מהי המילה הקטנה שיכולה להפוך את התקשורת שלכם לחיובית – וגם לשלילית?

מה עלינו לעשות כאשר אנחנו נפגעים, חשים מתוסכלים, מאוכזבים, פגועים, כועסים וכל רגש בלתי נעים שצף בנו כלפי אדם הקרוב אלינו?

כשם שאנחנו לא מעוניינים במריבה או ויכוח, יש להניח שגם האדם הקרוב אלינו אינו איש מדנים ואינו רוצה לפגוע. אף על פי כן אנחנו נפגעים ופוגעים ללא הרף.

יש מילה אחת ויחידה, שבאמצעותה אנחנו יכולים ליצור תקשורת מקרבת – או לחלופין להרוס אותה. אין עוד מילה בשפה שיכולה גם לבנות וגם להרוס. המוזר ביותר הוא שזאת אחת המילים הכי נפוצות בדיבור. כולנו משתמשים בה מאות פעמים ביום, בלי שיעלה על דעתנו שאנחנו משתמשים במילה בעלת כוח שכזה להשפיע על התקשורת שלנו.

המילה המדוברת היא "אבל". מילה קטנטונת, שנשמעת תמימה מאוד. היא בסך הכול מאפשרת לנו לומר במשפט אחד גם משהו חיובי וגם משהו שלילי, אולם הדבר האחרון שאפשר לומר על המילה "אבל" הוא שהיא מילה תמימה. זאת מילה מניפולטיבית מאוד, שעוזרת לנו לומר את הדברים השליליים ביותר בתחפושת החיובית ביותר

מה בסך הכול אמרתי?

אולי נדמה לנו שאנחנו בסך הכול אומרים את מה שאנחנו חושבים, אבל בלי שנרגיש בזה אנחנו משתמשים ב"אבל" כדי לפגוע. למשל: "אני מבין מה את מרגישה, אבל אני לא יכול לקבל את זה". שמתם לב למניפולציה המתוחכמת? הבעתי הבנה, כאילו אכפת לי מתחושותיך, והשארתי אותך עם הרגשה שלמעשה לא אכפת לי מהן.

תקשורת מקרבת ללא מסרים שליליים

סדר המילים במשפט עשוי לקבוע אם התקשורת תהיה מקרבת או להפך. לדוגמה: מסר שלילי – "אולי את מתכוונת לטוב, אבל מה שאת עושה לא עוזר לי" – קטלתי את מה שאת עושה; מסר חיובי – "מה שאת עושה לא עוזר לי, אבל את מתכוונת לטוב" – הערכתי את מה שאת עושה.

עוד מסר שלילי: "אני מעריכה את זה שאתה נשאר בבית בשבת אף על פי שהוריך הזמינו אותנו, אבל זה לא שווה כשאתה עושה את זה בלי חשק". ולעומת זאת מסר חיובי: "אני יודעת שאין לך חשק להישאר בבית בשבת, אבל אני מעריכה את זה שאתה נשאר בכל זאת".

האם אנחנו מתכוונים לבנות או להרוס?

משפט הורס יתחיל בחלק החיובי ויסיים בחלק השלילי, ואילו משפט בונה יתחיל בשלילי ויסיים בחיובי. אם אנחנו מתחילים בחלק החיובי ומסיימים בחלק השלילי, אנחנו כמו אדם שנותן מתנה ומיד לוקח אותה בחזרה ונותן מכה במקומה; ולהפך – אם אנחנו מתחילים בחלק השלילי ומסיימים בחלק החיובי, אנחנו כמו אדם שנותן מתנה למישהו שציפה לקבל מכה.

בקשר הזוגי, התקשורת היא החוליה המחברת או המפרידה. אם השיחות בין בני הזוג אינן מקדמות, יש לבחון את האופן שבו הן מתנהלות. בתקשורת שלילית, בני הזוג נוטים לדבר אך ורק על מה שמטריד אותם, ואילו בתקשורת חיובית בני הזוג משוחחים על מה שחשוב לשניהם. כדי להשיג הסכמה מהצד השני יש לזכור דברים שגם בן הזוג השני רוצה, למשל: "שנינו רוצים באותה המידה שהילדים יקבלו את החינוך הנכון להם ביותר...". כך אנו מביאים את שני בני הזוג לאזור של הסכמה, אזור של שיתוף פעולה, שבו אף אחד לא צודק / מבין / חכם יותר, אלא הבירור נעשה סביב הדרכים המקדמות את השגת האינטרס המשותף לשני בני הזוג.

התמקדות ברצונות המשותפים וניסוח של מסרים חיוביים יובילו את בני הזוג לקרבה וליכולת להתקדם יחד.

אברהם שהרבני הוא יועץ זוגי ומשפחתי, מטפל בהתמכרויות ומרצה בתחום המשפחה, חבר באגודה הישראלית לייעוץ זוגי ומשפחתי ויועץ במחלקת שלום בית.