"פתחתי את הדלת ונדהמתי: ר' גרשון אדלשטיין הישיש עמד בפתח"

"את צריכה להיזהר למחול" | רוחי מייט

בסיפור הראשון, שיתפה רוחי מייט, שהיא ביתו של הרב אריה שכטר זצ"ל, שהיה רב ותלמיד חכם גדול, מתלמידיו הקרובים ביותר של החזון איש זצ"ל, ומזכה הרבים ובעל חסד עצום, שליווה ותמך רבות בבעלי תשובה, בנוער נושר ובכל מי שהיה מבקש את עצתו. הרב שכטר, היה בקשר קרוב עם הרב אדלשטיין, והגיע להיוועץ בו בעניינים שונים מעת לעת. גם רוחי, ביתו, שהינה בעלת חסד בעצמה שיזמה בין היתר את המכירה הסינית של עזר מציון, היתה אצלו מספר פעמים, ואת אחת מהפעמים האלה היא לא תשכח...

להתייתם פעם אחר פעם. לאבד את המשענת, את המגן, את הקרקע היציבה, את זכות הקיום שלנו כאן. מה שהיה כבר לעולם לא יהיה, ואנחנו והילדים שלנו, אנא אנו באים???

אמרו עליו, כי זכותו עמדה לכל בני דורו, כמו שדרשו: "ונשוא פנים (ישעיה ג:ד) - זה שנושאין פנים לדורו בעבורו למעלה, כגון רבי חנינא בן דוסא" (חגיגה יד:א).

"בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: 'כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת'" (ברכות יז:ב, תענית כד:ב).

ובעבור מי יישאו לנו פנים למעלה??? ובעבור מי יזונו אותנו???

יש בי כאב עצום, כמובן שכל הפגישות להיום התבטלו ואני כמעט 3 שעות יושבת על הכיסא ועושה כלום, מלא זיכרונות מציפים אותי, אני ילדה קטנה שרצה על גבעת הישיבה לתפוס מקום להקפות בשמחת תורה, מיליון בחורות ונשים מעלי, צפוף, חנוק חם ומזיע... והריח... אבל המקום שעמלתי להשיג, לא מוותרת עליו בקלות, ילדה קטנה אולי בת 10, וריקודים של גדולי עולם מרנן עם תלמידהון... חוויות שמעצבות את חיינו...

איפה יש עוד מקום להיכנס אל הקודש פנימה? להרגיש קרבת אלוקים? להרגיש זכות להיות שייכת? נשארו רק בתים בודדים... בואו נאחז בהם חזק...

אני רוצה לקום ולקחת את הילדים שלי ללוויה, עד היום הלוויה של מרן הסטייפלער זצוק"ל חרוטה בזיכרוני והייתי רק בת 6... אני רוצה שיהיו להם זיכרונות... אבל הפחד, הפחד משתק אותי ממש.

אבא זצ"ל אמר לי הרבה פעמים שרק אחרי שר' שימען, ר' חיים עוזר ור' ברוך בער זכר צדיקים קדושים לברכה נפטרו, פרצה השואה... הגרמנים היו בשלטון 6 שנים קודם, הרעיונות היו, הרצונות היו, ההסתה היתה, *אבל לעם ישראל היתה הגנה!!!!*  באמת, מה יהיה איתנו???????????????

עשרות ביקורים זכיתי לבקר בבית ברחוב ראב"ד 17, לפעמים עם ילדים קרחים (וחולים),לפעמים עם קול קורא, לפעמים עם זוגות שמצפים, לפעמים עם אלמנות או יתומים (פעם הייתי 'קמפיינרית של הצדקות'...)

לפעמים עם ילדיי שלי, לפעמים בשמחות משפחתיות, אבל פעם אחת בלבד לא היה זה ביקור, היה זה שיעור מוסר...

לפני בערך 7 שנים

מישהו פגע בי ברבים

והמישהו הזה היה אדם שעזרתי לו באותה תקופה הרבה מאד!!!

והפגיעה היתה כל כך גדולה, שפתאום התחלתי לקלוט שהיא מדוברת סביבי בשקט... וזה היה נראה לי המסמר האחרון...

בכיתי כמה ימים, ובסופם התיישבתי לכתוב שאלה לרב ונסעתי עם בעלי לראש ישיבה זצוק"ל לשאול את השאלה...

הראש ישיבה קרא את המכתב שהיה עמוד אחד בלבד, במשך דקות ארוכות,

ואז אמר לי: "את צריכה לשמוח על הפגיעה הזאת היא משאירה את השכר שלם...

ולהיזהר למחול ולא להקפיד כדי שלא ייענש שום אדם בסיבתי...".

ולגבי השאלה שרציתי להפסיק עשיה מסוימת, הראש ישיבה עשה לי חשבון כמה זכויות אני עלולה להפסיד... ושעוגמת נפש רשומה ועדיף שתהיה בעשיה, מאשר בבית או במשפחה חלילה...

יצאתי מהבית ברחוב ראב"ד מתפללת שלא ייענש שום אדם בסיבתי, מוחלת לכולם לעושים, למדברים, למי שאני יודעת ולמי שלו....

בלילה הגיע המייל השבועי הקבוע משיחותיו של הרב.

כמובן פתחתי, כמובן קראתי...

ואת ההלם מהמילים שפגשתי שם, אני יכולה לחוש גם עכשיו:

"או שאתה מכניס אותו הביתה, או שהוא הולך איתי, לבית שלי" | ר' יענקוש זילברמן

מרן ראש הישיבה הגאון רבי גרשון אדלשטיין זצ״ל.

