"באמצע ההצגה נכנסה לאולם אישה והודיעה לנו: 'שוחררתי מההוספיס'"

עוברי אורח שמזדמנים לכפר הציורי עין כרם ונתקלים במקום המעניין שנקרא 'הקרעצ'מע' בדרך כלל מופתעים. השם הנשמע כלקוח משפה בלתי מובנת, כמו גם בובת הענק התלויה בפתח כשהיא מתנודדת במרץ, מעלים לא מעט סימני שאלה.

כשנכנסים לקרעצ'מע השאלות רק גוברות, שכן קשה עד מאוד להבין מה באמת יש שם – מצד אחד נראה בית מדרש עם ספרי לימוד, מן העבר השני מציעים שתייה וכיבוד קל, ובאמצע יש כל כך הרבה בובות והררים של ספרים.

אך מי שמתגורר בעין כרם או שמזדמן למקום לעתים תכופות, מכיר את 'פונדק הדרכים' (זהו התרגום העברי של 'הקרעצ'מע') וכן גם את האיש המרתק שעומד בראשו – אבשלום אשל, שמציג את עצמו כסופר סת"ם, מוזיקאי, שחקן, ובעיקר בובנאי שיוצר ומפעיל בובות. 

בובנאי, יוצר, סופר סת"ם

"הקרעצ'מע שלנו הוא פונדק דרכים לסיפורים חסידיים", מסביר אבשלום על המקום הייחודי שהקים. "במשך השנים בניתי יותר מ-150 בובות מכל הסוגים והמינים", הוא מוסיף, "וכל הבובות האלו נועדו למטרה אחת – כדי לספר סיפורים על מעשיות חסידיות, במטרה לתת לאנשים מבט שונה על החיים ולספר להם על החסד שיש בהם. סיפור חסידי הוא לא סתם סיפור של עלילה, אלא הוא נותן לנו סוויץ' אחר לחיים. בהרגשה שלי הסיפור החסידי מגיע כדי להגיד לנו: 'זה לא מה שחשבת, זה אחרת ממה שיכולת לדמיין', וזו המהפכה הגדולה שאני זוכה לחולל כאן".

כבר 14 שנים שאבשלום מתגורר בעין כרם עם משפחתו, ואם יש מישהו שטרם הזדמן לו לבקר בשכונה הזו, הוא מזמין אותו בחום. "עין כרם היא שכונה מאוד מיוחדת בירושלים, ואנו ממוקמים בה במקום היפה ביותר - ממש על יד המעיין", הוא מספר. "מיד אחרי שעברנו לגור כאן הקמנו על יד ביתנו את ה'קרצ'מע' שיש בו גם בית כנסת, גם מקווה וגם חצר חסידית יפה ואפילו גלריה ומרחב גדול של הופעות. אפילו מקום לשתייה הקמנו, בו ניתן לשתות משהו, כדי שיהיה שמח".

ולמי אתה מייעד את הקרעצ'מע?

"לפני הכל הוא מיועד לאנשים שמתגוררים כאן בכפר. אנחנו נפגשים איתם בקרעצ'מע בשבתות ובחגים וגם בימים רגילים. יש כאן בית מדרש ובנוסף מתקיימים אצלנו גם שיעורים וסדנאות, ואני אפילו מלמד קליגרפיה וכתיבת סת"ם. אבל העיקר אלו המופעים שאני עושה עם הבובות. כי התחושה הזו כשאתה נכנס אל תוך החדר, שומע סיפור חסידי ומרגיש את האווירה ממש נושבת אליך מהקירות, זו תחושה לגמרי אחרת. אתה ממש מרגיש כמו בתוך דפי הסיפור החסידי, עם המנורה מהתקרה שמספרת סיפור, הבובה שתלויה על הקיר שמשוחחת איתך ואפילו תרנגול ההודו שמסתתר מתחת לשולחן ומזכיר את הסיפור המפורסם של רבי נחמן מברסלב, על בן המלך שחשב שהוא הינדיק – תרנגול הודו".

כשאבשלום מדבר על הסיפורים החסידיים ניכרת החמימות שבקולו, ואין זה במקרה. "חזרתי בתשובה בתקופת הצבא, לפני כ-20 שנה", הוא מספר, "באותם ימים הספר הראשון שלקחתי ליד ולא הצלחתי להניח בחזרה עד היום הוא הספר 'סיפורי מעשיות משנים קדמוניות' של רבי נחמן, הרגשתי כל הזמן שיש בו משהו עמוק וכשאבא שלי זכרונו לברכה הגיע לסוף ימיו היינו קוראים יחד את הסיפורים החסידיים והם הפכו את הפרידה ממנו למיוחדת מאוד ובעלת רובד עמוק ורוחני. גם כשנולדו לי ששת ילדיי הרגשתי שסביב כל אחד מהם יש לי סיפור חסידי שמתחבר אליו במיוחד והופך להיות חלק ממנו. הסיפורים הם חלק מהחיים שלנו".

ומתי התחלת לייצר את הבובות שמלוות את הסיפורים?

