חברי הכנסת חשפו טראומות ילדות: "עשו עלינו חרם, נורא לישון בלילה לבד"

דיון בוועדת החינוך של הכנסת הופך פעמים רבות לאמוציונאלי, בשל הרגישות שחווים הורים ומורים בבתי הספר. אלא שהפעם, בדיון שנערך אתמול (שלישי),חברי הכנסת סיפרו כיצד הם בעצמם חוו חרם בכיתה בעבר. תלמידת תיכון שעברה חרם והגיעה לדיון בוועדה סיפרה בבכי: "ילד מתאבד ומערכת החינוך לא עוצרת אף ליום אחד את כל הלימודים - בתיכון, בחטיבה ובייחוד ביסודי. אסור שילד יתאבד, זה נפש, זה פרח כ"כ צעיר".

החכ"ים שיתפו במציאות המורכבת שנוצרת לעתים, דרך הסיפור האישי שלהם והצליחו לרגש אפילו כמה עוקבים ברשת. ח"כ משה טור פז מ"יש עתיד" סיפר על חרם שעבר כשאמר: "ארצה לשתף מהניסיון האישי שלי. מה זה כשאף אחד לא רוצה לדבר איתך, כשהילדים מוצאים את נקודת החולשה שלך ודוקרים עד שאתה לא יכול יותר. חרם שאני עברתי בעצמי, במשך שנתיים בכיתות ו'-ז'. אותי הציל בסופו של דבר אותו יוסי, אחרי כמעט שנתיים".

ח"כ טלי גוטליב מהליכוד סיפרה כי עברה חרם בהיותה ילדה בבית הספר משואות בבני ברק. "זה דבר נוראי ללכת לישון בלילה כשאין לך חברה טובה", אמרה גוטליב. "זה קשה מאוד לצאת לטיול שנתי כשגונבים לך את השק שינה ואתה מסתובב לבד ומחפש את עצמך". עוד הוסיפה הח"כית מהליכוד: "אני אישית ברחתי לספר ושם מצאתי את עצמי, בעולם הדמיון".

שירי קניגסברג לוי לקחה על עצמה את המשימה החשובה ולא פחות מכך הקשה - להעלות את המודעות בקרב הורים וצוותי חינוך בבתי הספר, לחרמות על ילדים.  כמי שחוותה את הניסיון הקשה ביחד עם בתה, קניגסברג לוי - כבר לא מוכנה היום לשתוק.

בדף מיוחד ברשתות החברתיות, מעלה שירי את העוולות שהיא נתקלת בהן, 'בלי לראות בעיניים', ואף מקיימת הרצאות להורים, מורים ותלמידים - כיצד ניתן לזהות את החרם, שנייה לפני שהוא מתחיל.

בחודש מרץ דיווחנו כאן על פוסט שהעלתה אם לילדה, שירי קניגסברג לוי, שחזרה מטיול שנתי שבו הייתה לבד.

"אז מה זה טיול שנתי עבור ילד מוחרם? זה לא להתרגש אפילו לשניה מהטיול מחר. זה לא לסדר את התיק מרצון אלא כי אמא אמרה. זה לישון עם ילדים שלא מכירים כי את סותמת חור בחדר שהיה בו מקום פנוי. זה לשבת לבד באוטובוס במשך כל הטיול. זה אולי לשבת ליד המורה אם היא שמה לב. זה לנסות להיות ראשונה במסלול כי רק המדריך מדבר איתך. זה לראות שהילדים באוטובוס צוחקים וחולקים ממתקים, ואת יושבת לבד עם השקית שלך. זה לרצות להתקשר לאמא ולבכות, אבל את לא רוצה להעציב אותה. זה לקום בבוקר וכולן הולכות ביחד לחדר אוכל, ולא מחכות בכלל. זה לשבת בשולחן עם ילדים לא מוכרים רק כי היה שם מקום פנוי. זה להיכנס לחדר לבד בערב, כשכולם ביחד צוחקים ורוקדים עם בוקסה ואת לא מוצאת את עצמך אז עדיף לישון. זה לקנא בכולם ששרים בקולי קולות וחוזרים צרודים, ואת לא פצית פה כל הטיול. זה לחזור הביתה עם לב שבור, ישר לזרועות אמא שהיא החברה היחידה בעולם! זה להישבע שיותר לא תצאי לטיולים כי את סובלת מכל רגע, אבל אז אמא מבקשת שתצאי כי אולי הפעם יהיה כיף. ואת יוצאת שוב כדי לא לצער אותה. ואת סובלת שוב. ושוב. ושוב. זה לרצות להיעלם".

בהמשך צירפה תמונה וכתבה: "בתמונה, ילדה שיצאה לפני שבוע לטיול שנתי וישבה לבד. לבד! לבד!".