דוד חטואל, ששכל את רעייתו ו-4 בנותיו, על הצמיחה מתוך האבל: "דרך אמונה בחרתי"

דוד חטואל, ששכל את רעייתו טלי ו-4 בנותיו בפיגוע רצחני בציר כיסופים לפני 19 שנה, שיתף באסון הנורא שפקד אותו, כאשר באבחה אחת, הפך מאיש משפחה שמצפה לילד חמישי, בן אחרי ארבע בנות, כשטלי בחודש השמיני להריונה, למי שחרב עליו עולמו ונותר לבד.

האסון התרחש בי"א באייר לפני 19 שנים, כאשר טלי ובנותיה היו ברכב המשפחתי בדרכן מגוש קטיף לקלפי באשקלון, כדי להצביע נגד ההתנתקות. כאשר נסעו בין גוש קטיף ל'ציר כיסופים', פתחו מחבלים ארורים באש תופת על מכוניתה של טלי ורצחו את כל יושבות הרכב מטווח אפס.

"בי"א באייר לפני 19 שנים חוויתי את האסון הגדול ביותר שהיה פה בעם ישראל", פתח חטואל את דבריו, שנשא במסגרת מפגשים וריאיונות שיזם מרכז מורשת קטיף בניצן, במסגרת ציון 19 שנה למשאל מתפקדי הליכוד. "איבדתי את אשתי טליה שהיתה בהיריון בחודש השמיני יחד עם ארבע בנותי, הילה בת ה-10, הדר בת ה-9, רוני בת ה-6 ומירב בת השנתיים. הן היו בדרכן ממושב קטיף לאשקלון להצטרף אלי. מרצחים שפלים רצחו אותן על ציר כיסופים.

"דרך אמונה בחרתי", אמר חטואל וצמרר את המאזינים, "אני לא מבין את מחשבותיו של הקב"ה ומאמין שיש תכלית לעניין - והיא לא מובנת. המשכתי והתפללתי לקב"ה שייתן לי את הכוח. בנוסף, קיבלתי מעטפת לאורך כל הזמן גם מהמשפחה המורחבת וגם מקהילת קטיף, שנתנה כוח, ליוותה, עודדה והתגייסה כולה על מנת לתת כוחות, לצמוח מחדש ולהצליח להקים משפחה חדשה.

דוד התחתן בשנית, וכיום הוא אב לשישה ילדים. במשך 19 השנים האחרונות הוא לא נח לרגע, והרבה בפעולות לזכר טלי ובנותיה הי"ד: "במשך 19 שנים עשינו הרבה מאוד הנצחות לזכרן של טלי והבנות. בית מדרש לזכרן, ספרי תורה. הקמנו עמותה בשם טלי ביד רמ"ה (רוני, מירב הילה, הדר) שמסייעת לזוגות שיש להם קושי בהבאת ילדים לעולם - כדי שבמקום שנגדעו חיים יתחדשו חיים. בראש חודש ניסן חנכנו את בית הכנסת 'טל אורות' לזכרן וזה היה מאוד מרגש".

בריאיון שהעניק בעבר, אמר חטואל: "היו רגעים של כביכול ייאוש כזה, שחשבתי שאין סיכוי שאפשר לצאת נורמליים מאסון כל כך גדול. אבל ברוך ה' בזכות האמונה בקב"ה, מההתחלה ועד הסוף, ותפילה אליו והחיבור עם המשפחה המורחבת והקהילה שבה אני גר, אז מושב קטיף בגוש קטיף – והיום כרמי קטיף שבחבל לכיש, והחברים הקרובים הם היו השליחים לתת את הכוחות להתמודד עם המשבר הזה. כמובן שגם המשך השגרה, כל חיי הייתי מחנך וניהלתי בתי ספר ואני עוסק בחינוך הרבה שנים, לחזור ולעסוק בחינוך זה בהחלט מחיה.

עוד הוסיף חטואל: "בשבעה הגיעו לנחם המון אנשים, אבל אני חושב שהניחום המשמעותי ביותר היה כשהגיעו אליי אנשים שחוו שכול כזה או אחר – אלמנים, אלמנות, הורים שכולים – שסיפרו לי את סיפורים וראיתי אותם בפרספקטיבה של זמן רחב, וזה נתן לי זיק של תקווה שאולי בכל זאת אפשר".