כלת התנ"ך חושפת: "זה מספר השעות שהקדשתי מדי יום ללימוד"

מי שעקב אחרי חידון התנ"ך העולמי שנערך ביום העצמאות האחרון, לא היה מסוגל שלא להישאב אל תוך הלחץ וההתרגשות שנלוו אליו כבר מרגע הפתיחה, והמשיכו עד לשלב האחרון והסופי בו התחרו שתי מועמדות ראש בראש, ובסופו של דבר הוכרזה אמונה כהן לכלת התנ"ך.

כאשר משוחחים עם אמונה השבוע, ימים ספורים לאחר הזכייה הגדולה, היא נשמעת עדיין נרגשת. "החיים שלי לכאורה ממשיכים להיות רגילים", היא אומרת, "אני עדיין אותה אמונה, בת 17, שמתגוררת בנצרים ולומדת בכיתה י"א באולפנת בהר"ן. אני ממשיכה להיות ילדת הסנדוויץ' מבין תשעה אחים ואחיות, והחיים נמשכים כמעט כרגיל. אבל רק כמעט, כי משהו מהותי מאוד השתנה בהם. הזכייה הפכה להיות חלק בלתי נפרד ממני, וכשאני יוצאת לרחוב אין כמעט מישהו שלא מזהה אותי, מצביע עליי ואפילו עוצר ושואל: 'אפשר לשאול אותך שאלה על התנ"ך?'"

שלוש שנים של לימוד

מתי התקבלה אצלך ההחלטה להתמודד בחידון?

אמונה מצליחה להפתיע: "בניגוד לחתנים ולכלות אחרים, אף פעם לא הרגשתי חיבור מיוחד לשיעורי תנ"ך. גם בחידון לא גיליתי עניין באופן מיוחד וכמעט אף פעם לא צפיתי בו. לפני שלוש שנים הזדמן לי לשמוע ביום העצמאות את החידון דרך הרדיו, אפילו לא לראות, ולשמוע איך שהמתמודדת רות כהן מוכרזת ככלת התנ"ך. רות למדה באולפנת בהר"ן, כמוני. היא הייתה בת שש עשרה וזה עורר אצלי חשק גדול לנסות גם כן. חשבתי לעצמי: 'אם היא יכולה, אז גם אני' וכך התחלתי לחשוב על הרעיון ברצינות. כבר באותם ימים התחלתי ללמוד, מתוך מטרה להשתתף בחידון ולהגשים חלום. אבל עם הזמן קרה דבר מעניין - ככל שלמדתי יותר, כך התחברתי לתנ"ך וגיליתי את האהבה הגדולה שיש לי כלפיו, ושלא הכרתי עד אז. מאז הוא הולך איתי לכל מקום ואנחנו לא נפרדים, הוא הפך להיות חלק מהחיים שלי, חלק מהמהות שלי".

ציינת שהתחלת להתכונן לפני שלוש שנים. איך היה נראה הלימוד?

"אלו היו שלוש שנים של לימוד בלתי פוסק. יש הרבה חתנים וכלות משנים קודמות שעזרו לי וכיוונו אותי, וגם פיתחתי שיטות למידה משל עצמי. למדתי מדי יום בדרך כלל במשך שש או שבע שעות, אבל היו גם ימים שבהם למדתי עשר שעות.

"הקושי הגדול ביותר היה כמובן בהתמדה. כל אחד מאתנו יודע שאם יהיה לו מבחן מחר בבוקר, הוא ילמד כמה שעות, יחרוש את החומר ויגיע מוכן, אבל כשאתה נמצא שלוש שנים לפני החידון, אתה חייב שיהיה לך כוח רצון חזק מאוד כדי ללמוד ולהתמיד מדי יום, ולדעת שאתה לומד לטווח הארוך מאוד, כשהמטרה כמעט לא נראית לעין".

(צילום: סיון שחור)

וזה לא בא על חשבון דברים אחרים?

"ברור שזה בא על חשבון דברים אחרים. אני לומדת באולפנה עם פנימייה וקרה לא פעם שנאלצתי ללמוד בשיעורים או לוותר על השתתפות בפעילויות שונות בגלל הלימוד. הוויתורים הגדולים הגיעו בעיקר בחודשים האחרונים שבהם למדתי בכל יום מהבוקר עד הערב. אבל עדיין, גם בתקופה הזו, השתדלתי להשאיר זמן למשפחה ולחברות, המשכתי להדריך בסניף ולא ויתרתי על דברים משמעותיים. ניסיתי לעשות כל מה שאפשר תוך כדי ובדרך כלל גם הצלחתי".

ומה אמרו על כך בני המשפחה שלך?

"האמת היא שאבא שלי הוא זה שדחף אותי כבר מההתחלה, הוא מאוד רצה שאשתתף בחידון והאמין בי לאורך כל הדרך, אבל בני המשפחה האחרים לא ממש הצליחו להבין את המשמעות של ההתמודדות. בהתחלה אף אחד לא ראה ערך אמיתי במה שאני עושה, ושמעתי סביבי לא מעט: 'מה את עושה לעצמך? תעזבי את החידון!' לקח זמן עד שהבינו שאני באמת אוהבת את זה ואני רצינית, ואז הם התחילו לעודד יותר, ובתקופה שלפני החידון השתדלו מאוד לתת לי שקט ולאפשר לי את כל הזמן כדי ללמוד. כך למשל לא ניקיתי לפסח בכלל, כולם ממש התחשבו בי".

