"אני לא סולח מכל הלב, אז זו לא באמת סליחה". בטוח?

במאמר הקודם דיברנו על כך שאנשים לא רוצים לבקש סליחה, משום שהם חוששים שהדבר יתפרש כהודאה באשמה. כאשר אדם מבקש סליחה, זה לא אומר שהוא ויתר על דעותיו וצרכיו והבין שהוא לא צודק. סליחה היא התנצלות על התנהגות לא ראויה, מעין חזרה לנקודת האפס.

למה הכוונה? נחשוב שוב על אותם בני זוג שיש להם בעיה עם שעת ואופן ההשכבה. לאחר שעשו את התרגיל שהמלצנו עליו והבינו שהם מייחסים משמעויות שונות לנושא, הבעל אומר לאשתו: "סליחה שהתרגזתי עלייך ואמרתי שאת מוציאה דברים מפרופורציה. לא קלטתי שהנושא הזה עד כדי כך חשוב לך. אני מצטער גם שהיה לך קשה עם ההשכבה והרגשת שאני לא מספיק עוזר לך. בכל אופן, כדי שהסיפור הזה לא יחזור על עצמו, אני רוצה שנשב על הנושא ונסכם איך אנחנו מתנהלים מעכשיו בהתאם לגישות של שנינו".

כלומר, הוא לא מבקש סליחה על כך שהוא חושב שהשכבה היא לא נושא כל כך חשוב. הוא מביע צער על כך שלאשתו היה קשה עם ההשכבה ועם ההרגשה שהוא לא מבין אותה, ומתנצל על כמה מילים לא יפות שאמר תוך סערת רוח. כעת הם ניקו את המשקעים וחוזרים לנקודת האפס: לשאלה איך מתמודדים עם נושא ההשכבה. זוהי בקשת סליחה שמטרתה לא רק להרגיע את הרוחות ולפייס, אלא גם לבנות עתיד משותף טוב יותר.

סליחה אינה שכחה או כלי

כאשר הבעל מבקש מהאישה סליחה בצורה כזו, יהיה חבל מאוד אם היא תגיד: "לא, אתה העלבת אותי יותר מדי, אני מרגישה שאני לא יכולה לסלוח לך", ותסתובב בבית בפנים חמוצות כדי שיבין עד כמה עמוקה הטעות שלו ויתמלא ברגשי אשמה. לפעמים אפילו קורה שהאדם הנפגע מנסה לשלוט בפוגע באמצעות הסליחה שהוא מסרב להעניק.

דבר ראשון, אחרי שאדם מבקש סליחה הוא לא נוטה לחוש רגשי אשמה כשלא סולחים לו. להיפך, זה רק מרגיז אותו עוד יותר. הוא חושב (ודי בצדק) שהוא עשה את שלו, ואם הצד השני לא סולח – יש לו בעיה. שנית, הסליחה היא עבור הסולח לא פחות מאשר הפוגע. היא עוזרת לו להתנקות מהעלבון, לשחרר את הרגשות הקשים ולהתקדם הלאה.

במצב הזה כדאי לאישה לומר לא רק "אני סולחת" וזהו, אלא להרחיב: "תודה רבה שאתה מבקש סליחה, אני סולחת. עכשיו בוא נשב באמת וננסה לפתור את הבעיה הבסיסית".

סליחה לא אומרת ששכחנו כל מה שקרה, והיא לא כלי שבאמצעותו עושים הפגנות. היא גם לא אומרת שהאדם המתנצל ויתר על כל צרכיו והודה באשמה. סליחה היא פעולה פשוטה של החזרת הקונפליקט למצב הראשוני שלו, לנקודת האפס. כאשר מבינים זאת, הרבה יותר קל גם לסלוח וגם לבקש סליחה.

הבחירה לסלוח

לפעמים אנשים מרגישים שהם מוכנים לסלוח, אבל הם לא יצליחו לסלוח מכל הלב, ולכן זו לא סליחה "אמיתית". זוהי טעות. כאשר אדם מסכים או רוצה לסלוח, זה אומר שהוא יכול וצריך לעשות זאת. לאחר מכן, באווירה הטובה שתיבנה בעקבות הסליחה והפיוס, יהיה לו קל להרגיש שהוא סולח בלב שלם.

