הזמרת רוחמה רז מרגשת: "אומרת ’מזמור לתודה’ 6 פעמים ביום"

כששומעים את שמה של הזמרת רוחמה רז, שומעים יחד אתו בדרך כלל גם את צליליהם של השירים הידועים 'בארץ אהבתי השקד פורח', 'אנשים טובים באמצע הדרך',  'ההר הירוק תמיד', וכמובן 'ירושלים של זהב', ועוד רבים נוספים. רוחמה כיום כבר בת 68, ועדיין עוסקת בקריירה המוזיקלית. אך מסתבר שהיא עושה זאת באופן שונה במקצת מכפי שהיה בעבר, עם הרבה יותר חיזוקים רוחניים, עם שירי שבת ואמונה, ואפילו בשילוב של תרגילי יוגה שבאים כחלק מתהליך פיתוח קול שעברה. "לא השתניתי, אלא אני פשוט מעניקה לקהל את מי שאני", היא מסבירה, "וכיום אני דמות קצת שונה מכפי שהייתי בעבר".

מאיראן לקטמונים

"גדלתי בירושלים להורים שעלו מאיראן", שבה רוחמה אל שנות ילדותה. "המשפחה שלנו ברוכת ילדים ואני הבת החמישית ברציפות מתוך שש אחיות ואח. כאחים היה לנו קשר מדהים, ועד היום כולנו שומרים על קשר קרוב מאוד, כולל עם האח החרדי ותשעת ילדיו.

"מכיוון שההורים הגיעו מאיראן הם דיברו ביניהם בארמית תנ"כית, ועם הזמן למדנו קצת להבין את השפה המיוחדת הזו, וכשהם לא רצו שנבין הם דיברו ביניהם בפרסית. כולנו נשלחנו למוסדות ממלכתיים-דתיים ואני זוכרת מהחינוך הזה רק דברים טובים. ההורים העניקו לנו המון שמחה, ומבחינתנו הדת הייתה מאוד מכילה ומלאה בטוב. אהבנו לשבת סביב שולחן השבת, לשיר זמירות וליהנות ממטעמי השבת. אמא הקפידה לומר על כל תבשיל שהיא מכינה 'לכבוד שבת קודש', ואבא היה שר זמירות שבת ושירים שונים.

(צילום: shutterstock)

"אמא נהגה תמיד לומר לנו: 'תהיו טובים זה לזה, תעזרו זה לזה ותהיו נדיבים. אם מגיע אליכם אורח ואתם באמצע לבשל, כבדו אותו ותציעו לו לשתות. אפילו בימיה האחרונים ממש היא הייתה אומרת לבעלי: 'אולי תיקח את הדוד שלא ייסע באוטובוסים?' וכשבעלי היה מבקש ממנה: 'אילנה, תדאגי קצת לעצמך', היא הייתה מגיבה: 'אנחנו בסדר, עוד נסתדר'".

מי שהעניק לה את השם 'רוחמה' היה הרב שמואל ברוכים, רב הקהילה הפרסית בירושלים. "אמא הייתה מכבדת את הרב ברוכים מאוד ומתייחסת אליו בהתרגשות גדולה, בכל פעם כשהוא היה מגיע לבית שלנו היא הייתה קמה לכבודו, ולמעשה הוא היה הרב שאתו התייעצנו כמעט על כל דבר. אז נכון שהבית שלנו לא היה דתי במובן החזק ביותר, אבל היו בו הרבה כבוד לתורת ה' והערכה של המצוות, וגם ניסיון לשמור אותן".

ילדה של שירים

באיזה גיל התגלתה אצלך האהבה למוזיקה?

"המשפחה שלי מאוד מוזיקלית וגדלתי לתוך עולם המוזיקה. אבא שלי שר יפה וגם שתי האחיות שלי שרות יפה מאוד. כשרצו להרגיז אותי היו אומרים לי: 'מרים שרה יותר יפה ממך', כשמתכוונים לאחותי הגדולה. אבל אף פעם לא כעסתי. להיפך, היה נשמע לי מדהים שאנחנו יכולות לשיר יחד. הקשר בינינו היה נהדר, אהבנו ועזרנו בכל מה שרק אפשר".

הספקת לעשות המון במהלך הקריירה שלך. איך את מרגישה עם זה?

"אני מרגישה שתרמתי הרבה, שימחתי אנשים וריגשתי אותם עם שירים על ארץ ישראל ועל היהדות שלנו. מה יכול לאחד בימים אלו יותר משירים על ארץ ישראל וירושלים? זה כבוד גדול בשבילי להיות מזוהה עם שירים כאלו.

