אלו סוגי אהבה אנחנו נותנים לילדים שלנו – ומה הם מקבלים מכך?

תפילת השל"ה היא סגולה מדהימה להצלחה בחינוך, ויש עוד תפילות וסגולות שכדאי להכיר. אבל כמו בכל דבר, יש גם השתדלות מעשית שצריך לעשות כדי להצליח. גדולי הדור לימדונו שלאחר התפילה, הכלל הראשון בהשתדלות בחינוך הוא להראות אהבה. לא מספיק לאהוב את הילדים, צריך גם להעיר ולעורר את האהבה, עד שתחפץ.

איך עושים את זה? הכלל הראשון הוא לחמם את הקשר הרגשי. כאשר אין קשר רגשי חזק באופן קבוע, נוצר ואקום מסוכן, שמתבטא בשעמום ובתסכול, ובעוד צורות ביטוי שליליות שונות. ואז, "הַבּוֹר רֵיק - אֵין בּוֹ מָיִם", מים אין בו – ואז נחשים ועקרבים יש בו. כדי למנוע את הנחשים והעקרבים האלו, צריך להשקיע בקשר איכותי, חוויתי ומהנה. זה החיסון וזו התרופה שממלאת את הוואקום הזה באופן מוצלח וחיובי.

יש ספר נפלא בשם "הורים בראש טוב" (מאת הרב יצחק ערד) שכותב שיש כמה גוונים שונים של אהבה (שמקבילים לחיובי האב, המפורטים בגמרא במסכת קידושין):

(1)   אהבה מעניקה – זו אהבה ללא תנאי, כמו האהבה שגורמת להורים לקום בלילה ולהשקיע מזמנם וממרצם לילד הקטן שמעיר אותם.

(2)   אהבה מגינה – זו אהבה שבאה להגן ולשמור, כמו אהבה שגורמת להורים להגן על הילדים מסכנות שונות, חברים רעים, מכשירים רעים וכו'.

(3)   אהבה מזדהה – זו אהבה שמחייבת התבוננות בצרכי הילד, לראות מה הוא צריך, סוג של "הרגל של אשתי כואבת לנו". להזדהות איתו ועם צרכיו, אפילו לפני שהוא ביטא אותם.

(4)   אהבה מאתגרת – זו אהבה שגורמת לנו להעמיד יעדים וציפיות, קצת מעבר למצב הנוכחי. כל סוג של אתגר או לימוד, בא כתוצאה מהרצון לשדרג ולפתח את הילד, להיות מלאך שמכהו ואומר לו: "גדל".

(5)   אהבה מקבלת – זו אהבה שמקבלת את הילד כמו שהוא, גם אם הוא כרגע לא פועל על פי הערכים והציפיות שלנו.

החידוש הוא, שלא כל אהבה שלנו מתפרשת אצל הילדים כאהבה. לפעמים "אהבה מגינה" או "אהבה מאתגרת" עלולות להחריב את הקשר, כי הן מתפרשות אצל הילדים כחוסר אמון וכחפירה. זה לא אומר שאסור לנו להגן ולאתגר, לפעמים אנחנו חייבים בכך. אבל צריך לדעת שלפעמים, את סוגי האהבה האלו יעריכו רק בעתיד, למפרע. מצד שני, גם אי אפשר לוותר עליהן. לכן, חשוב כל כך לשמור על מינונים נכונים בין סוגי האהבה השונים, וכנגד ה"אהבה המגינה" ו"האהבה המאתגרת", צריך להקפיד להנכיח מספיק "אהבה מעניקה", "אהבה מזדהה" ו"אהבה מקבלת". ואם מדובר ברקע מורכב יותר (טראומות ונשירה),אז רק "אהבה מקבלת" תגרום להם להרגיש אהובים באמת (והיא האהבה שמקבילה לחיוב "לפדות את הבן", אם הוא נשבה לבין הקליפות).

אני לא מזלזל בשאר סוגי האהבה, חלילה. אבל אם הצורך שלנו להגן, גורם לילדים ללכת לקצוות ולחפש סכנות, אז ההגנה שלנו לא יעילה. הרי אנחנו לא נוכל להיות שם עבורם במלחמת ההתשה הזו, 24 שעות ביממה. לכן, לפעמים האסטרטגיה הטובה ביותר להגן – היא לשנות גישה. במקום להשקיע באהבה מגינה, עדיף להשקיע דווקא באהבה מקבלת, שזו האהבה שבכוחה לרפא לבבות שבורים, ולכן היא זו שמאפשרת להם לעשות בחירות טובות יותר.