"למדתי שש שעות תנ"ך ביום בעמידה, לפעמים גם ימים שלמים, והתאהבתי"

זה קרה ביום העצמאות לפני שלוש שנים. אמונה כהן הייתה אז רק בת 14, תלמידה באולפנת בהר"ן בגדרה, שבדיוק התבשרה שרות כהן, אחת מבנות האולפנה, נבחרה לכלת חידון התנ"ך העולמי. "אבא שלי צחק ואמר לי: 'נו, מתי תורך?', ואני נדרכתי. אמרתי לעצמי: 'רגע, למה לא בעצם? למה היא יכולה ואני לא? גם אני יכולה'. שם גמלה בליבי ההחלטה שאני הולכת על זה".

מאז עברו שלוש שנים, בהן חייה של אמונה השתנו לבלי היכר. "התחלתי ללמוד מאפס, פתחתי קודם גוגל כדי להבין בכלל מה זה חידון התנ"ך, כי לא ידעתי כלום. אחר כך יצרתי קשר עם חתנים וכלות של החידון משנים קודמות, שהדריכו אותי, ולאט לאט גם פיתחתי דרכי למידה עצמאיות, והתחלתי ללמוד את התנ"ך לעומק".

אבל מה שהחל כרצון לנצח בתחרות החידון התנ"ך העולמי – הפך עד מהרה לחיבור מיוחד בל יינתק. "הגעתי לחידון התנ"ך לא מחיבור לתנ"ך, לא הייתה לי אהבה מיוחדת לזה, אפילו לא בשיעורי תורה, אפילו הפוך... אבל עם הזמן התאהבתי בתנ"ך הרבה מעבר לתחרות", היא מתארת בהתרגשות. "הוא הלך איתי לכל מקום. התחלתי ללמוד עם החברות מהאולפנה, עם המשפחה. זה פשוט הפך להיות דרך חיים עבורי, להיות מחובר אליו וללמוד ממנו".

ילדה של גוש קטיף

אמונה כהן נולדה להוריה, מגורשי גוש קטיף מבני נצרים, שנה אחרי הגירוש, ילדה חמישית מתוך תשעה ילדים. "לכן גם קראו לי אמונה, באמת באמונה שעוד נחזור לשם", היא מתארת. כיום המשפחה מתגוררת בנצרים, יישוב שהמדינה הקימה למען המגורשים. אביה הוא חקלאי ואיש אדמה, וגם איש חינוך ומורה בבית ספר. אימה היא סופרת ויועצת זוגית, שכתבה ספרים על הגירוש, ועסוקה גם בימים אלה בכתיבה של תכנים חדשים, לילדים ומבוגרים, שעוסקים בהסברה של חוויית הגירוש. במשך הזמן שחלף, תמכו מאוד באמונה בתהליך הלמידה שלה לחידון.

(צילום: פלאש 90)

ותהליך הלמידה, יש לומר, היה מפרך. "במשך השנים מאוד שילבתי את זה ביחד עם הלימודים והחברות. זה היה לימוד של 6 שעות ביום בממוצע(!), תוך כדי שיעורים ויחד עם חברותות עם בנות. בחודשים האחרונים, ממש לפני החידון, זה היה לימוד מבוקר ועד ערב, וזה מילא לי את כל היום, לא הייתי אפילו בלימודים באולפנה". ואת הלימוד, כהן עשתה רוב הזמן בעמידה. "אני תמיד לומדת בעמידה, אני לא יכולה אחרת!", היא מסבירה. "עבורי זה דרמות ואנרגיות כל הלימוד הזה, אני לא יכולה לעשות אותו בישיבה!".

איך עובד התהליך של החידון בעצם?

"בגדול זה מתחיל באזור חנוכה. יש שלבי סינון: בשלב הראשוני, יש סינון מתוך האולפנה, שמתוכה עולות רק שלוש בנות, ואז יש עוד שלב של מבחן מחוזי בכתב, ומתוכו עולים רק 16 מועמדים מכל מחוז. בהמשך, יש עוד מבחן סינון, ממנו עולה רק מועמד אחד לחידון הארצי מכל מחוז, ואז יש את החידון הארצי בכתב, ואחריו גם חידון ארצי פומבי, וממנו עולים רק ארבעה מועמדים מישראל – שנים מהממלכתי דתי ושניים מהממלכתי. בשלב הסופי, יומיים לפני החידון העולמי, יש מבחן מסנן, שמגיעים אליו גם מועמדים מחו"ל, ומתוך כל 40 המועמדים הסופיים שמגיעים - עולים רק 16.

"בחידון העולמי עצמו יש ארבעה שלבים: בשלב הראשון יש שאלה פתוחה, בשלב השני שאלות בזק, שזה אומר חמש שאלות מהירות בדקה. בשלב השלישי יש את שאלת ראש הממשלה – 16 שאלות לכולם, יש זמן לענות וזה מתווסף לניקוד. השניים שצברו את הניקוד הכי גבוה עולים ל'ראש בראש', ואז מתאפס הניקוד, ומי שמנצח אחרי 10 שאלות - הוא המנצח של החידון העולמי".