האמנת כל הזמן שתהפכי לכלת התנ"ך?

"השתדלתי להאמין, אבל היו גם רגעים של ייאוש ותקופות ארוכות שבהן בקושי למדתי, מתוך חוסר מוטיבציה ומחשבה על כך שבאמת אין לי סיכוי, אבל מהר מאוד הייתי מתאוששת וממשיכה ללמוד, משכנעת את עצמי שבסוף זה עוד יקרה".

ואם זה לא היה קורה?

"ככל שהתקרב החידון הכנתי את עצמי גם לאפשרות הזו, אבל האמת היא שבערב לפני החידון אמרתי לעצמי בלב שאני לא מצליחה לדמיין שאני לא יוצאת מהחידון הזה כלה. עדיין ידעתי שזה עלול לקרות, והבנתי גם שאני לוקחת סיכון גדול, כי אם לא אזכה בוודאי אתאכזב. אבל אם לא לוקחים סיכונים לא יכולים להצליח".

מעמד של פעם בחיים

ספרי על החידון עצמו. מה עובר לך בראש כשאת מתחילה להשיב על השאלות?

"כשהגעתי לחידון ניסיתי להתעלם מכל מה שהיה סביבי – המצלמות, הקהל, ראש הממשלה, השרים, וכמובן כל עם ישראל שצפה בי מהבית. ניסיתי להתנתק מהסיטואציה ופשוט להרגיש שזה הרגע שלי, הגיע הרגע בו אני מגשימה חלום, ולנסות פשוט ליהנות מזה. בסופו של דבר אני יכולה לומר שבאמת נהניתי. יחד עם כל הלחץ שמסביב הצלחתי להרגיש בטוחה על הבמה ולשמוח. מדובר בחוויה של פעם בחיים, והיה לי חשוב לחוות אותה עד הסוף".

(צילום: סיון שחור)

איך היו השאלות בחידון? הרגשת שמנסים להכשיל אותך?

"השאלות לא היו קלות מאוד, אבל את רובן תרגלתי במהלך הלימוד, ואני מכירה את הסגנון שלהן. אגב, גם נטע לקס, שנבחרה לסגנית כלת התנ"ך, הכירה את השאלות האלו מצוין, כי למדנו והתכוננו יחד. אנחנו מכירות כבר שנתיים וחברות מאוד טובות".

ההיכרות שלכן היא בזכות החידון?

"כן, הכרנו בתחילה דרך קבוצת הווטסאפ של החידון, השתתפנו יחד במפגשי זום של משתתפי החידון וכן נפגשנו ולמדנו המון יחד, התכתבנו ושאלנו שאלות אחת את השנייה. כשבוע לפני החידון נערך מחנה למשתתפי החידון, בו למדנו יחד כל הזמן. שתנו היינו נחושות לנצח, והאמת היא שחלמנו לנצח ביחד. זה לא שאני ידעתי יותר או שהיא ידעה פחות, כפי שהיה ניתן לראות, מדובר בשבריר של נקודה וברגע אחד היה יכול להיות אחרת. שתינו מאמינות שזה מה שהקב"ה רצה שיקרה וזה הכי מדויק. אגב, נטע היא לא רק שותפה לזכייה, אלא גם ממשיכה להיות חברה טובה שלי וברור לי שנמשיך לשמור על קשר טוב גם בהמשך בעזרת ה'".

עם הפנים קדימה

היום שאחרי החידון הוא להגדרתה של אמונה  "מעבר מקודש לחול". "אני מנסה לחזור לשגרה, אבל לא מצליחה", היא מודה. "בכל מקום שאני הולכת עוצרים אותי ומזהים אותי. זה קצת מביך, אבל גם מאוד משמח. כי זה מראה עד כמה שהתנ"ך חשוב לאנשים ושיש להם ערך כלפיו. בסוף השבוע יצאתי לטיול ופגשתי קבוצה מבית ספר חילוני. המדריך שלהם זיהה אותי תוך רגע ואמר לכולם: 'זו אמונה, כלת התנ"ך', וגם ביקש ממני: 'בואי תברכי אותם, תלמדי אותם איך לומדים תנ"ך'. מרגע לרגע מתחדדת בי ההבנה שמעבר להגשמת החלום האישי יש לי כאן גם שליחות, משהו גדול יותר, ואני ממש מקווה שאצליח ליישם אותה".

ומה התוכניות לעתיד?

"בתקופה הקרובה אני מתכוונת להשלים בגרויות ולהקדיש יותר זמן לחברויות ולחובות שונים שלא התפניתי אליהם בזמן האחרון. אבל באופן כללי אני שואפת להמשיך לעסוק בתנ"ך בכל דרך אפשרית. אולי אפתח חוג לתנ"ך באולפנה, אולי אעבוד בהמשך כמורה לתנ"ך, וייתכן שארצה להיות חלק מהצוות של החידון, כל זה מתוך רצון אמיתי לגרום לעוד אנשים לאהוב את התנ"ך ופשוט להתחבר אליו, כמוני".