"אני צריכה לצאת!" התמודדות עם קלסטרופוביה

כבר שנים שאני מתמודדת עם קלסטרופוביה. הצלחתי לחיות איתה איכשהו, אך לאחרונה הדבר מקשה עלי מאוד, בשל עבודה חדשה שהתחלתי. האם יש מה לעשות איתה?

קלסטרופוביה היא חרדה ממקומות סגורים וצפופים. אדם הסובל מקלסטרופוביה יחשוש להימצא בחלל קטן או מסוגר ללא חלונות, כגון חדרון ללא חלונות, מעלית או אפילו אוטובוס עמוס. אנשים הסובלים מקלסטרופוביה מוצאים את עצמם מנהלים את חייהם סביב פוביה זו, ובדומה לפוביות אחרות, כגון פחד ממקומות פתוחים, זהו מצב שמונע ניהול אורח חיים תקין. אדם שסובל מבעיה זו עלול, לדוגמה, להימנע מלעלות לקומה גבוהה בבניין שבו יש רק מעלית, גם במקרה שמדובר בפגישה חשובה, כגון ראיון עבודה או פגישה עם רופא. ככל פוביה, היא גורמת לסובל ממנה לסבל רב, אולם מדובר בפחד קיצוני, אשר קשה לאדם להתגבר עליו בכוחות עצמו. כיוון שכך, אם הבעיה אינה מטופלת, היא הופכת בדרך כלל לחמורה יותר עם הזמן.

קלסטרופוביה היא הפרעה ממשפחת הפרעות החרדה, ולכן היא גורמת לקשת של סימפטומים גופניים המזכירים התקף חרדה. האדם נתקף בתחושת בהלה קיצונית, והגוף נכנס לסוג של מצב חירום בו הדופק עולה, הזיעה ניגרת באופן מוגבר ולעיתים הוא חש שאיננו יכול לנשום. אנשים שסובלים מהפרעה זו מדווחים לעיתים כי הם חשים מחנק ממשי, כאילו הקירות סוגרים עליהם. מבחינה פסיכולוגית, אנשים רבים שסובלים מתופעה זו מדווחים כי הם מרגישים לכודים – כאילו אין די אוויר בחלל הקטן, ועל מנת לנשום די הצורך עליהם לצאת מן החדר, ומיד. בעקבות זאת, מתפתחת הימנעות אשר מחזקת את הדפוסים החשיבתיים, ויוצרת אמונה שגויה שאכן המצב מעורר החרדה הוא מסוכן.

על פי רוב, מטפלים בחרדה על ידי טיפולים ממוקדים, כגון טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT),שמטרתו ליצור מודעות גבוהה יותר לסוגי החשיבה הבלתי יעילים אשר מגבירים ומשמרים את החרדה, לפתח ולתרגל דפוסי חשיבה אלטרנטיביים ובריאים יותר, ולהיחשף באופן התנהגותי לרגשות ולתחושות הקיימות. הטיפולים מתמקדים בדפוסים שעומדים בבסיס היווצרות החרדה, כגון פרפקציוניזם, צורך בשליטה, פחד מאי ודאות וערך עצמי נמוך. בטיפול נעזרים בכלים שונים, ויוצרים מערך תרגול שמטרתו להטמיע את הכלים השונים וליצור הסתגלות מלאה.

(אורלי סמירה, יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית CBT)

* * *

שמתי לב שאני אוכלת ללא רעב. בדרך כלל אני אוכלת כשאני עצובה או מאוכזבת, ולפעמים גם כשאני מיואשת. האם אני סובלת מאכילה רגשית?

רבים מוצאים עצמם אוכלים מתוך רגשות פחד כעס, תקווה, עצב, ייאוש, או להפך – שמחה הפתעה טובה. העולם הרגשי של האדם מסובך ואינסופי, ולכן רבים מוצאים את עצמם אוכלים לפי הרגשות, כשהם כועסים, עצבניים, משועממים, בודדים.

לשאלתך, ייתכן מאוד שאת סובלת מאכילה רגשית, ולכן יש לבדוק את העניין לעומק, על מנת שהתוצאה לא תהיה גרועה יותר ותוכלי לקבל את המענה המתאים בהקדם.

אכלן רגשי עוסק באובססיית האוכל – מה יאכל, כמה יאכל ומתי. הוא ישתמש תמיד באוכל לשם הרגשה, כמו גם לצורך הסרת רגשות שונים ולא נעימים.

כאשר הוא מתוסכל או עצבני – יאכל גם כשאינו רעב.

הוא מאבד שליטה על האוכל לעתים קרובות, מתבייש באכילתו, ואוכל לרוב בבדידות.

הוא מנוהל על פי האוכל, ולא מצליח להפסיק לאכול בזמן, נמנע לרוב מפעילויות חברתיות, ומתקשה להפריד בין הצורך הרגשי לאכול לבין צרכיו האמיתיים. 

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)