הזמר והיוצר נמרוד לב: "בגיל שלושים עשיתי פעם ראשונה קידוש, בגיל חמישים בר מצווה"

כשאני מתקשרת אליו, נמרוד לב מצוי עמוק באמצע לימוד הלכות של פרי חדש וברכת שהחיינו. הוא משתף אותי, מקריא ומסביר לי הלכות בלמדנות מופלגת, וגם דן איתי בשאלות שונות. התשובות שלו, שמגלות ידע תורני לא קטן, פוגשות אותי לא מוכנה, ובעיקר משאירות אותי בהלם מוחלט. אבל אולי מה שהכי מפיל אותי מהכיסא, עוד יותר מהידע, היא דווקא הנימה שלו, שקשה לפספס אותה: כשנמרוד לב מדבר על תורה – אפשר לשמוע שם אדם מאושר, שלא לומר מאוהב. שלם ושלו מאוד במקום שלו אחרי הרבה שנים של חיפוש.

לרגע, אני מנסה להיזכר בנמרוד לב, הדמות הציבורית, הזמר שכולנו הכרנו: רוקיסט צעיר, מסתורי ומלנכולי, שמצליח לחרוך במות נחשבות, להוביל את הפלייליסט של גלגל"צ, ולקטוף בזה אחר זה פרסים נחשבים כמו 'שיר השנה', 'תגלית השנה', וגם 'אלבום השנה'. לא מזמן, ציפורים קטנות לחשו שהוא התחיל לחזור בתשובה, אבל איכשהו הסיפור הזה לא ממש התחבר לי עם הדמות שלו.

"הסתובבתי שנים מנותק, שבור"

"גדלתי בירושלים, ממש בבית האחרון בבית הכרם, כמעט על המעיין ביער, זה היה מעיין גן בעדן", הוא מתאר. "היום אני יודע כמה ש'אווירא דארץ ישראל מחכים'; אתה חי ונושם את הקדושה הזאת, ולא יודע כמה היא משפיעה עליך. גדלתי בבית חילוני לחלוטין, בירושלים של שנות ה-70. ההורים שלי חיו במרכז הבוהמה, פרופסורים מכל העולם ביקרו אצלנו בסלון, מעלינו גר עמוס חכם ז"ל, שהיה אז חתן התנ"ך העולמי. אלה היו הסלבריטיז אז, מלאי תוכן.

"כילד הסתובבתי במקומות מאוד אינטלקטואליים, גדלתי בתיאטרון ירושלים, ולא רק, אמא שלי ניגנה שם בתזמורת, והכרתי את כל המנצחים והנגנים. יש לי תמונת ילדות משם ש'צופה פני עתיד', עם אחי תומר (היום פסנתרן בינלאומי, פרופ' תומר לב – א.ט.כ) שבה אני מתופף על התופים הגדולים, והוא בכינור. בהמשך הייתי שם גם חבר ועד מנהל בתזמורת הסימפונית, בעשר השנים האחרונות.  

"במשך השנים, לא היו לי שום חברים שקשורים ליהדות, לא קידוש, לא שבת. כלום. חשבתי שהדתיים הם אנשים שחיים באוטומט, בעולם ישן, עתיק, ואנחנו הפרוגרסיביים. הייתי שמאלן, ממש לפי הספר, כמו שלימדו אותי, והדת נראתה לי משהו מוזר. הכרתי רק דתיים ליברליים, לא הבנתי שום דבר וזה לא עניין אותי, אז גם לא התעסקתי בזה.

"אחר כך הלכתי ללמוד את תורות העולם. ידעתי הכל על הכל – חוץ מעל יהדות. היום, ברוך השם, כבר יש לי ספרייה מטורפת בבית, ואני לא יכול להפסיק לקרוא וללמוד. רק היום, למשל, הגיעו אליי עוד ספרים של מרן מרדכי אליהו זצ"ל, שאני הולך לפי פסקי ההלכה שלו, שהיה כולו אהבת ישראל. אי אפשר להבין את הגדולה שלו".

כשהיה בן 11 חווה לב חוויה מכוננת ששינתה את חייו לתמיד, אחרי שאחיו הגדול, אדי, שהיה טייס קרב, נהרג בהתרסקות מטוס. "אחי היה דמות מאוד משמעותית בחיים שלי, הוא זה שלימד אותי מוזיקה והייתי ממש כרוך אחריו. זה היה שבר מאוד גדול, ששבר בתוכי משהו שלא היה יכול להיטען שוב. המבנה הנפשי שלי פורק שם. ומאז, הסתובבתי כל השנים מנותק. נוכח ולא נוכח, אבל חדור מטרה לעשות מוזיקה ולהצליח איתה, ודרכה להנציח את שמו של אחי ואת האהבה שלו לירושלים. מתוך המקום הזה כתבתי עליו את השיר 'אחי הגדול'. נעתי במרחב באופן חדור מטרה, ועושה, ומתעקש. לקח לי הרבה שנים להגיע להצלחה מוזיקלית".

