"מאותו רגע יצאנו למרוץ נגד הזמן כדי לנסות לעשות את הבלתי יאמן"

נעים להכיר

"סגיב כהן, 48, אב לחמישה, מוזיקאי, גר בפרדס חנה".

געגוע שלא אשכח

"אני מתגעגע מאוד לסבא שלי, מורי משולם מדאר זצ״ל, שהיה גיבור ילדותי. סבא היה בעל אישיות רצינית ואצילית, מדור המייסדים של זיכרון יעקב, אדם שכל כולו תורה ומעשים טובים. בילדותי המוקדמת סבא היה שוחט בעל אטליז וממלא מקום ראש המועצה, והערכתי אותו מאוד על כך שאפילו בתקופת מרד הנעורים שלי – די היה בנוכחותו כדי לאפס אותי ולהזכיר לי מאיפה באתי. בשבילי סבא היה סמל היהדות. כמה שהתורה הייתה יקרה לו, הדרך-ארץ שלו התעלתה עליה, והוא מעולם לא הלבין את פניו של אף אדם.

"סבא היה המורי של ילדי זיכרון יעקב התימנים, וכולם רצו ללמוד אצלו, כי הוא לא ידע לכעוס ולימד תמיד בנועם ובחיוך. בתור ילד נהניתי מאוד להתלוות אליו אל ביקורי החולים ואל שאר מצוותיו והנהגותיו, וגם את כל הידע שלי בטעמי המקרא ספגתי ממנו. עד היום מרגש אותי שאנשים באים אלי אחרי הופעה ואומרים לי שהם זוכרים לטובה את סבא. זה תמיד מחזיר לי את הגעגוע אליו ואל ההשראה שקיבלתי ממנו. מאז לכתו, אמי היקרה, שלמדה ממנו על ערבות הדדית, אכפתיות ונתינה לזולת, היא ללא ספק ממשיכת דרכו".

אירוע קשה שלא אשכח

"הפרידה הפתאומית מאבא שלי, נחמן כהן ז״ל. אבי היה מורה, איש ספר, ידען, חוקר השפה העברית ואדם ששלט באופן מדהים בתנ״ך ובחלקים נוספים של התורה. אבא היה מורה במשך למעלה מ-30 שנה במדרשיית נעם בפרדס חנה ובאולפנת כפר פינס, ההוראה הייתה מפעל חייו ותלמידיו אהבת חייו. אחרי שאבא יצא לפנסיה ממש היה אפשר לראות איך זה כיבה אותו, ולצערי הרב לפני כשנתיים וחצי נודע לנו כי התגלה אצלו סרטן בלבלב, רגע לפני נישואיה של אחותי הצעירה. בעקבות כך אחותי הקדימה את חתונתה מעכשיו לעכשיו, ומאותו רגע יצאנו למרוץ נגד הזמן כדי לנסות לעשות את הבלתי יאמן, להציל אותו ולהקל על כאביו ככל שניתן.

"עבורנו היו אלו ארבעה חודשים שבהם החיים שלנו נעצרו, ובזמן הזה פתאום קיבלנו שיעור חשוב לגבי כמה החיים שבריריים וכמה חשוב להעריך ולנצל כל רגע עם ההורים. אבא נפטר ביום שישי, ו׳ בניסן תשפ״א. עברו שנתיים מאז, ואני עדיין לא מעכל את האובדן. ספגתי מאבא את אהבת העברית, השירה והפיוט, ודברים רבים נוספים. כשהייתי ילד החזקתי לו את הדיוואן כמו סטנדר כשהוא היה מתופף ושר בקולו הצלול והחזק, ומרקיד את הנוכחים. לבר המצווה אבא קנה לי גיטרה וקלידים, אף על פי שרציתי מאוד תופים, ובזכותו צללתי לעולם המילים והמנגינות. אבא היה ידען גדול, וענה לכולם ולי בסבלנות ובאהבה רבה על השאלות שהיו לנו. כל זה חסר לי מאוד עכשיו, אבל תודה לא-ל, נשארתי עם זיכרונות ועם הקלטות שירתו, שבעזרת ה' אשלב בשירי העתידיים".

לקח כואב שלא אשכח

"לפני שש שנים, בחנוכה, בשעה 5 לפנות בוקר, בעודי מקליט באולפן, נגנב לי הרכב מתוך חצר הבית. חבורת גנבים שכפלה את המפתח שלי בזמן טיפול במוסך. באותם ימי הופעות חנוכה הרכב שלי היה עמוס בחפצים הכי אישיים והכי יקרים לי, כולל בגדים, נעליים והגיטרה האהובה עלי.

"חשתי מהעניין עוגמת נפש גדולה, וגם כאב לי שזה קרה לי ממש מתחת לאף ושלא הצלחתי לעצור את זה. ניסיתי להיעזר במשטרה ובחברים שעשו איתי סיורים בכפרים הסמוכים, הייתי אפילו מוכן לקנות את הגיטרה שלי מחדש מהגנבים, אבל לא הצלחתי להגיע לשום קצה חוט. אחרי זמן קצר יחסית הבנתי שככל הנראה הגנבים עברו את הקו הירוק תוך עשרים דקות מרגע הגניבה, ושלמשטרה יש דברים חשובים יותר לטפל בהם מאשר החפצים האישיים שלי ורכב ללא ביטוח מקיף.