ר' גרשון היה ידוע כמנהיג מהפכן בעולם החרדי,  בכל מה שנוגע לשיטות החינוך והמוסר

אך בעיקר בלימוד לאהוב כל יהודי ויהודי, גם אם עזב את דרך התורה.

לפני כמה שנים, פורסם סרטון נדיר שלו בהקשר של איך הורים צריכים להתמודד

עם ילדיהם שחוזרים בשאלה, בו הוא הבהיר כי גם אם הילד מביא בחורה הביתה,

גם אם הילד מחלל שבת, גם אם הילדה לובשת מכנסיים - חובה על ההורה לקבלו באהבה בביתו.

הדבר היה לרועץ ללא מעט מהציבור החרדי, שראו בפסיקה זו לא פחות ממהפכנית, אך הרב עמד איתן בדעתו, שהורה צריך לקבל ולאהוב את הילד/ה שלו, גם אם הוא הולך בדרך שזרה להורה.

- - -

ברשותכם אשתף בסיפור אישי

בילדותי גדלתי כידוע בבני ברק, ובכיתה ג' חבר שלי מהתלמוד תורה עישן סיגריות

בפורים, בלי שהוריו ידעו על כך.

יום אחד כשחזרנו מהחיידר ליוויתי אותו לכיכר דסלר, והוא עלה לביתו.

התעכבתי שם כמה דק' לסדר את הילקוט, ואז שמעתי צרחות נוראיות על החבר שלי, שאבא שלו אומר לו 'מצאתי סיגריות אצלך בחדר, איך אתה לא מתבייש? מה אני לא עושה בשבילך? אתה תהרוס לי את החינוך בבית , אתה לא רצוי בבית שלנו יותר.."

וטרק עליו את הדלת.

החבר שלי רץ למטה בוכה כולו, רצתי אחריו. שאלתי מה קרה, הוא התבייש לספר לי.

אחרי כמה דק', הוא אמר שהוא צריך שירותים... הצעתי לו ללכת לבית הכנסת 'אהבת חסד' להתפנות.

ראיתי שהוא מתעכב, דאגתי, אז הלכתי לכיוונו.

ראיתי יהודי ישיש מדבר איתו ברכות: 'ילד, למה אתה בוכה?' והחבר שלי לא הגיב.

אבל הישיש התעקש, שהחבר שלי יספר לו למה הוא בוכה, ולבסוף הוא התרצה וסיפר שנשאר לו סיגריות מפורים, והוא החביא בבית בארון , כי הוא נהנה מזה, ועכשיו אבא שלו לא מוכן להכניס אותו הביתה.

ראיתי חימה וזעם בפניו של הישיש, מבט שזכור לי כאילו זה קרה אתמול.

'איפה אתם גרים'? שאל הישיש

'דסלר...(והחבר נקב בבניין..) קומה 3

'בוא נלך יחד הביתה', הציע הישיש.

עודדתי את החבר שלי ללכת, ואמרתי לו שאצטרף. כשהגענו לבית של החבר, האמא פתחה את הדלת, ופניה החווירו, והיא רצה לקרוא לבעלה.

'ראש הישיבה פה בדלת שלנו', אמרה לבעלה.

הוא רץ אל הדלת, וכולו תדהמה כשרואה את ר' גרשון מחזיק את היד של הילד שלו.

ר' גרשון סיפר לו שפגש אותו בבית הכנסת 'אהבת חסד', הילד הלך לשירותים, ובגלל שהאבא לא הסכים לו לחזור הביתה, הוא התיישב לשנן משניות...

ואז ר' גרשון בקול תקיף אמר לאבא: 'או שאתה מכניס אותו חזרה הביתה, או שהוא הולך איתי לביתי'

האבא השתתק, ובכה לר' גרשון על זה שהילד שלו בכיתה ג' צורך סיגריות.

ענה לו ר' גרשון: "ילד שאחרי שאבא מסלק אותו מהבית, הולך לשבת לשנן משניות... זה ילד טוב, ילד שמעשן בכיתה ג', מצביע על הורים בעייתים.. לפני שאתה מאשים את הילד, תבדוק איפה אתה אשם במצב של הילד...".

- - -

עדויות של קרוביו מספרים שלא הפסיד מעולם! את השיעור היומי אותו העביר, ואפילו אתמול העביר את השיעור מבית החולים.

אהבת התורה פיעמה בו.

עם ישראל איבד מנהיג דגול, מחנך ומורה דרך לרבים. שר וגדול הסתלק מאיתנו. יהי זכרו ברוך.

"היא זקוקה לך יותר מכולם" | יוסי אזולאי

"ניצחו אראלים". אספר לכם סיפור מעשה שהיה על ר' גרשון אדלשטיין (שמעתי את המקרה מבעל המעשה, פרטים שמורים במערכת). אברך כולל עם שבעה ילדים מגיע להתייעץ עם ר' גרשון, וכך היה:

יש לי בת אחת שהחליטה לא ללכת בדרך שחונכה בבית, ואני מפחד ששאר הילדים ירדו מהדרך בגללה. אך בגלל שאני אוהב אותה החלטתי להשכיר לה יחידת דיור בנפרד, העיקר שלא תהיה עם אחים, שחלילה לא יתקלקלו, ובאתי לבקש ברכה מהרב בנידון.

ר' גרשון שתק לכמה שניות, הביט באברך, ושאל אותו כך: 'שאר הילדים הם בסדר?',

אומר לו האברך: 'כן. חוץ ממנה'.

ואז גדול הדור הפיל את ההכרעה: 'בגלל ששאר הילדים בסדר והם אינם זקוקים לך, אז תשכיר להם דירה בנפרד, ואת הילדה הזאת שהיא לדעתך ירדה מהדרך תשאיר בבית, כי היא זקוקה לך יותר מהם'.

יהי זכרו הקדוש ברוך.