נעשה ונשמע תשפ"ג: כיצד הולכים בתמימות אחר ה’ יתברך?

אחד הרגעים המכוננים בהיסטוריה היהודית הוא רגע אמירת 'נעשה ונשמע' - בעת שהוצעה לעם ישראל קבלת התורה (וכן... זה מופיע בפרשת משפטים ולא בפרשת יתרו – כפי שרגילים לטעות...) על כך זכו במעלות רוחניות רבות. להבדיל מאומות העולם ששאלו מה כתוב בה ודנו האם התורה מתאימה לנטיה המנטאלית שלהן, הרי שעם ישראל קיבל ואחר כך שמע, קבלה מוחלטת ללא דיונים מוקדמים.

במסכת שבת דף פ"ח מוגדרת אמירת נעשה ונשמע כהליכה בתמימות אחרי השם, הצדוקי מופיע שם כשכלתן המתגרה באמורא החשוב רבא על פזיזות העם היהודי האומר נעשה ונשמע ללא התבוננות, ורבא עונה לו כי אנו לא פזיזים אלא הולכים באימון ותמימות אחרי הקדוש ברוך הוא עלינו נאמר במשלי 'תומת ישרים תנחם'.

האסון הנורא של הפיגוע בו נרצחו אשר ויעקב פאלי הי"ד היכה בגל של כאב והזדהות ציבור רחב מאד. אותו ציבור שהזדעזע מהאסון ועקב מעט אחרי המשפחה הדוויה שאיבדה שני ילדים קטנים טהורים ומתוקים, נדהם לראות את האמונה התמימה והטהורה של קבלת דין שמים באהבה, האמונה שה' נתן וה' לקח, האמונה בזכות להקריב קרבן לה' – מפי אם צעירה וכאובה ובני משפחה שאפילו לא יכולים להיתמך באביהם בעודו מאושפז מורדם ומונשם בלא לדעת על האסון.

לא שמעת שם על הגברת הביטחון ועל שצריך 'להכנס בהם', ולא על הצורך להגביר את המוגנות בתחנות אוטובוס (מה שאטולי נכון אבל זה לא העניין שלהם),מי שנכנס לבית משפחות פאלי – ברונר, או לבית משפחת לדרמן שבנם האברך בן העליה - נהרג חדשים ספורים אחרי נישואיו, שמע קבלת דין שמים, תודה על הזכות לקידוש השם ולגדל ילדים טהורים ובן צדיק... זה נקרא 'תומת ישרים תנחם' הולכים בתום אחרי אבא אהוב ואוהב – ומאמינים שהכל כולל הכל – נעשה מאב רחום ואוהב – אף שאי אפשר להבין... וזה בעצם היסוד של נעשה נשמע!

ועוד על נעשה ונשמע ועל כפיית ההר כגיגית

על אף אמירת 'נעשה ונשמע' וקבלה מראש של כל מה שיצטוו - נצרכה גם 'כפיית הר כגיגית' וכפי שדרשו חכמינו במסכת שבת דף פ"ח ובמדרשים – על הפסוק 'ויעמדו בתחתית ההר' מלמד שכפה עליהם הר כגיגית. הוה אומר הם הועמדו בפני אולטימטום – אין אופציה לקיום בלי תורה!

הרבה פרשנויות נאמרו על שאלה זו, מדוע נצרכה הכפיה. נתייחס הפעם לדברי מהר"ל בספרו אור חדש על שאלה זו. לדעתו המסר של כפיית הר כגיגית מורה ומבהיר כי אין מציאות קיומית ללא קבלת תורה, אין אפשרות להשאיר את התורה כדבר התלוי ברצון כי כל הבריאה תלויה בכך. כל הכבוד שאתם רוצים אבל מה יהיה אם לא? ובכן דעו לכם ללא תורה אין קיום לעולם!

וכפי שכבר ציטטנו מדברי רבנו חיים מואלאזי'ן המהוים השקפת יסוד שצריכה להחרט בכל תפיסת החיים שלנו' 'והאמת בלתי שום ספק כלל. שאם היה העולם כולו מקצה עד קצהו פנוי ח"ו אף רגע אחת ממש מהעסק והתבוננות שלנו בתורה. כרגע היו נחרבים כל העולמות עליונים ותחתונים והיו לאפס ותהו חס ושלום' (שער ד' פרק י"א').

בעצם מבהיר לנו המהר"ל כי השילוב האידיאלי הוא בין הבנה והסכמה מרצון לבין הכרח. גם מי שמתגייס מרצון ליחידה קרבית מובחרת – חייב לקבל על עצמו מרות מוחלטת והינו נתון למשמעת צבאית. לא יתכן להותיר את קיום התורה לרצון עצמי כיון שהיא קריטית לקיום הבריאה, ולכן בצד הרצון הכנה של 'נעשה ונשמע' נצרכת גם מחוייבות מוחלטת ובלתי הפיכה.

המשמעות של הדברים הללו מאד מחייבת. כאשר אנו רואים שיש חלילה מידת הדין עלינו להתגייס להגביר את כח התורה בעולם, כי גם אם יש מספיק תורה כדי שהעולם לא יחרב אבל גם השאלה איזו מידת שפע והארה הוא יקבל תלויה בתורתנו, כהמשך דבריו של ה'נפש החיים' שם ... וכן שפעת אורם או מיעוטו ח"ו הכל רק כפי ענין ורוב עסקנו בה. לכן אנו מברכים עליה וחיי עולם נטע בתוכנו. כענין הנטיעה שנטיעתה כדי לעשות פרי להרבות טובה. ... אם אנו מחזיקים בתורה הקדושה בכל כחנו כראוי אנו מנחילין חיי עד וממשיכים משרשה הנעלם למעלה מכל העולמות. תוספות קדושה וברכה ואור גדול בכל העולמות.

זוהי אחריות כבדת משקל, ולא קל לקבל אותה, וזו חלק ממשמעות הכפיה, גוייסנו לחוד החנית של קיום העולם, זו גאוה, זו זכות, אבל לפעמים גם עול קשה מדי...

וכך נראה להסביר את דברי הגמרא במסכת שבת דף פ"ח כי לאור העובדה שהיתה כפיה קיימת גם טענת 'מודעה רבה לאורייתא' שמשמעותה זכות טענת אונס על דבר שנעשה בכפיה. לכאורה לדברי מהר"ל הרי היה רצון גמור אלא שנלוותה גם כפיה, מדוע אם כן יש טענת אונס?

יתכן שהעובדה שאכן העולם עומד על תורתנו זו אחריות מחייבת מדי, יש זמנים שאדם רוצה לברוח מאחריות, ולשם כך צריך כפיה.