כבר אמרנו שזו טעות להיבהל יותר מדי מהרגשות שלנו עצמנו ולתת להם לשלוט בנו. לא צריך לחכות שכל נים ותא בגוף ירגישו שהם סולחים. מותר לנו להחליט שאנחנו רוצים לסלוח למרות שזה לא בלב שלם. כרגע חשוב לבנות שגרה חדשה וטובה יותר, לדאוג שהפצע הכואב לא יחזור על עצמו, ובשביל זה צריך לסלוח – כי בלי פיוס אי אפשר להתקדם באמת.

בשעת מעשה, סליחה היא אתגר. אנחנו מרגישים נעלבים ופגועים, ובזמני כאב האדם נוטה לשכוח מכל הדברים הטובים שמעניקה לו מערכת היחסים ולהתמקד רק בחלקים הרעים והלא נעימים. הוא נותן משקל רב לכל מיני דברים שוליים שלא באמת מפריעים לו ביום-יום, ולפתע נראים לו כעדות לתכונותיהם הלא טובות של בן או בת הזוג. אין פלא שברגע כזה קשה מאוד לסלוח. נוצר כאן מעין פרדוקס: בזמנים רגועים קל לנו לסלוח, אבל אז לא צריך את זה... דווקא בזמנים שבהם קשה לנו לסלוח, אנחנו נדרשים לעשות זאת. לכן הדבר הנכון הוא לסלוח מבחירה, מתוך החלטה רציונלית שהלב לאו דווקא מסכים איתה, מתוך ידיעה שאנחנו רוצים לסלוח, שזה הדבר הנכון לעשות – אבל לא מסוגלים כרגע. בהמשך, כשפיוס יביא אווירה נעימה ואוהבת, יהיה לנו קל לסלוח בלב שלם ולהתגבר על הפגיעה.

עיסוק בעבר

כפי שאמרנו, בשעת פגיעה האדם נזכר בחלקים הלא נעימים של הקשר, ולכן הוא נוטה להעלות כל מיני האשמות וזיכרונות כאובים מהעבר. כאשר הוא עושה זאת, הוא נתקל בכעס מצד בן או בת הזוג: מה נזכרת פתאום לחטט בעבר? בשביל מה זה טוב, ומה זה בכלל קשור?

התשובה היא שמותר לאדם לדבר על מטענים רגשיים מהעבר, אבל מריבה היא לא הזמן המתאים לכך. במריבה אנחנו חותרים להגיע לפתרון בצורה עניינית ומהירה ככל האפשר, וכל סטייה מהמטרה רק מְרֵעָה את המצב ומסבכת את העניינים. לאחר מכן, אחרי שחילוקי הדעות יושבו והרוחות נרגעו – אם אותו אדם מרגיש שזה עדיין מעיק עליו, הוא יכול לבחור זמן רגוע שבו הוא יעלה את הדברים ויבקש הסברים.

חשוב לסכם מראש לגבי השיחה הזאת, כי אחרת היא עלולה להֵראות לבן או בת הזוג כמתקפה וכערעור על הפתרון שהושג. אם נעלה את זה סתם כך באמצע היום, האדם שמולנו עלול להתחרט על כך שביקשה סליחה ובא לקראתנו. לכן חשוב לומר מראש: אני רוצה לדבר על כך ועל כך. זה לא אומר שאני תוקף אותך או מערער על בקשת הסליחה שלך ועל מה שסיכמנו בשיחה הקודמת. זה פשוט נושא שחשוב לי לדבר עליו.

בעיקרון לא מומלץ להעלות סתם ויכוחים מהעבר. אם היום טוב – אין סיבה להתעסק במה שהיה. יחד עם זאת, כאשר אדם כן מרגיש שיש משהו מהעבר שממש יושב לו על הלב ומעיק עליו – הוא צריך בהחלט לדבר על כך. הדחקת רגשות וצבירת מטענים שליליים היא תופעה ממש לא טובה, שעליה נאמר הפסוק "לא תשנא את אחיך בלבבך".

לסיכום נאמר שלא צריך לפחד מהסליחה – לא מלבקש סליחה ולא מלסלוח. אמרנו גם שבסליחה לא משתמשים ככלי, ולא מנסים להשיג באמצעותה דברים. הסליחה בעצם מנקה את הלב של שני הצדדים ועוזרת לשניהם להגיע למקום טוב יותר.