דמויות ביהדות
סרטון נדיר של הגר"ג אדלשטיין מחמיא לילדים קטנים. צפו
הגר"ג אדלשטיין היה בן 97, כאשר האזין בקורת רוח לילדי תלמוד תורה שעלו לביתו לחזור בעל פה על המשנה הראשונה במסכת ברכות
- נעמה גרין
- פורסם י"ח סיון התשפ"ג |עודכן
עשרות ילדים, הלומדים בתלמוד תורה "חורב" ברמת גן, עלו עם מלמדיהם לביתו של מרן ראש ישיבת פוניבז', הגאון הרב גרשון אדלשטיין זצ"ל. הרב זצ"ל, שזכה ללמד רבבות תלמידים, הביע שמחה גדולה למול הילדים היודעים את המשניות, והחמיא להם בחיבה.
צפו:
הילדים הרכים שיננו בעל פה את המשנה הראשונה במסכת ברכות: "מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית? מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן, עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה; דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד חֲצוֹת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה. אָמְרוּ לוֹ: לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע. אָמַר לָהֶם: אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר – חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת. וְלֹא זוֹ בִלְבַד: אֶלָּא כָּל מַה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים "עַד חֲצוֹת" – מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים – מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. וְכָל הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד – מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים "עַד חֲצוֹת"? כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה".
בזוהר מובא: "המקיים את העולם וגורם לאבות שיתגלו, היינו קול הילדים העוסקים בתורה, ובשביל ילדי עולם אלו, העולם ניצל".
בתלמוד בבבלי מובא: "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן". על כך אמר אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב 'אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו', 'אל תגעו במשיחי' אלו תינוקות של בית רבן, 'ובנביאי אל תרעו' אלא תלמידי חכמים. אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן," א"ל רב פפא לאביי דידי ודידך מאי, א"ל "אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא". ואמר ריש לקיש משום ר"י נשיאה: "אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש". (קיט, ב).
במדרש תנחומא: עוד מובא כי "בכל יום מלאך יוצא מלפני הקב"ה לחבל את העולם ולהפכו לכמות שהיה, אלא כיון שהקב"ה מסתכל בתינוקות של בית רבן ובתלמידי חכמים שיושבים בבתי מדרשות מיד נהפך כעסו לרחמים".