"הדבר המדהים שגיליתי במשך הזמן הוא שלא רק עם ישראל מתחבר לשירים הישראליים, אלא גם אנשים מחו"ל. כך למשל הגיעה לפני שנים נסיכת תאילנד לביקור ראשון בישראל. בסיומו של הביקור ארגנו לכבודה מסיבה והזמינו אותי להופיע. הגעתי לאירוע, פגשתי את הנסיכה, ותוך כדי השירה שמתי לב שהנסיכה לא מסירה ממני את מבטה. יום למחרת שוחח איתי השגריר וסיפר לי: 'לא תאמיני, הנסיכה ביקשה שאקנה לה את כל מה שקשור לשירים ולתקליטים שלך, והיא גם רוצה שתשלחי לה את מילות השירים'. כמובן שזה החמיא לי מאוד. למרבה הפלא, כעבור מספר שנים סיפרו לי שהנסיכה מגיעה שוב לארץ ורוצה לפגוש אותי. שוב הוזמנתי להופיע לפניה, והפעם היא הכינה לי הפתעה – היא למדה את כל השירים שלי בעל פה ושרה איתי יחד, בשפה העברית.

"בכלל, אני מאמינה שלשירים בעברית יש כוח ענק, ובפרט לשירים הלקוחים מתוך התורה או התפילה. כך למשל יש לי כיום מופע מיוחד שנקרא 'לכה דודי', אני משלבת בו את השירים יחד עם סיפורים על השבת וערכי היהדות מבית הוריי, ושרה שירי שבת ששמעתי מהבית ובמהלך שנות הילדות שלי. בין לבין אני מספרת על שנות הילדות ועל החינוך הדתי שחוויתי. זה מאוד מרגש את הקהל".

(צילום: shutterstock)

עושה רושם שהקהל של היום מעדיף שירים יותר עכשוויים, לפעמים פחות עבריים...

"האמת היא שכמעט לא מזדמן לי לשמוע את השירים העכשוויים, וגם כשאני שומעת אני ממש לא נהנית מהם. אני מעדיפה הרבה יותר את השירים של פעם – שירים ישנים וותיקים של ארץ ישראל ושירים מתוך התפילה. זה לא נכון לומר שהקהל מעדיף שירים אחרים. יש קהל גדול מאוד של ותיקים שאוהבים את השירים האלו ומתחברים דווקא לז'אנר הזה".

אוטובוס הדמים

רבים מכירים את הקריירה המוזיקלית של רוחמה רז, אבל מסתבר שיש גם דבר נוסף שהיא עוסקת בו ופחות ידוע לציבור - אלו הם לימודי יוגה. "ההיכרות הראשונה שלי עם היוגה הייתה אחרי שאחותי נרצחה בפיגוע ואז חווינו תקופה קשה מאוד", מגלה רוחמה. "באותם ימים המליצה לי חברה טובה: 'כדאי לך ללמוד יוגה', ולמעשה היא הייתה השליחה שהובילה אותי להתמחות ביוגה ולהכיר מקרוב את התחום שכל כך מחזק אותי. במשך שנתיים למדתי להיות מורה ליוגה, ובמשך שנה נוספת למדתי יוגה-תרפיה. בעבודת הגמר שלי חיברתי בין היוגה לבין השירה והצלחתי להראות באופן מעניין מאוד כיצד שיש ביוגה מערכת שעוזרת לנו לייצב את הקול שלנו לתמוך בו.

"מאז אני מציעה סדנאות של יוגה-תרפיה, כאשר מלמדת איך לשלב את התרפיה של היוגה יחד עם הקול, ולהבין איך כל זה יכול לקדם את הבריאות שלנו. הזדמן לי להרצות על כך לפני מקהלות שונות,  לפני מורות לפיתוח קול ובעוד הזדמנויות. בנוסף, במשך תשע שנים עסקתי בלימודי יוגה למשפחות שכולות. עשיתי זאת בהתנדבות כאחות שכולה, והרגשתי איך שבתרומה הקטנה הזו אני מקבלת הרבה פורקן ונחמה".

רוחמה מבקשת לנצל את ההזדמנות כדי לספר על אחותה מרים מצרפי הי"ד: "מרים הייתה צנועה וביישנית, עדינה ומשתדלת תמיד לתת לזולת כל מה שהיא יכולה, ועוד הרבה מעבר. היא עבדה במשרד השיכון ועסקה במציאת פתרונות שיכון לעיוורים ולחירשים. ביום שבו התרחש הפיגוע היא הייתה צריכה לבדוק בית מסוים לצורך שכירות לתושבים חירשים-אילמים. הבית היה ממוקם בתל אביב, ולמרות שהיא יכלה להתנהל מול הבעלים דרך מכתבים, היא החליטה לנסוע במיוחד מירושלים, כדי לראות איך לטפל בעניין באופן מידי. כשהיא הייתה בתל אביב וסיימה את הפגישות הציעו לה להישאר כדי לנוח ולשתות משהו, אך אחותי הגיבה: 'אני ממהרת הביתה לילדים'. היא עלתה על אוטובוס הדמים, ולאחר כמה שעות נודע לנו שהיא נרצחה בפיגוע. תמיד נזכור אותה כעדינת נפש ואצילית, כי כזו היא הייתה".

