"אני, שלא הצלחתי ללמוד גמרא בנעורי, הצלחתי לסיים את הש"ס"

נעים להכיר

ידידיה מאיר, בן 46, נשוי לסיון רהב-מאיר, אב לחמישה, גר בירושלים, איש תקשורת. גדל במושב גימזו, בן לרב אליאב מאיר רב במועצה אזורית חבל מודיעין, ולזיוה מאיר, מנחת הורים. אח לעוד 10 אחים ואחיות.

זיכרון ילדות שלא אשכח

"זכיתי לגדול במשפחה של רבנים ותלמידי חכמים, והרב שמחה קוק, הרב הראשי של רחובות, הוא אח של סבא שלי. זה אומר לגדול על גדלות. על דמויות שהן באמת קצת מורמות מעל הקרקע. ר' שמחה תמיד שידר מלכות, כבוד, אכפתיות, הדר, וכילד קטן זה עשה עלי רושם עצום. זכיתי ללכת אחריו ותמיד לא לעמוד בקצב שלו. גם בגיל 80 הוא רץ לפני כולם, מבית כנסת לבית כנסת, מקהילה לקהילה. אני זוכר לילות סדר אצלו, סוכות, פסח, ועוד הרבה פלאשבקים קדושים כאלה. הוא נפטר השנה, ואני ואשתי אוספים עכשיו סיפורים עליו, לספר שנכתוב בעזרת השם".

עיקרון חשוב בחיי, שאני לא שוכח

"להתייחס גם לתלמידים החלשים. לא הייתי תלמיד טוב. אני זוכר שפעם רצו נציג מהכיתה לעיתון בית הספר, וכמובן בחרו את התלמיד הכי טוב, הכי מצטיין. קראו לו חנוך. היום הוא פרופסור. ואני זוכר שחשבתי לעצמי: מה איתי? אז נכון, אני לא טוב בלימודים ובשיעורי בית, אבל אני כן יודע לכתוב, אני חושב שאני יצירתי, למה לא יקחו אותי להיות נציג הכיתה בעיתון בית הספר? מאז אני מנסה לתת תשומת לב גם למי שבצד, לא רק למצליחנים. לדעתי מסתתרים שם אוצרות גדולים שכדאי לשים אליהם לב. המערכת לא תמיד יודעת לאתר ולטפל בכולם".

פגישה שלא אשכח

"ר' שלמה קרליבך. הייתי בצפת עם חברי יוחנן סלייטר, בפסטיבל הכלייזמרים. פתאום מישהו צעק לנו מתוך מכונית: יש לכם גיטרה? ר' שלמה קרליבך פה בעיר והוא צריך גיטרה. אמרנו לו: יש לנו גיטרה, אבל אנחנו באים איתה... וכך מצאנו אותו במופע קטנטן בבית אבות בצפת, מנגן בגיטרה של יוחנן, ושר לקשישים שירי אמונה ותקווה. הוא אמר להם שלא ירגישו שבורים, יש בהם ערך עצום. העולם צריך אותם. ולמה? כי עוד רגע מגיע המשיח, והוא הרי יצטרך לקיים את נבואות הנביאים, וביניהם נבואת זכריה 'עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים' ואיך נקיים את הנבואה בלי זקנים וזקנות? לכן שיחזיקו מעמד, הדור צריך אותם, מחכה להם לקיום הנבואה. בדיעבד, זו הייתה אחת ההופעות האחרונות שלו. קרליבך לא זכה להגיע לגיל של הזקנים האלה ונפטר. למדתי מהמפגש הזה על כוחו של ניגון פשוט ושל כמה מילים טובות – להחיות נפשות".

רגע אושר שלא אשכח

"לידות. הלידות של הילדים ממלאות באושר שאי אפשר להסביר ולתאר במילים ואי אפשר לדמות לשום דבר אחר. אין דומה לזה. יהודית, הבת החמישית שלנו, נולדה בשבת קודש. חוויתי אז משהו מדהים: ללכת ברגל ולבשר בשורה טובה. אף אחד לא יודע, אף אחד לא קיבל תמונה ועדכון, ואני הולך לי ברגל משערי צדק לבית שלנו בירושלים, מרחק כארבעים דקות, שם ההורים שלי שמרו על הילדים שלנו. ובכל צעד אני מתקרב כדי לבשר להם את הבשורה המשמחת בעל פה, פנים אל פנים. לא אימוג'י ולא סימני קריאה, רק מזל טוב של שבת. היה ברגעים האלה קסם מיוחד".

