אנחנו על פי רוב נשארים באותו מקום בדיוק ובאותה סיטואציה בדיוק.
הדרך הנכונה היא לשנות מיקום.
אם מישהו מתנפל עליך ברחוב – אל תצעק עליו בחזרה, אל תתווכח אתו בקולי קולות, אל תיתן לו להמשיך בכך שהוא ירגיש שאתה קשוב לו, אלא לך לך מהמקום הזה, שעליו הוא משליך אבנים, העיקר שלא להמשיך להיות באותו מקום ולהגיש לתוקף את הלחי השנייה.
כשאח מרגיז את אחיו, אני ממליצה להורה לתת יד לאח הנתקף ולרמז לו לעזוב את המקום.
כשאחד מבני הזוג לא מדבר יפה לחברו, אני ממליצה למותקף לעזוב את המקום. לעבור מהמטבח לסלון, מהחדר לפרוזדור, מהדירה לחצר הבית, וכך הלאה. זו אינה בריחה, זה כדי לאפשר לתוקף לנשום עמוק ולהבין שאתה לא כאן כדי לקבל סטירה נוספת בשום פנים ואופן.
(ברור גם שלפעמים צריך להתקיף את האויב, ולעיתים צריך להתגונן מפניו. אבל זו הטכניקה השלישית, שאם יודעים לבחור אותה בזמן הנכון, יכולה להביא תועלת עצומה).
כשזזים מהמקום, קורים שני דברים.
דבר ראשון – תוקף לא מוצא לנכון להתקיף, שכן הצד המותקף לא כאן עוד. ומכך שנוצרת הפרדת רשויות, נוצרת גם רגיעה זמנית וחשובה, עד פתירת הקושיות עצמן.
דבר שני, המותקף לא מוצא את עצמו חורק שיניים בהכנעה. הוא יכול לנשום אוויר, לייצב את דפיקות לבו ולתכנן מהלכים נכונים יותר להמשך.
טעות: מגישים את הלחי השנייה לקבל סטירה