רק להודות

אבל הניסיון הגדול בחייה של רוחמה הגיע לפני כשש שנים, ללא כל התרעה. היה זה כאשר היא החלה לחוש קשיים בנהיגה, הרגישה שהיא רואה כפול, סובלת מעייפות קיצונית, סחרחורת וחוסר תיאבון. ואז הגיעה האבחנה הקשה מכל – גידול סרטני על גזע המוח.

"האמת היא שלקח זמן עד שזיהו אצלי את המחלה", היא מציינת, "כי הרופא התקשה להאמין בתחילה לממצאים. הוא אמר לי: 'כבר שנים שאני רופא משפחה שלך, ובקושי רואה אותך. את אישה בריאה, ולמה לחשוב שפיתחת משהו?' אבל הסימפטומים לבסוף הכריעו, והמצב היה קשה מאוד".

רוחמה התחילה במסע של טיפולים וניתוחים, כשלדבריה הדבר העיקרי שחיזק אותה היו התפילות. "עד היום אני אסירת תודה לכל מי שהתפלל עליי באותם ימים", היא אומרת בהתרגשות. "כל בני המשפחה שלי התפללו, כולל אחי החרדי שגייס למעני את כל ילדיו שהתפללו עבורי ותמכו בי בצורה לא רגילה. בנוסף לתפילות, אני חייבת הכרת הטוב עצומה גם לבעלי המסור שממש נשא אותי על כפיו. הוא לקח על עצמו באותם ימים את הדאגה לכל הטיפולים והשיקום שנדרשו, העיקר שארגיש טוב. האמת היא שבזמן המחלה היה לי קשה לראות את האור ולהאמין שהוא עוד יגיע. אבל כיום, במבט לאחור, אני יכולה להעביר מסר לכל מי שחווה דברים דומים: 'גם בתוך הקושי נסו לחשוב על נקודת אור, ותשתדלו להיות כל הזמן בהודיה לבורא עולם, כי זה הדבר היחיד שנותן כוח'".

באופן אישי מציינת רוחמה שבמהלך תקופת מחלתה היא למדה בקביעות את הספרים של הרב שלום ארוש, ובעיקר את הספר 'שעריו בתודה'. "בזכותו למדתי להודות על כל דבר לבורא עולם, גם על הדברים הפחות נעימים, על הכאבים, על הטיפולים הנוראיים ועל חוסר הוודאות. על הכל הודיתי, וברוך ה' עברתי את התקופה מתוך אמונה גדולה וכוחות שניתנו לי משמיים".

הרב ארוש (צילום: דוד כהן / פלאש 90)

כיום את משתפת את הקהל במה שעבר עלייך?

"אני חושבת שלסיפור האישי שלי יש כוח והוא יכול להשפיע לטובה, לכן במצבים שבהם אני רואה שהקהל קשוב אני מדברת ומשתפת, מתוך תקווה להעניק כוח וחיזוק. באחד המופעים שלי ישבו בקהל הורים לבחורה בת 30 שהתמודדה עם גידול בגזע המוח, בדיוק כמו שהיה לי. הם ניגשו אליי בסיומו של המופע וסיפרו על כך בעיניים דומעות. ביקשתי לשוחח עם בתם והיא סיפרה לי שבקרוב ינתח אותה המנתח שניתח אותי. היא הייתה מלאה בחששות, אבל עודדתי אותה: 'תראי אותי, אני פי שניים ממך בגיל, ובכל זאת עברתי הכל בהצלחה וברוך ה' חזרתי לעצמי לגמרי'. הוספתי והמלצתי: 'תהיי כל הזמן בהודיה, תגידי תודה לה' על כל הטוב שהוא נתן לך, ותזכרי שכל מה שהוא עושה זה רק לטובה'. אני אומרת את הדברים ובאמת מאמינה בהם. כי אמנם היו עוד הרבה דברים שעזרו לי בהחלמה, ביניהם התמיכה המדהימה של בני המשפחה, היחס המסור של הרופאים והטכנולוגיה הרפואית המקדמת, אבל בתוך תוכי אני מאמינה שהכל מאת ה', וכל המקבץ של הדברים האלו הוא אך ורק ממנו.

"התקופה הזו לימדה אותי כל כך הרבה לחיים", היא מוסיפה, "ועד היום אני משתדלת להגיד 'תודה' על כל דבר קטן, וקוראת 'מזמור לתודה' לפחות שש פעמים ביום – בבוקר ובערב, לפני ואחרי הופעה, ומתי שרק מזדמן לי. גם בהדלקת נרות, עוד לפני שאני מבקשת בקשות, אני קודם כל מודה לאלוקים, ובטוחה שהוא נמצא אתנו תמיד, וכל מה שיש לי הוא אך ורק ממנו".