פרשת במדבר: למה ניתנה התורה במדבר, ואיך קשורים האש, המים והמדבר לחג השבועות?

פרשת "במדבר" נקראת בדרך כלל בשבת שלפני חג שבועות, זמן מתן תורתנו, והיא עוסקת בעיקר במפקד בני ישראל במדבר.

יודעים אנו שיש קשר מהותי בין הפרשה למועד שחל בשבוע שלאחריה, וננסה לראות מהו.

מקום התרחשות המפקד מוזכר במילותיה הראשונות של הפרשה – "במדבר סיני". "במדבר" זהו אף שם החומש. המִדְבָּר הוא רעיון מרכזי ביהדות. במדבר נכנסו בני ישראל בברית עם השם וקיבלו את התורה. ארבעה מחמשת חומשי תורה מתרחשים במדבר, ויש סיבה לכל זה.

המדרש בתחילת פרשתנו כותב שיש קשר מהותי בין מתן תורה למדבר: "וַיְדַבֵּר השם אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי - למה במדבר סיני? מכאן שנו חכמים, בשלושה דברים ניתנה התורה: באש ובמים ובמדבר. באש מנין? "וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו השם בָּאֵשׁ" (שמות י"ט, י"ח). ובמים מנין? שנאמר "השם בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר, בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם, אֶרֶץ רָעָשָׁה, גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם" (שופטים ה', ד'). ובמדבר מנין? "וַיְדַבֵּר השם אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי".

לפני שנראה את המשך המדרש אשר מסביר את הקשר בין אש, מים ומדבר למתן תורה, נראה שהקשר לכאורה מובן. מהו?

האש מסמלת חום, להט ואנרגיה. המים מסמלים הרוויית צימאון והצמחה. המדבר הוא המרחב שבין המוצא ליעד, ודרושים בו סימני דרך. שלושתם יכולים לשמש מטאפורה לתורה. התורה היא הלהט והאנרגיה של חיינו. התורה מרווה צמאים כמים, והיא כמובן נותנת כיוון לכל מי שתועה ב"מדבר החיים". המדבר הוא מקום מעבר מנקודה לנקודה, כמו החיים עצמם, והתורה מורה את הדרך.

ישנם דימויים נוספים בין המדבר למעמד הר סיני – המדבר הוא מרחב שקט, מרוחק מהסחות הדעת של הערים הרועשות, ואפשר לשמוע בו את קול השם. כולנו זקוקים לשקט וניתוק מהמולת היומיום כדי לשמוע את קול השם הפנימי שבתוכנו.

את התורה קיבלנו במדבר, עוד לפני שנכנסנו לארץ, וזאת בשונה מכל אומה אחרת בהיסטוריה שם הסדר הפוך. תחילה הייתה האדמה, ואז התיישבו בה אנשים, ובנו, בהדרגה, כפרים, ערים וכרכים, ואז באו ממשל ומערכת משפט. בכל האומות הסדר הוא קודם קרקע ואחר כך חוקה.

העובדה הזו נובעת מהסיבה שליהדות וליהודים יש יכולת ייחודית לשרוד גם בגלות בלי שזהותם תיפגע. כיוון שהתורה ניתנה לפני הארץ, היא נשארה להם גם כשאבדה להם הארץ. אפילו בגלותם נותרו היהודים אומה.

לקבלת התורה במדבר יש משמעות נוספת. המדבר נתפס כמציאות של מעין "חדר ייחוד" שבו הקדוש ברוך הוא ועם ישראל – המשולים לחתן וכלה, התייחדו והתאחדו באהבה ובאין מפריע. במדבר אין אף אחד ושום דבר – רק הקדוש ברוך הוא ועם ישראל.

נביאים רבים מתייחסים למדבר כמקום התייחדות בין השם לעמו. הנביא הושע מתנבא על יציאת מצרים שנייה: "לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ, וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר וְדִבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ" (הושע ב', ט"ז-י"ז). ירמיהו אומר בשם השם: "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ב', ב'). "מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר, מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ?" (שיר השירים ח', ה').

מצאנו אם כן דימויים רבים בין המדבר למתן תורה ולעם ישראל, אולם למרות הכל, נשוב למדרש שפתחנו בו ונראה שהוא כותב הסבר מפתיע:

"ולמה ניתנה בג' דברים הללו (אש, מים ומדבר)? אלא, מה אלו חינם לכל באי העולם, כך דברי תורה חינם הם, שנאמר "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ" (ישעיהו נה, א).

מבין כל הדימויים, בחרו חכמים מכנה משותף בין שלושתם: האש, המים והמדבר הם חינם לכל באי עולם, וכך גם התורה. תורת ישראל היא חינם לכל באי עולם. כל אחד יכול לנכס אותה לעצמו. לכל אחד יש גישה ללימוד התורה: "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה – מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב" (דברים ל"ג, ד'), התורה היא מורשתה של קהילת יעקב כולה, לא של קבוצה מועדפת בתוכה.

מעמד הר סיני מסמל זאת. זוהי הפעם היחידה בהיסטוריה שאלוקים התגלה בעצמו לא רק לנביא אחד אלא לעם שלם. כולם יכולים להיות שייכים להשם ולתורתו.

הרמב"ם כותב בהלכות תלמוד תורה: "בשלושה כתרים נכתרו ישראל: כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה – זכה בו אהרון... כתר מלכות – זכה בו דוד... כתר תורה – הרי הוא מונח ועומד ומוכן לכול... כל מי שירצה, יבוא וייטול".

זהו המסר שחכמים מצאו בעובדה שפרשת במדבר נקראת לפני שבועות. כאשר נתן אלוקים לאבותינו את התורה, הוא נתן אותה לכל אחד בשווה.

כל אחד יכול. כל אחד זכאי. כל אחד מסוגל. כל אחד יכול להרגיש שייך (בסיס הרעיון מופיע בכתביו של הרב יונתן זקס).