אל תתבלבלו: זו לא סחיטה, התקציבים מגיעים לחרדים ביושר

בתיעוד מדהים ומטריד גם יחד, שפורסם בימים האחרונים, נראה נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, יוחנן פלסנר, מתפתל מול המצלמות, בתגובה למידע שהוצג בפניו לגבי תקצוב החינוך החרדי. התיעוד עורר בי מחשבות נוגות, גם בגלל המבוכה אליה נקלע פלסנר וגם בגלל שהתברר כי המסע התקשורתי שהתקיים כאן בתקופה האחרונה קנה שביתה אפילו בקרב אנשים שהיה מצופה מהם להכיר את הנושא.

במהלך שידור בערוץ 12, השר יואב בן צור, שכיהן בעבר כמנכ"ל רשת 'מעיין החינוך התורני', התעמת עם פלסנר שטען כי בניגוד למקובל במדינות ה-OECD, החרדים מבקשים תקצוב מלא לתלמודי התורה בהם לא לומדים לימודי ליבה. בן צור עימת אותו עם העובדות וציטט את שופט בית המשפט העליון בדימוס, אליקים רובינשטיין, שפסק כי גובה התקצוב יהיה לפי אחוזי לימודי הליבה במוסדות – כפי שאכן כך המצב. פלסנר המבולבל תהה בפליאה: "החרדים לומדים ליבה?"...

בניסיון להמשיך במתקפה, תהה פלסנר מדוע מוסדות החינוך העצמאי אינם ממלכתיים. גם כאן השר בן צור העמיד אותו על טעותו, ואמר כי מוסדות החינוך של המעיין התורני והחינוך העצמאי מוגדרים על פי חוק כממלכתיים.

בהמשך ניסה פלסנר לטעון כי החרדים לא עושים את בחינות המיצ"ב. בן צור והפרשן הפוליטי ישי כהן השיבו כי כלל הרשתות החרדיות-ממלכתיות עושות את הבחינות.

הטענות של פלסנר מלמדות על הבורות השלטת בשיח בימים אלו. והבעיה הגדולה יותר היא, שהבורות הזו ידועה לכל אחד שעוסק בתחום, כמוני למשל. ובכל זאת, הרעל התקשורתי שוטף כל פינה, ומצליח להוביל למסע הסתה מבהיל כנגד הציבור החרדי.

אם כן, מה האמת, אתם בוודאי תוהים? התשובה לכך פשוטה: מתברר שגם מכאן והלאה, ילד חרדי, לרוב, יקבל פחות מילד חילוני. כן, אחרי כל האמירות וההתבטאויות על החרדים שמקבלים כמות אדירה של כסף כביכול, הילד החילוני מקבל הרבה מעבר מהילד החרדי!

החרדים נותרו מאחור

כדי להבין במה מדובר, נפתח בסיבות שהובילו את הנציגים החרדים לבקש בצדק לערוך שינוי במצב הקיים. זה קרה לאחר שהאדמו"ר מבעלזא זימן את נציגו בכנסת, ח"כ ישראל אייכלר, והציג בפניו נתונים בעייתיים מאוד על הנעשה במוסדות חינוך חרדיים.

על קצה המזלג, הבעיות שנוצרו במוסדות החרדיים בחלקם, כוללים תשלום משכורות רעב בסך של כ-6,000 שקלים בלבד (!) למורים, דבר שמוביל לנשירה של חלק מהם ולמחסור חריף בתקנים. במקביל, מורים רבים נדרשים לבצע עבודות נוספות מלבד עבודת ההוראה המאתגרת, ובכך נפגע כושר העבודה שלהם.

המצב הזה נובע מפער בלתי נתפס בין המוסדות הכלליים למוסדות החרדיים: בעוד הראשונים נהנים מתקציבי עתק המגיעים אליהם בצורה ישירה ממשרד החינוך, התקצוב למוסדות החרדיים נותר מאחור; גם לעומת המעט שהחרדים היו אמורים לקבל לפי ועדת שושן, שהוקמה בתקופת ממשלת שרון, ושקבעה כי תקצוב תלמידים ייעשה לפי אחוז מקצועות הליבה שנלמדים במוסדות שלהם. כלומר: מוסד שמלמד 100% ליבה, באופן טבעי מקבל 100% תקצוב, מוסדות 'המוכשר' המלמדים 75% ליבה יקבלו אחוז דומה של תקצוב לפי הסיכום, ומוסדות הפטור יקבלו 55% מימון.

אלא שמאז אותם ימים נרשם גידול משמעותי בתקצוב החינוך החילוני. זה קרה במסגרת מהלך טבעי, וכפי שכל תקציב בכל תחום אמור לעלות ואף עלה במהלך השנים. הרי אף אחד לא חושב שכל תקציב שהיה נכון לשנות התשעים מתאים גם לתקופה הנוכחית.