בשנת 1998, בגיל 28, יצא אלבומו הראשון שזכה להצלחה גדולה. הסינגל "זה כל הקסם" הפך ללהיט מתוכו, וזכה ל'שיר השנה' בגלי צה"ל וברשת ג' וזיכה אותו בתואר 'תגלית השנה'. שנה לאחר מכן, זכה שוב בשיר השנה ונוצת הזהב של אקו"ם, ובשנת 2000 קיבל פלטינה על מכירות אלבומו. עד היום, "זה כל הקסם'" הוא השיר השלישי הכי מושמע בעשור הראשון למילניום. בהמשך הוציא את אלבומו השני, שגם ממנו זכה להצלחה גדולה השיר "ימים טובים".

אבל באופן מפתיע, ההצלחה הזאת לא הפכה את נמרוד לאדם שמח יותר, ואולי אפילו להיפך. "בטבעי, אני אדם מאוד ביישן והיה לי פחד קהל, מצאתי את עצמי פתאום על במות גדולות, וכפוסטר של הבחור היפה הזה. כשהתחילה ההצלחה, גרתי מעל קולנוע תל-אביב, ירדתי למטה ולא יכולתי ללכת ברחוב, קפצו עליי מעריצות. היה לי נורא קשה. לא הבנתי למה אני במקום הזה, הרגשתי מזויף ושקרן, ושאין לי באמת מה להגיד. המילים בשיר 'מסתכלים עליי כל הזמן, מה הם רוצים? מה אכפת לי בעצם?' כמו נולדו לקראת המקום הזה.

"הייתי חייב למלא את עצמי בתוכן, כדי שתהיה תכלית וסיבה לזה שאנשים רוצים להקשיב למה שיש לי להביא עבורם. עברתי לצפון, לכפר ורדים, ושם התחברתי לאנשים מיוחדים, שם בניתי גם את ההרכב שלי, יחד עם יניב ואירית, שאיתה פתחתי חברת הפקות חלוצית לאמנים עצמאיים. במקביל, היה לה בית ספר שלימד רוחניות ואהבת ישראל. לא ממקום של תורה אלא 'ליד' היהדות כזה, וזה התחבר לי בול. למדתי ממנה הכל בלי להיות תלמיד שלה. היא הייתה אז גם מחלוצות הרפואה האלטרנטיבית בארץ, והיא זרעה אצלי את הזרעים של השינוי הפנימי שלי, בזכותה הפכתי גם משמאל לימין.

"שם התחלתי להתחבר ליהדות, ממקום מאוד שכלי: התחלתי ללמוד ולקרוא באינטרנט, לפתוח בגוגל בוקס ספרים ישנים. באיזשהו שלב לימדתי את עצמי גם כתב רש"י, ביקשתי להבין עד הסוף. נכנסתי לספרי יהדות והתחלתי לגלות עולם שלם, מתחת לאף. גיליתי שיש פה הכל. למדתי גמרא, משנה וזוהר. גיליתי גם את הרמב"ם והמיסטיקה, ואז קראתי את רבי יוסף ג'יקטיליה, שמלמד את המתמטיקה האלוקית המדויקת שבשמותיו של השם, והבנתי שאני לא יכול להמשיך רק ללמוד בלי לקיים. שאני מוכרח לכבד בזמן שאני לומד.

"התקשרתי לשליח חב"ד בכפר, ר' עמיחי, ושאלתי אותו: מה צריך כדי להיות יהודי באמת? הוא הביא לי סידור, טלית ותפילין ספרדי. התחלתי להניח תפילין, וטיפה לראות את האור שבזה.

"התחלתי לנסות לשמור שבת, ופחדתי אפילו לפתוח חלון", הוא צוחק, "כי פחדתי שזה חילול שבת, אולי מלאכת בונה, לא ידעתי מה מותר ומה אסור, למדתי את הדברים ממקום מנותק ושכלי. בהתחלה למדתי הכל לבד. קידוש שמעתי בפעם הראשונה רק בגיל 30... היום אני כבר קשור לקהילה של בית כנסת, עם חברים דתיים, וגם החברים החילונים נשארו כמובן".

במקביל להתחזקות, המשיך נמרוד להתמסר למוזיקה, ואז הכיר את אשתו לימים, נועה בנוש, וחזר להתגורר איתה בתל אביב. "היום, למרות שהיא לא דתייה, היא באה לקראתי ואנחנו חיים ביחד, היא שומרת מה שהכרחי עבורנו, ועונה אפילו אמנים בשמחה.

"בר מצווה לא חגגתי, כי היא יצאה בתקופה לאחר שאחי נהרג... גם לא ידעתי מה זה בעצם, וכך יצא שהפעם הראשונה שעליתי לקרוא בעצמי בתורה וגם חגגתי בר מצווה, הייתה רק בגיל 50 (!).