"בגניבה נגרם לי נזק כספי כבד, אבל מה שזעזע אותי יותר מכל זו הדרך שבה ראיתי את עצמי דרך הדברים החומריים שנגנבו לי, ושבלעדיהם הרגשתי כאילו איבדתי את הזהות שלי. התהלכתי כמה ימים בתחושה של חוסר משמעות, מסרב להשלים עם ההשפלה ועם האובדן, עד ששמעתי מחבר יקר את הסיפור על שלמה המלך והאיכר שהתעקש ללמוד ממנו את שפת הציפורים. האיכר שמע מהציפורים כמה פעמים שהוא הולך לאבד חומר ורכוש, והצליח למנוע זאת, אך בסוף נאלץ לשלם בנפשו. מאותו רגע פשוט הבנתי שהדברים החומריים האלה, שבטיפשותי חשבתי שהם משמעותיים כל כך, אינם אלא קליפה שהצילה נפשות, והתמלאתי בהודיה לבורא עולם על חיי הצנועים, על בריאותי ובריאות ילדי, ולמרבה הפלא גם על הגניבה".

שיר שלא אשכח

״אני מחובר מאוד לשיר 'אודה לך א-ל חי', שיר תימני מהדיוואן שאהבתי לשיר כילד בבית הספר. הלחן הוא של שר שלום קשת, למילותיו של ר׳ יהוסף בן ישראל. בכיתה ד׳, לאחר שניסיתי את קולי לא מעט בתפילות בבית הכנסת, השתתפתי בתחרות כישרונות בבית הספר, ובניגוד לשאר התלמידים שביצעו את השירים הפופולאריים שהושמעו אז ברדיו - היה לי טבעי מאוד לשיר דווקא פיוט, וזכיתי איתו במקום הראשון. לאחר התחרות ביצעתי את השיר בכל פעם שבה התבקשתי לשיר אותו, ושרתי אותו גם בבר המצווה שלי. עד היום אני שר אותו לפעמים בהופעות, ומספר על הקשר רב השנים בינינו".

רגע משעשע שלא אשכח

"כשהבן שלי היה בן שבע הוא שאל אותי: 'אבא, למה לא כתוב בתורה 'כבד את ילדיך'? הרי צריך לכבד כל אדם באשר הוא. נהניתי מהשאלה ואמרתי לו שאם האינסטינקט שלנו היה לכבד את הורינו כפי שאנחנו מכבדים את ילדינו, יכול להיות שלא היינו מצטווים בכיבוד הורים. התורה תמיד מדגישה ומקדימה את המצוות שפחות טבעי לנו לקיים אותן, כפי שהיא מקדימה למשל ביראה את האם – 'איש אמו ואביו תיראו', ובכיבוד האב – 'כבד את אביך ואת אמך'".

עיקרון חשוב שלא אשכח

"תמיד לתת יותר ממה שאתה מקבל, ולברך על הזכות שלך לתת. בעסקאות, ביחסים, וגם במשא ומתן יש לנו הרבה פעמים נטייה להתרכז יותר מדי בעצמנו בגלל הפחד שנפסיד, שנצא פראיירים. יחד עם זאת, אם ניתן קצת יותר ממה שאנחנו מקבלים – תחושת הנתינה שתכליתה אהבה תעצים אותנו ותזמן לנו שפע. האמת היא שזה בדיוק כמו החשיבות בהודיה ובהכרת הטוב על 'נסיך ונפלאותיך שבכל יום עמנו' – שככל שנזכור להודות על מה שקיבלנו, כך יזרום אלינו השפע ונקבל הרבה סיבות להודות, וככל שנתלונן – נקבל יותר סיבות להתלונן עליהן, חלילה".

נס שלא אשכח

"הרגע שבו נולדה בתי הבכורה היה נס עבורי. כשזה קרה, הבנתי שזכיתי לקבל חלק בבריאה, והרגשתי את גודל האחריות שאי אפשר להתחמק ממנה יותר, אחריות שנולדה יחד איתה. לאחר מכן זכיתי להרגיש את הנס הזה עוד ארבע פעמים, בלידות של יתר ילדי. אני חושב שאין נשגב מהרגע שבו אתה מרגיש שותף לנס הזה של להביא חיים לעולם, ולראות את הנס הזה ממשיך להתרחש כשהילד מתפתח והופך לאדם בוגר. ובתוך כל זה, אתה מבין לאט-לאט עד כמה עלינו להיות זהירים באחריותנו על גופם של ילדינו, על נפשם ועל עיצוב אישיותם, ובעניין הזה אני ממליץ בחום על ספרו של הרב זמיר כהן 'המדריך המלא לחינוך ילדים', ממנו למדתי המון".

תפילה שלא אשכח

"יש פסוק שהולך איתי לאורך כל חיי: 'רבים מכאובים לרשע והבוטח בה׳ חסד יסובבנו'. בכל פעם שאני מרגיש מאותגר בניסיונות אני ממלמל בכוונה את הפסוק הזה, ונזכר שיש דברים שהם לא בשליטתי, ושמעבר למאמצים שעשיתי, זה כבר לא בידי. בהמשך לכך אני מבין שבמקום להיכנס לדריכות מתמדת ולחרדות – אני משחרר שליטה לבורא עולם, ובביטחון מלא יודע שהוא יסובב את הנסיבות לטובתי האישית, כמי שרואה אותי מלמעלה, ותמיד תמיד עושה איתי רק חסדים".