לימוד תורה שלא אשכח

"הדף היומי. במשך שנים לא הצלחתי ללמוד גמרא כמו שרציתי. היו לי זיכרונות לא הכי נעימים מחוויית הלימוד בישיבה, שם הייתי תלמיד לא טוב. גם לא היו גמרות מוסברות ומונגשות כמו היום. היום אין תירוצים. יש עוז והדר ושוטנטשטיין, ועוד ועוד. אני מעריץ של הגמרות המנגישות האלה, שפשוט עושות לי סדר בראש. פתאום זה לא כתב צפוף וקטן ומבולגן, אלא יש היגיון וסדר: פה הגמרא שואלת שאלה, פה היא עונה, עכשיו ניתן שלוש תשובות לשאלה ששאלנו וכו'... התחלתי ללמוד לפני כעשור עם החברותא שלי, ר' מוטי רוטנברג, ואנחנו מתקדמים יום אחרי יום. זכינו לסיים את הש"ס. זה לא משפט נורמלי מבחינתי, אז אגיד אותו שוב: אני, שלא הצלחתי ללמוד גמרא בנעורי, הצלחתי לסיים את הש"ס. אין לי מילים להודות לרב מאיר שפירא, מייסד שיטת הדף היומי, וגם להורים שלי ולאשתי, כי כנראה התפילות שלהם הביאוני עד הלום".

שיר שהשפיע עלי ולא אשכח

"כל השירים של הרב הלל פלאי. הכרתי אותו בנעורי, והתחלתי למכור לחנים שלו לזמרים. כך נולדו 'שירו למלך', 'תורה הקדושה', 'אוחילה' ועוד ועוד. וכמובן השירים של ר' יוסף קרדונר ושל ביני לנדאו. אין אצלי 'שיר אחד'. אני חי מוזיקה, והיא חלק מעבודת השם שלי. לכל תקופה יש הפלייליסט שלה".

ספר שהשפיע עלי

"'לגדול', מאת סיון רהב מאיר. אני לא צוחק, וזו לא פרסומת. כלומר, זו כן פרסומת, אבל פרסומת אידיאולוגית. אשתי סיון התחילה לאסוף סיפורים לילדים, ותוך כדי עבודה גילינו שגם מבוגרים מחפשים סיפורים מעוררי השראה. ככה נולדה הסדרה החדשה 'לגדול'. לא מזמן היא הגיעה למקום הראשון במצעד הספרים של סטימצקי, מה שמראה שכל הקהלים מחפשים סיפורים מהמקורות שלנו, שיכולים לשפר את החיים ולחבר אותנו לשורשים. אנחנו עובדים ביחד, כך שאני קורא את כל הטיוטות ומכיר את הספר כמעט בעל פה. אותי אישית הוא חיזק".

תקופה קשה שלא אשכח

"אוסלו וההתנתקות. כל מה שקורה היום מזכיר לי את התקופה ההיא. רוב העם שמרגיש לא מיוצג. ציבור שהולך לקלפי ומרגיש שהקול שלו לא נספר כמו קולות של אחרים. אתה רואה מול העיניים מדיניות שגויה שתעלה בדמים ולא מצליח לעצור אותה. התקשורת מגויסת על מלא לצד אחד. זה מייאש כי חשבתי שדברים השתנו אבל השיח נשאר שיח של 'אתם קיצוניים וטועים', בעוד אנחנו בשמאל חושבים. זה הכי להיפך".

חג שלא אשכח

"כמובן, ליל הסדר של הקורונה. נדמה לי שלאנשים רבים התבהר משהו באותה שנה. אנחנו לא תלויים במצב מסביב, בהכנות, בקניות לחג, בבגדים, במתנות. זה רק אנחנו וה' והמצוות של הלילה הזה. רק אנחנו והמשפחה הגרעינית. מגיפה עולמית משתוללת בחוץ ואנחנו מספרים בסיפור יציאת מצרים, עם מה שהספקנו לעשות במצב המוזר שהיה אז. אנחנו חזרנו אז באמצע שליחות בארצות הברית ומצאנו את עצמנו בבידוד, מנקים בית מושכר שהוא לא שלנו, משנוררים מהאחיות שלי כוסות חד פעמיות ותפוחי אדמה ובקבוקי מיץ ענבים. הייתה שם יציאת מצרים נטו, בלי כל המסביב. מיוחד מאוד".

תפילה שלא אשכח

"בראש ובראשונה, תפילות החגים עם הרב של משפחתנו, הרב יעקב כ"ץ. מאז עומדי על דעתי ועד היום אני זוכה לשמוע אותו עובר לפני התיבה בתפילות הימים הנוראים בעיר העתיקה. עוד כילד ההורים שלי לקחו אותי להתפלל אצלו, ועכשיו אני זוכה לקחת את ילדינו לשם. בשנים האחרונות זכיתי להיות בסליחות הראשונות המוזיקליות שעושה יהודה גרין במנהטן. זאת תפילה שעושה לך לא רק את הימים הנוראים אלא את כל השנה. כמובן, האתגר האמיתי הן תפילת מנחה וערבית בבית הכנסת השכונתי, שאליהן אני יוצא עם תום השאלון הזה".