את הלימוד היא מתארת כתהליך חווייתי, שגרם לה שינוי פנימי עמוק. "קודם כל, עצם הלמידה לחידון, המשמעת העצמית שאתה בונה ומציב לעצמך מטרות ועומד בהן, ללמוד יום אחרי יום ולא לוותר לעצמי, זה תהליך שמאוד בנה אותי.

"בנוסף, התנ"ך, כשלומדים אותו מתוך הסתכלות של 'ללמוד מזה', זה משנה את החיים. בלי אפילו יותר מדי להעמיק, אפילו בעיקר בקיאות, אתה קורא סיפורים על גדולי האומה שלנו ואתה רואה איך הם מתמודדים עם כל כך הרבה סיפורים ואתה פשוט לומד מזה. אתה מתחיל לדבר ולהתנהג אחרת, זה משפיע עליך אוטומטית.

"יש גם את ספר משלי ופרקים שהם ממש הדרכות לחיים, אבל עבורי החוויה הכי חזקה הייתה דווקא בלימוד ספרי הנבואות, במיוחד ישעיהו. אנחנו נמצאים בתקופה מאוד מבולבלת ולא ברורה, ואתה לומד על נבואות הגאולה והחורבן ועל מה שהולך לקרות פה, ואתה מבין שאתה חלק מתהליך של עם פה. בימים של פיגועים זה היה ממש חזק בשבילי, שאולי זה לא בא ברגע, ויש פה תהליך, ואתה מבין שבסוף כל הנבואות בתנ"ך זה לא רק אור, זה גם מלא בלגן שיהיה פה, שמתוכו תצמח בסוף הגאולה. וזה נתן לי המון תקווה ושמחה בימים כאלה".

(צילום: SHALEV SHALOM/POOL)

בתוך זה, אמונה מתארת גם חיבור עמוק שגילתה לדמויות מתוך התנ"ך. כשאני מנסה לשאול למי במיוחד – היא מתקשה לענות: "זו שאלה קשה, כי אני מחוברת מאוד לכל הדמויות בתנ"ך שלמדתי עליהן. אבל אולי במיוחד לדוד המלך, כי הוא עבר כל כך הרבה בחיים, התמודדויות אחת אחרי השנייה, מכל הכיוונים, ולמרות זאת, כל החיים שלו הלך בעיניים עצומות של אמונה, הרגיש ממש כמו בובה על חוט בעולם הזה, שהוא רק עושה השתדלות – אבל בסוף הוא רק בידי שמיים. למדתי ממנו כמה חשוב שאני אעשה את המקסימום שלי – אבל התוצאות, ומה שקורה בחיים, בסוף זה לא בידיים שלי. אני גם מאוד מחוברת לנקודה אצלו שהוא ממש ראה את החיים שלו כשליחות ולא כאדם פרטי, זו ממש השראה עבורי".

חשבת שתזכי?

"כן! מאוד האמנתי בזה, אם לא הייתי מאמינה בזה לא הייתה לי שום מוטיבציה ללמוד, ראיתי את זה כל הזמן וזה מה שנתן לי את הכוח".

את ניצחת אחרי שמישהי אחרת טעתה, איך הרגשת?

"הרצון המשותף שלנו היה לנצח ביחד, אבל זה היה רצון השם. באותו הרגע לא חשבתי על זה שהיא לא ניצחה ותודה על זה, אלא פשוט הרגשתי 'אמא'לה, זו התגשמות חלום', זה רגע שאתה מחכה לו והנה זה קורה, וזה היה מאוד מרגש. נטע, הסגנית, מאוד שמחה במקום שלה וידעתי שהיא תשמח בשבילי, זה רגע של שמחה ביחד, אבל היה גם רגע של באסה שלא ניצחנו ביחד".

מה את מתכננת הלאה אחרי הזכייה? יש לך מחשבות להמשיך לעסוק בזה?

"החידון היה על כל הספרים בתנ"ך, אבל לא על כל הפרקים, יש מיקוד. אז קודם כל אני רוצה ללמוד את מה שלא למדתי עדיין. מעבר לכך, היום אני רואה את החיבור שלי לתנ"ך כשליחות, כדי ללכת להפיץ אותו לעם ישראל, הרבה מעבר לכבוד שבזכייה הזו, לגרום לעוד אנשים לאהוב את זה, אולי דרך חוג ולמידה, ובעתיד אולי להיות מורה לתנ"ך. לצערי, אני חושבת שאנשים היום רואים פחות ערך בתנ"ך. בבתי הספר החילוניים אפילו המקצוע הכי פחות אהוב. בעיניי זה קורה כי שיטת הלימוד לא 'מייחצנת' את התנ"ך כדרך חיים, אלא כעוד מקצוע. אבל כשמבינים שדרך זה אפשר להבין איך לחיות את החיים – זה אחרת לגמרי".

לסיום, האם יש לך עצה למי שרוצה להתחיל היכרות מעמיקה או לימוד עם התנ"ך?

"התחלתי מספר בראשית, פרשת בראשית, מהבסיס, וזו גם ההמלצה שלי: תפנו לזה 5 דקות ביום, זה לא חייב להיות משהו אינטנסיבי כמוני. תנו לעצמכם את ההזדמנות לשבת, להכיר, ללמוד. זה פשוט סוחף, אתם תישאבו לזה".

אמונה כהן תתארח בקרוב לריאיון אישי בתוכניתה של מורן קורס "לא מובן מאליו"