"הבנתי שהתפקיד שלנו הוא להביא טוב לעולם. וזה לא קשור לכל אחד בנפרד, אלא שכולנו חלק משלם הרמוני. כולם צריכים 'לחזור בתשובה', דתיים, חילונים, שזה אומר 'ואהבת לרעך', דרך ארץ, להפסיק לחפש אחד את השני, ואת השנאת חינם מסביב, שאתה שונא ולא יודע אפילו למה ואת מי. אני מרגיש שתיקון המידות מביא לשקט נפשי. מבחינתי, אני לא בא לאנשים ומבקש מהם שהם יעשו משהו, אלא שאני מתקן את עצמי והכל כבר מיתקן מתוך זה. זו אחריות משותפת, כל אחד יתקן את עצמו, והעולם יהיה מתוקן".

וכמו באופן סמלי, יחד עם השינוי המהותי שעבר – גם שמו הפרטי שונה, כשהוסיף לשמו בעצת רבנים את השם אברהם, ומאז מקפיד שיקראו לו 'נמרוד אברהם'. "הרבנים שהתייעצתי איתם אסרו עליי לשנות את השם לגמרי", הוא מסביר, "ואמרו לי שצריך רק להוסיף על השם הזה, כי אחרת זה ישנה את מהות התיקון שצריך לעשות, וכך זה נהיה".

מאוחר יותר גילה גם שהוא מיוחס עד למהר"ל מפראג. "די ידענו את זה, אבל לא ידענו מה זה אומר, זה לא אמר לנו כלום", הוא מודה. "בשנים האחרונות אחי נסע והתחקה אחרי זה, ומה שמעניין, זה שהמהר"ל הוא ה'פייבוריט' שלי, אהבתי ללמוד אותו מההתחלה, מרגע שבאתי על דעתי".

"אם מישהו עוקץ אותי – אני מראה לו אהבה"

ב-2020 הוציא לב לחן חדש למזמור תהילים "יודוך עמים", שהקליט בביתו בעת הסגר על הקורונה וזכה להצלחה ולהשמעות רבות. מאז הוא ממשיך ליצור בעיקר חומרים אמוניים.

מאיפה האומץ לעשות שינוי כל כך גדול?

"כל פעם שאני קופץ למים, ברור שאני חושש, אבל אני יודע שאלה רק 'מסכי מחשב' שהקב"ה שם מולי. החשש זו פיקציה, ואחרי ההתגברות על הניסיון הוא פותח לי מסך, ונפתח עוד עולם, וממנו כבר נגזרת העשייה שלי הלאה. אני גם מאמין שהקב"ה מתגמל את אלה שמאמינים בו עד הסוף –  מידת הביטחון זה דבר שכולנו צריכים לאחוז בה, בייחוד עכשיו. זו מהות היהודי. תראי איפה אנחנו חיים, איראן, לבנון, משהו מפחיד נורא, ואין פה אחד שאין בו מידת הביטחון, גם החילונים. אחרת איך אפשר... אלה לא זמנים רגילים".

שאלה לסיום: עברת הרבה שינויים אמיצים, אבל אתה בוחר עד היום להמשיך לגור בלב ליבה של תל אביב, למרות שאתה ממש קשור לירושלים. לא קשה לך? בפרט בתקופה המתוחה הזאת

"נכון, אני גר עוד בתל אביב, בלב תל אביב, כל הסביבה שלי חילונית, יחד עם אשתי, שמגיעה ממקום מאוד רחוק מיהדות. אני מסכים שיש מורכבות בדואליות של החול עם הקודש, תל אביב וירושלים, סביבת העבודה שלי והתורה. אבל למדתי לחיות בתוכה בשלום כבר שנים, לראות בזה שליחות.

"אני מרגיש שאני צריך ללכת מהתיקון האישי שלי, מהמקום שהרגיש ריק ומתמלא באקטיביזם, ברוחניות וביהדות, וכדי להגיע לתיקון עולם אני צריך להיטיב עם הזולת ועם הכלל, להשפיע, ולא לשמור רק לעצמי את מה שהתוודעתי אליו במסע הזה עם הזמן. אני מרגיש מחויב לתיקון חברתי, ופועל נטו מתוך המקום של התיקון הכללי.

"חוץ מזה, יש לי ברכה מהקב"ה שאני חמוד", הוא צוחק. "הייתי ילד חמוד ונשארתי איש חמוד, איש טוב. ואם מישהו ברשתות למשל בא אליי ביציאה או זורק הערה עוקצנית – אני פשוט אומר לו שאני אוהב אותו, לפעמים מנגן לו משהו יפה, לא מנסה להתנגח. אני מבין שקשה לו. בנוגע לעצמי, אני מבין שהאמת ניתנת רק בהתמדה, בעקשנות כמו סלע, עבורי יש רק דבר אחד. ככה זה עובד. אני שואף להיות סלע באמונה. אבל עם זולתך? תהיה רך. רק באהבה, לא בכפייה, ברוך".

נמרוד אברהם לב התארח אצל עודד הרוש בתוכנית "עודד בדרכים", לצפייה לחצו כאן