למה הקטן רץ לכביש, ולמה הילד כל הזמן מתווכח?

הילד שלנו, בן שנתיים וחצי, רץ כל הזמן לכביש וממש מפחיד אותי. לא מעט פעמים הזהרתי אותו, והוא בכל זאת ממשיך לעשות זאת, אני לא יודעת למה. מה אפשר לעשות כדי שיפסיק?

אני רואה את השאלה כקושי כללי, ולא ספציפי. אסביר: כאשר ילד רץ לכביש, או עושה דבר אחר שאסור לעשות, בדרך כלל מדובר בקושי במשמעת ובגבולות.

ילד לא יכול להבין את חומרת הירידה לכביש, את התוצאות ואת ההשלכות של סכנה כזו או אחרת. לכן אין מה לצפות ממנו ...

מה שכן יש לצפות מילד, כבר בגיל זה, הוא לעשות את מה שהוריו מבקשים ממנו, או לא לעשות משהו שלא מרשים לו.

ילד לא אמור להבין למה אסור (ההסברים טובים, אבל מקומם לא בשעת מעשה). הוא אמור לדעת בברור דבר אחד: שאם אבא ואמא אומרים – אני צריך להקשיב ואני עושה, כי כך הם אמרו.

כשזה יהיה ברור לילדכם, הבעיה תיפתר, כנראה עם עוד כמה בעיות בדרך (שעל פניו אולי נראות בעיניכם קטנות כרגע).

יש לחזק מאוד את נושא המשמעת והגבולות בבית, לדעת להציב אותם בצורה נכונה. השילוב בין אהבה וגבולות נכונים הוא ריקוד שיש ללמוד אותו ולדעת לעשותו בצורה נכונה וטובה.

חשוב לדעת שאם אתם נתקלים בקושי מתמשך, כדאי מאוד לפנות ולקבל עזרה מקצועית.

(יוכי דנחי, יועצת חינוכית ותומכת רגשית לגננות ולאמהות)

* * *

מה עושים עם ילד שכל הזמן מתווכח? הוא בדרך כלל מבצע את מה שאומרים לו, אבל רק אחרי ויכוחים והסברים. איך אפשר למנוע זאת?

כל מעשה שעושה ילד – הוא עושה למען מטרה מסוימת.

אנחנו צריכים לחתור לכך שהמטרה תהיה מטרה בונה, ולא מטרה מיותרת ומפריעה.

ילד שעושה דברים רק לאחר הסברים וויכוחים, הוא ילד שמצא מטרה במעשה הזה שעושה. הוא בכוונה תחילה מתמהמה מלסדר את חדרו. מדוע? כדי שאביו יבקש שוב ושוב, בכל טון ובכל צורה. מטרתו היא לגרום לכך שאבא יתייחס אליו כל העת: "נו, מתי אתה מתפנה לסדר את החדר הזה?"; "אי אפשר כבר לראות את הבלגן שלך!"; "למה רק החדר שלך צריך להיות מבולגן כל היום?".

הילדה נמנעת מלקפל את הכביסה. מדוע? מה היא מרוויחה מכך? היא מרוויחה שאמא כועסת וצועקת ומאיצה... מטרתה היא לגרום לכך שאמא תתייחס אליה מבלי להפסיק: "שכחת שהתפקיד שלך לקפל היום את הכביסה?"; "למה הכביסה עדיין בחדר?"; "מה כבר ביקשתי ממך? לקפל כמה בגדים?".

מכירים את האם שצועקת על הילד: "כמה פעמים צריך לומר לך?". התשובה צריכה להיות בידי האם, ולא בידיו של הילד.

לילד צריך לומר פעם אחת. הוא שומע מצוין והוא גם מבין נפלא. ככל שאנו מסבירים לו יותר, מאיצים בו יותר, דוחפים אותו יותר בצעקות או בתחנונים – אנחנו משיגים בדיוק את הדבר ההפוך. אנו מרוויחים שבפעם הבאה הוא יתמהמה עוד יותר, מדוע?

כי הוא מרוויח הרבה מאוד התייחסות מכך שהוא אינו מקיים מיד את מה שביקשנו.

איך כן צריך לנהוג?

לא להתווכח. לא להתחנן, אפילו לא להזכיר. אומרים פעם אחת, ומצפים שהילד יפעל.

מסבירים לו פעם אחת שזו האחריות שלו, שאנחנו לא נדבר על כך, שהוא יעשה את זה בזמנו ובאופן שטוב לו.

הילד יתרגל לכך שאנחנו רציניים בפעם הראשונה. הוא גם ילמד שאיננו מתכוונים להתייחס אליו בזכות התנהגותו, ויתחיל לנהוג באופן שונה.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)