אבל, בעוד בכל נושא שהוא, התקציבים התעדכנו ועלו – היה תקציב אחד, למגזר אחד, שלא השתנה. כיצד זה קרה? הרי ההחלטה הייתה שהציבור החרדי יקבל אחוז מסוים מזה החילוני? התשובה לכך הייתה פשוטה, מבחינתם של פקידי האוצר, הידועים ככאלו שאינם מחבבים את הציבור החרדי (לא כולם, אבל זו הרוח השלטת). הם עשו זאת באמצעות מהלך שבמסגרתו לא העלו את תקציב החינוך החילוני במישרין אלא באמצעות כל מיני תוכניות כדוגמת "אופק חדש" ו"תר"ש תנופה".

מבחינת פקידי האוצר, זה עבד בצורה טובה. התקציב החרדי נותר מאחור, בעוד התקציב החילוני התעדכן בהתאם לתמורות הזמן והתקופה.

ואם תשאלו: מה עשו הנציגים החרדיים באותו זמן? הם לא נקטו בפעולה, ממספר סיבות. ראשית, הם חששו להעלות את הנושא כשידעו מה יהיו פירות ההסתה שייווצרו. לצד זאת היו סיבות נוספות, כמו העובדה שהתקציבים הועלו לאיטם בכל פעם, וכך נוצר פער קטן אבל עקבי. בנוסף, הדאגות שלהם היו מופנות לבעיות נוספות, כמו משבר הדיור ועוד.

אלא שבתקופה האחרונה התבררו הנתונים הבעייתיים. הגורמים המוסמכים הבינו שלמעשה נוצר מצב של שתי מערכות חינוך נפרדות בישראל: זו שזכאית לתקצוב מלא, וזו שמקבלת כעשרים אחוזים בלבד לעומת התקציב החילוני. במספרים מתברר שבחלק מהמקרים, בעוד ילד חילוני נהנה מ-1,400 שקל תקציב בשנה, ילד חרדי קיבל כ-300 שקל בלבד. גם בלי ללמוד לימודי ליבה מלאים, קשה שלא לפספס כי יש כאן פער גדול הרבה יותר מ-45% שנקבע לטובת הילד החילוני (לעומת מוסדות הפטור).

בעקבות כך, בקרב הנציגות החרדית חלחלה ההבנה כי לא ניתן עוד להמשיך במצב הנתון –  וכעת, הדרישה שנענתה הייתה לעלות את התקצוב ל-55% המקוריים. ושוב, לא מדובר כאן בתוספת תקצוב מעבר למה שקבעה מדינת ישראל הרשמית, ושעברה כאמור את כל מבחני הכנסת ובג"ץ.

כעת שימו לב: הכותרות על הגדלת תקצוב החינוך החרדי נוגעים לחזרה לסכומים הללו של 55% תקצוב בלבד לעומת שאר האוכלוסייה במדינת ישראל, והסכום הזה עדיין נותר נמוך משמעותית לעומת כל אוכלוסייה אחרת. עכשיו אתם מבינים עד כמה קמפיין התעמולה שנשמע כאן בימים האחרונים הוא מופרך, ועד כמה כותרת בזויה ב'כלכליסט' כמו: "התוספת לתקציב החינוך: 2.7 מיליארד לחרדים, 700 מיליון – לשאר הציבור" – היא מגמתית, מעוותת ושקרית?

כעת נותר להסביר את הנקודה האחרונה בסיפור – את המשבר שנוצר טרם העברת התקציב בעוד דרישות הנציגים החרדים נענו והשחיקה בתקצוב החרדי תוקנה, והיא נוגעת שוב לפקידי האוצר ולתעלוליהם: מסתבר כי כל פרט בתקציב המדינה עובר באופן רטרואקטיבי – כלומר, אם נרשמת הוספה תקציבית חודשית למערכת הרפואה הציבורית, למשטרת ישראל או לחינוך הכללי – היא תשולם החל מתחילת השנה. אלא שלאחר הצגת התקציב הנוכחי התברר לנציגים החרדים המופתעים כי פקידי האוצר דאגו לפגוע בתוכנית הצודקת שנועדה לתקן את הליקויים שהם עצמם יצרו בתקציב החינוך בישראל, ובעוד כל סעיפי התקציב נסגרו באופן רטרואקטיבי – שני סעיפים הוחרגו מהם, בהם, כפי שניחשתם, תקציבי החינוך החרדי.

"בשורה התחתונה, הרצון שלנו הוא לקיים את ההסכמים המוצדקים הללו", אמרו לי גורמים  בכירים ביהדות התורה. ולא זו בלבד, אלא שיש רבים שהציעו לנציגות החרדית – רק בשביל להבהיר לציבור הרחב את האמת שהוסתרה ממנו – לדרוש את התקציבים שנשללו מהם שלא כהוגן במהלך השנים, ולבקש רטרואקטיבית את הפערים שנוצרו במהלך השנים שבהן קיבלו החרדים תקציבים מופחתים.

אין ספק כי מרבית העיתונאים יודעים את האמת בדיוק כפי שאני יודע אותה, או לפחות את קוויה הכלליים, אבל הם דאגו לספר לציבור סיפורים אחרים כדי להסית שוב כנגד הציבור החרדי. לאור זאת, לא פלא שנשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה היה מסוגל להופיע בערוץ תקשורת מרכזי ולטעון, בשכנוע כה עמוק, שקרים כל כך בוטים.