מבגדאד לישראל: נחשף סיפורו המרתק של ספר תורה נדיר

ספר תורה מיוחד במינו מוצג בימים אלו ב'מרכז מורשת יהדות בבל'. הוא מוצב בוויטרינה, בכניסה למרכז, ולוכד סביבו תשומת לב רבה. בשיחה עם האוצרת אורלי בחר-לוי, היא מציינת כי מדובר בספר שיש לו ערך היסטורי רב, ובנוסף לכך גם סיפור מרתק שנחשף אך ורק בזכות הבאתו למוזיאון.

תגלית בספר התורה

"ספר התורה הגיע אלינו לפני חודשים ספורים, מבית כנסת 'ארם נהריים' שבתל אביב, כשמצבו לא טוב מבחינת ניקיון ותחזוקה", היא מספרת. "התיק של ספר התורה מצופה בכסף, אך הוא היה שחור כולו, ורק אחרי שניקינו אותו גילינו כמה שהוא יפה ומיוחד. הדבר המעניין בו הוא שבשונה מספרי תורה אחרים שהגיעו מעיראק באותה תקופה וצופו בעיקר בכסף ורק בחלקים קטנים מהם הייתה הזהבה, בתיק הזה ראינו שהשקיעו בהזהבות רבות מאוד. אבל רק אחרי שסיימנו את תהליך הניקוי הצלחנו לפענח את השמות שנכתבו עליו, ואז גם הבנו מיהו זה שתרם את הספר ומהו הסיפור שמסתתר מאחוריו".   

ומה גיליתם?

"פענחנו על גבי הספר את השם 'צאלח סלמאן ששון', ומכיוון שיש לנו בארכיון אוסף מסמכים גדול של עולי בבל, הצלחנו להצליב את המידע, והבנו שמדובר בגביר הנודע צאלח סלמאן ששון. כבר בשנת 1922 החליטו בניו להקדיש ספר תורה לזכרו, והם הזמינו בבגדאד ספר תורה כתוב בכתיבה בגדאדית על גבי גוויל מעור צבי, וכן תיק לספר תורה עשיר בעיטורים בטכניקת הזהבה מרהיבה בה ציפו את המתכת בפיסות זהב דקות מאוד. טכניקה זו הייתה שכיחה בקרב צורפים שייצרו תיקים לספרי תורה בעיראק, אך בניגוד למקובל, הבחירה להשתמש בכמות גדולה של הזהבה העניקה לפריט זה מראה מהודר במיוחד".

(צילום: מרכז מורשת יהדות בבל)

ואיך ספר התורה הובא לארץ?

"גם את זה חקרנו, ומסתבר שמי שהביא את הספר לארץ הוא שאול, בנו של סלמאן צאלח ששון, בזמן שעלה לישראל ב-1951. הבאת ספרי תורה לארץ לא הייתה פשוטה כלל באותם ימים, שכן כל אחד מהעולים היה רשאי להביא עמו מזוודה במשקל 30 קילוגרם בלבד, ובהתחשב בכך שהם ניסו להביא כמה שיותר רכוש, זו הייתה מגבלה קשה מאוד. שאול הצליח בכך, אלא שכפי שנודע לנו, מיד עם רדתו מכבש המטוס, נלקח ממנו ספר התורה על ידי פקידי המכס והועבר למשמרת במחסני הסוכנות בנמל יפו, יחד עם מאות ספרי תורה נוספים שהועלו מעיראק.

"כדי להחזיר לידיו את ספר התורה, התבקש שאול ששון, להמציא אישור רשמי מהתאחדות עולי בבל בתל-אביב או בירושלים, שאכן הוא הבעלים של הפריט. לימים, נמצאה טיוטה לאישור זה, בארכיון עולי בבל בתל אביב, שהפך ברבות השנים ל'ארגון יוצאי עיראק בישראל'. עיון בה מלמד כי שאול ששון מייעד את ספר התורה לבית הכנסת 'נהריים' בתל-אביב".

גורלם של הספרים

כאן, לדבריה של בחר-לוי, מגיע החלק העצוב בסיפורם של ספרי התורה שהובאו לארץ מעיראק, שכן אחרי שחולצו משם בדרכים לא דרכים, לעתים תמורת שוחד או דרך מדינות עוקפות, הם הובאו למחסני הסוכנות ולא שוחררו משם בטרם הוצגו אישורים שהוכיחו על בעלות ישירה לאותם ספרי תורה.

"בינתיים", היא מספרת, "בשנת 1952 פרצה שריפה במחסן ספרי התורה, ורבים ממאות ספרי התורה ששכבו במחסן עלו באש. לאחר מכן החליטו בסוכנות שלא להמשיך לאחסן את ספרי התורה באופן מרוכז, והספרים ששרדו את השריפה ובעליהם לא הצליחו להוכיח את בעלותם, פוזרו בבתי תפילה שהוקמו במעברות ובריכוזי עולים".

ומה עלה בגורל ספר התורה של משפחת ששון?

"על פי הרישומים שקיימים אצלנו, הצליח שאול ששון להוכיח שהועיד את ספר התורה לבית הכנסת 'ארם נהריים' בתל אביב ושם הוא נמצא בארון קודש, שהיה בעצם ארון בגדים. בית כנסת זה, הנמצא ברחוב נחלת בנימין 47, הינו בית הכנסת הבבלי הראשון שהוקם בעיר והוקם כבר בשנת 1933. החל משנות ה-50 של המאה ה-20, הפך בית הכנסת לאבן שואבת לעולי בבל ולבעלי חנויות רבים ממוצא עיראקי שהתגוררו ופעלו באזור".

בחר-לוי מדגישה כי ייחודו של ספר התורה הוא בפאר הרב שיש בו, ובנוסף בעצם העובדה שהוא הועלה לארץ ואף שרד את השריפה הגדולה במחסני הסוכנות "זו הסיבה שבחרנו להקדיש לו תצוגה מיוחדת ולחשוף אותו יחד עם הסיפור המיוחד שלו", היא מסכמת.