"לא תאמין, ראיתי עכשיו עלון שהוא ממש העתק של הידברות!"

בדרך כלל זה לא נושא שמתייחסים אליו בריש גלי. בדרך כלל דברים כאלה נסגרים מאחורי הקלעים. אבל בגלל שיש כאן משמעות לעולם התשובה בכללותו (ולא רק לעלוני השבת) – אני רוצה לשים את הנושא על השולחן, ללא שיקולי "לא נעים".

ובכן, כפי ששמתם לב, עלון הידברות (שימו לב שהרוב לא משתמשים בשמו המלא "עונג שבת", מה שמעיד על עוצמת המותג "הידברות") זכה בשנים האחרונות לשלל תאומים בעלי "השראה דומה", אם להגדיר זאת בעדינות, מי יותר ומי פחות. בפעם הראשונה שהגיע לידי עלון כזה, כבר לפני 8 שנים להערכתי, שפשפתי את עיניי בתדהמה. לא הבנתי מה הרעיון לחקות עלון מסוים ולהביא גרסה שנראית כמו צל חיוור. האם חסרים עיצובים בעולם? האם חסרים רעיונות בעולם? האם חסרים אנשי מקצוע איכותיים שיכולים לייצר מוצרי תוכן לא פחות טובים, ואולי אפילו יותר? תסמכו על המוח היהודי, שלא לומר הגנום היהודי, שיוכל לעשות זאת די בקלות. לא ברור לי למה במרוצת השנים החליטו להעתיק את הפורמט והמראה הכללי של עלון הידברות (הנה, גם אני נפלתי בזה ולא קראתי לו "עונג שבת"...) במקום, פשוט, ובכן, אתם יודעים, להקים משהו חדש ומרענן באמת. לכאורה הדבר אמור להחמיא. יש כאלה שזה מכעיס אותם. אבל בעיני זה בעיקר תמוה.

הרי כולנו כאן בשביל זיכוי הרבים. אותי מעניין באמת ובתמים עם ישראל, הוא חשוב יותר מכל מותג ומכל עמותה. לכן הגישה הנכונה בעיני היא לפנות לקהל באמצעים שונים, בדרכים שונות. אם חילוני שהגיע לבית הכנסת בחג כלשהו או בשבת חתן, וראה שולחן עם כמה עלונים (כולם בעלי פוטנציאל כביר לחזק אותו), ולא התחבר לעלון הידברות לדוגמה – אז מצוין, יש לו אופציות נוספות. העיקר שיקח עלון לבית ואולי יתחזק, הוא או מי מבני משפחתו. אבל מה יעשה החילוני ולא יחטא, אם בשולחן שבבית הכנסת נמצאים עלון הידברות ועוד 3 חיקויים שלו? במקום לפנות אליו בדרכים שונות, להנגיש לו תוכן יהודי איכותי, מקורי ומשנה חיים – הוא מקבל מוצרים דומים ויזואלית באופן חיצוני, וכך פספסנו אותו, אם הוא לא מתחבר לקונספט באופן עקרוני.

ויודעים מה, אצא רגע מתחום הפוליטיקלי קורקט. למה בעצם לחקות דברים אחרים? בשנים האחרונות יעצתי לעתים לגופים אחרים שפנו אלי וביקשו עזרה והכוונה בתחום הדיגיטל. לא היה אכפת לי לצאת להליכה בת שעה בערב, ותוך כדי לייעץ למנהל ארגון אובד עצות שרצה להקים אתר, וביקש כמה טיפים קטנים. אבל כשביקשו ממני לעשות משהו שיצליח ויראה "כמו הידברות", סירבתי מיד. "אף אחד לא צריך להיות כמו הידברות", אמרתי תמיד. "תיצור משהו שהוא שלך, בלעדי, עם קונספט אחר, מראה אחר, בידול אחר. אף אחד לא רוצה לצרוך העתק של הדבר האמיתי. תביא לעולם את הבשורה האמיתית שלך, לא של אחרים". ברוב הפעמים אותם מתייעצים קיבלו לגמרי את עצתי. בפעם היחידה שבה ניסו להקים אתר שנראה כמו הידברות, התוצאה היתה אתר שנראה כמו מגרש גרוטאות שגם הועתק בצורה לא טובה, ומאז רק הלך ודעך.

אז מה אני רוצה לומר כאן? קודם כל, לכל מי שעוסק בקירוב וזיכוי הרבים - אשריכם והלוואי שתצליחו, אבל אל תנסו להעתיק. לא בשבילנו (אנחנו שרדנו את זה, בטח שמתם לב) – אלא בשבילכם וגם בשביל עם ישראל, שמורכב מגוונים שונים והעדפות שונות. גם ברשתות, לא יעזור להוריד סרטונים ולהעלות אותם שוב במקום אחר. זו לא הפצה – זה סתם שכפול שלא מועיל אלא רק מזיק ומוריד מכוחו של התוכן המקורי האמיתי. שנית, וכאן מגיע הפרומושן לחגיגות עלון ה-600 – האסטרטגיה שבה נקטנו לא היתה להילחם במי שהעתיק – אלא פשוט לשכלל את עצמנו עוד יותר.

גיליון 600, שאתם מחזיקים בידיכם, קיבל מתיחת פנים מרשימה, תודות לעורכת הגרפית המוכשרת שלנו, שני מויאל, שהשקיעה לילות כימים כדי להגיע לתוצאה המרשימה הסופית. בנוסף צירפנו מדורים וכותבים חדשים - הרב אהרן מרגלית, אהרן רזאל – והחזרנו את מדורו האהוב של הרב דן טיומקין, מציל הנפשות כפשוטו. הוספנו מדור חדש, "רגעים שלא אשכח", בהובלת הכתב המוכשר אבנר שאקי, ובמקביל תחרות הסיפור הקצר נמשכת במלוא הכח, עם סיפורים נפלאים שזורמים אלינו כל העת. וזה לא הכל. רעיונות נוספים מתבשלים על האש (יוצרי קומיקס למבוגרים, אנחנו מחפשים אתכם!), ובע"ה נמשיך להביא אליכם מדי שבוע את התכנים הכי מעניינים והכי מושקעים. תודה לעורכת המשנה דבי רייכמן, תודה למחלקת ההפצה, תודה לסטודיו הידברות, תודה לרבני ולהנהלת הארגון, תודה לקוראים הנאמנים, למפיצים ולכל מי שדואג לקחת עלונים שנותרו, ולהפיץ אותם במקומות נוספים, כי כל עלון יכול לשנות חיים. מעל הכל, תודה לקב"ה על הזכות. נתראה בגיליון 700.