מנוחה פוקס
3 טעויות שעשית ואם לא קיפחת את נשמתך, הן רק יחשלו אותך. והפעם: על הערכה עצמית
משווים את עצמנו לאחרים, מעבירים ביקורת על עצמנו, ומשכנעים את עצמנו שאנחנו לא בסדר. 3 טעויות בדרך להערכה עצמית נאותה
- מנוחה פוקס
- פורסם ח' סיון התשפ"ג |עודכן
(צילום: shutterstock)1. במקום להסתכל במראה, מסתכלים ממול.
פעמים רבות איננו מעריכים את עצמנו, כי אנחנו רואים מולנו את חברינו.
הם שופעים כל כך, ומקסימים, ויפהפיים ומתורבתים, ואנחנו מרגישים שאנו קטנים.
"היא יפה כל כך, ומה אני בכלל?".
"למה הוא מצליח לעשות הכול בלי בעיה? גם לערוך קניות, גם לשמור על הילדים, גם לעזור לשכנים לבנות את הסוכה שלהם, גם... ואני...".
לא פעם אנו אומרים את המשפטים הללו לעצמנו, ומרגישים את עצמנו בעמדת נחיתות.
נכון שלפעמים המשפטים האלו לא יוצאים מגרוננו, אלא מגרונו של חברנו, או בן זוגנו, אבל אנחנו בזרועות פתוחות שואבים אל חיקנו את המילים הללו ומדקלמים אותן בעל פה.
במקום לומר כך, בואו נסתכל במראה על עצמנו.
נראה את ההצלחות שלנו, את היופי שבנו. את הנועם ואת הטוב.
נזכור את כל אלו משך היום, ואז נוכל גם לשמוח באופן אמיתי בשמחת החבר, כי נדע שהוא באמת נהדר ומצוין ואין זה על חשבוננו, כי גם אנו טובים ונאים.
הטעות: משווים את עצמנו לאחרים.
2. ביקורת עצמית היא טכניקה ערמומית.
אף אחד מאתנו לא מושלם, אבל אנחנו סבורים לחשוב שביקורת עצמית תרומם אותנו.
על פי רוב ביקורת לא מביאה לשום מקום טוב, לא ביקורת עצמית ולא ביקורת לאחרים.
אין צורך לבקר את עצמנו ולייסר את עצמנו. אנחנו מבינים גם ללא ייסורי נפש מה עלינו לעשות ואיך לפעול.
במקום לבוא ממקום של ביקורת, בואו נתקדם ממקום אחר, ממקום של אהבת עצמי!
כשנאהב את עצמנו, נראה את מעלותינו, ובד בבד נצליח להתעלות על ההסתכלות השלילית על עצמנו.
טעות: מעבירים ביקורת על עצמנו שוב ושוב.
3. אומרים לעצמנו דברים שקשה לנו לשמוע.
מכירים את המשפטים שאנו מלקים בהם את עצמנו?
"איזה חצ'קון יצא לי על המצח, אוף, נמאס לי מהחשקונים הללו".
"אני בטוח לא אצליח במבחן היום, בחיים לא הצלחתי בכאלו מבחנים".
"אף פעם לא אהיה בן טוב להורי המבוגרים, יש כאלו שהכול זורם להם בלי בעיה, לי לא".
כדי שנוכל להעריך את עצמנו עלינו לשנות את הלקסיקון שלנו:
"אני נראה מצויין!".
"אצליח כנראה במבחן!".
"אני בן טוב להורי".
שואלים אותי אנשים:
"רגע, את אומרת, בעצם, לשקר לעצמי? מה החכמה? אני יודע שאני משקר. הלא אינני יפה, אינני חכם במיוחד, אינני בן טוב להורי, אינני מוכשר. לשקר לאחרים אני יכול, הם אולי יאמינו לי, אבל לשקר לעצמי?".
וזה בדיוק עצם העניין.
לומר לעצמי את משפטי הזהב הללו אין זה שקר, זוהי טכניקה נגד היצר.
ברגע שכל בוקר אומר לעצמי כמה פעמים: "אני יכול!", "אני מוצלח בדבר הזה", "אני אדם נהדר" – אני פשוט נהפך להיות כזה.
בבחינת: "אמור לי מי אתה, ואאמין לך".
טעות: משכנעים את עצמנו בשליליות שלנו.