"אחרי הצבא למדתי בבצלאל במשך כמה שנים לימודי אנימציה והפקת סרטים מצוירים. בשנה האחרונה ללימודים קנתה לי אשתי במתנה קולמוס, קלף ודיו, ואז שיניתי את הכיוון לגמרי. במקום מחשבים ואנימציה התחלתי להתעסק בכתיבת סת"ם ומאז אני מתעסק במשך שעות ארוכות בכתיבת תפילין ומזוזות. באותו שלב הזדמן לי להכין כמה הצגות ולעבור איתן במקומות שונים, ואז הבנתי שאני בעצם רוצה את השילוב בין כל התחומים. כך התחלתי לבנות בובות מסוגים שונים ולהשתמש בהן בהצגות שאני מעלה. יש לי בין היתר הצגה שאני עובר איתה בתיאטרון הקרון שנקראת 'הגדת סת"ם'' והיא מיועדת לילדים קטנים, ויש לי גם הצגות נוספות כמו 'הקרעצ'מע שואו' ועוד מגוון הצגות נוספות שאני מעלה יחד עם חבר שותף. בימים אלו ממש אנו עוברים עם הצגה חדשה, שונה ויוצאת דופן, כיוון שהיא עוסקת דווקא בנושא שממעטים מאוד לדבר עליו – נושא המוות וסוף החיים".

זה מפתיע שבחרתם לעסוק דווקא בנושא כזה...

"האמת היא שזה התחיל דווקא מהשנים שבהן עסקתי במוזיקה", הוא מגלה, "במשך 12 שנה ליוויתי חולים סופניים, והייתי מגיע להוספיס ולמחלקות אונקולוגיות כדי לנגן להם שירים כפי בקשתם. נחשפתי למוות מהמקום הקרוב ביותר, וזה הוביל לכך שהתחלתי לייחד לו תשומת לב, כשהבנתי כמה חשוב להתבונן בנושא הזה מתוך ראי האמונה. כך בעצם יצרתי את ההצגה שבה אני עוסק בנושא המוות, באירוניה וגם ברצינות, עם בובות מיוחדות שיצרתי לשם כך, כולל בובה של מלאך המוות בכבודו ובעצמו שנראה קצת כמו כרובי מרחוב סומסום, עם אף גדול וכנפיים של מלאך. אין מישהו בקהל שנשאר אדיש כשמלאך המוות מופיע בהצגה ושואל בהפתעה: 'מה, באמת באתי בזמן לא טוב?' אבל בסופו של דבר אנו מצליחים להעביר באמצעות ההצגה הזו הרבה מסר, וזה מה שחשוב. כי הרי כולנו נמות יום אחד, וטוב להרהר בכך מידי פעם".

ויש לו על ההצגה הזו גם סיפור מרגש במיוחד: "באחד המופעים בעיצומו של הקטע עם מלאך המוות נכנסה פתאום מישהי שליוויתי פעם בהוספיס כשהייתה במצב קשה מאוד. הייתי המום. לא הבנתי כיצד היא יצאה מן הקבר... לתדהמתי הרבה היא סיפרה שחוותה נס רפואי אמיתי, כאשר אחרי שאושפזה כבר בהוספיס והיה ברור שפניה מועדות לכיוון אחד בלבד, היא הפתיעה את הרופאים כאשר במקום לדעוך היא התחזקה מיום ליום עד שבסופו של דבר קרה דבר נדיר מאוד בהוספיסים – היא שוחררה לביתה, ומאז ממשיכה לחיות כמה שנים כשהיא בריאה ושלמה. כשהיא הופיעה פתאום במופע, הציגה את עצמה וסיפרה את הסיפור שלה, היה הלם מוחלט בקהל, וזה המחיש יותר מכל את המסר של ההצגה – כולנו צריכים לחיות כל יום מהחיים שלנו כאילו זה היום האחרון, אך יחד עם זאת גם להאמין ולדעת שבעולם מתרחשים ניסים, הכל מאת הקב"ה והוא לבדו גוזר קצבת חיים לכל חי".

"רוצים להיות ביחד"

מיהם אלו שמגיעים לבקר בקרעצ'מע?

"יותר נכון לשאול מי לא", משיב אבשלום בחיוך, "באים לכאן אנשים מכל הסוגים והמינים, כל הסגנונות והטיפוסים, והמכנה המשותף הוא שכולם יהודים שפותחים את העיניים והלב. הקרצ'מע פתוח לכל מי שמעוניין להיכנס אליו, ואני מאמין שאחד הדברים העיקריים שהקב"ה רוצה מאתנו זה שנהיה יחד ונאהב זה את זה. התחושה האישית שלי היא שכאשר כולם נעמדים להתפלל זה לצד זה נוצרת אווירה מיוחדת במינה של אחדות מדהימה".

אתה מרגיש שאנשים יוצאים שונים מכפי שנכנסו?

"אני בטוח שכל אחד מרגיש שהוא קיבל כאן דברים שלא היו לו קודם, אך כמובן שלא תמיד רואים את זה מידית. זה לא שנכנסים לכאן ויוצאים מיד עם תשובות לכל השאלות, אבל עצם זה שמבינים שיש שאלות ושיש מקום לפתור אותן, זו כבר התקדמות".

ומה עם תוכניות לעתיד? איך אתה חושב לפתח את הקרעצ'מע?

"בשלב זה אנחנו מתכננים לשפץ את המקווה שהקמנו בסמוך לקרעצ'מע וכן להתרחב מקום גדול שנוכל לעשות בו הכנסת אורחים ולאפשר לאורחים שלנו לישון ולא רק לטעום משהו ולהתפלל. המטרה שלנו היא שכולם יבואו לבקר, וזה מה שאנו הכי רוצים שיהיה כאן".