פרשת שלח: איך אתה רואה את ארץ ישראל? ואיך אתה רואה את החיים?

החלק המרכזי בפרשת "שלח" מתאר את חטא המרגלים, שעם השלכותיו אנו מתמודדים עד היום, והיא אחת הפרשות הקשות להבנה.

מידי שנה כשמגיעה פרשת "שלח" אנו מנסים לגלות בה ממד חדש, ומומלץ מאוד לעיין במאמרים הקודמים.

אי אפשר שלא להזכיר את שאלותיו המפורסמות של הרמב"ן (במדבר י"ג, ב') – במה המרגלים חטאו? הרי לכאורה הם צדקו בטענות שלהם! משה שלח אותם לאסוף מידע אודות ארץ ישראל, והם העבירו נתונים נכונים, שבדרך הטבע אי אפשר לכבוש את הארץ. המרגלים ראו שהעם היושב בה הוא עז, התושבים ענקיים וחסונים ולכל אורך הדרך יושבים עמים מלאי עוצמה. הערים עצמן סגורות ומבוצרות ואי אפשר לחדור אליהן. המידע הוא לכאורה נכון.

בנאום הפרידה של משה רבנו מעמו, הוא עצמו משמיע לעם ישראל את אותם נתונים: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל! אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ, עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת בַּשָּׁמָיִם. עַם גָּדוֹל וָרָם, בְּנֵי עֲנָקִים אֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ, מִי יִתְיַצֵּב לִפְנֵי בְּנֵי עֲנָק!" (דברים ט', א'-ב').

האם המרגלים היו אמורים לעוות את הנתונים שהם ראו?

המרגלים נשלחו לבחון את מצב ארץ ישראל בדרכי הטבע, והם השיבו בדרכי הטבע. אם משה היה מתכנן מראש לכבוש את הארץ בדרך נס, לא היה טעם בשליחת המרגלים.

התלמוד כותב משהו מופלא: המרגלים אמרו "וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ" (במדבר י"ג, ל"א). כותב התלמוד: "אל תקרי מִמֶּנּוּ [מאתנו] אלא מִמֵּנוֹ [מהקב"ה], אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם" (סוטה לה ע"ב).

מה הביא אותם למסקנה כל כך מבהילה שאפילו הקדוש ברוך הוא כביכול אינו מסוגל להתמודד עם יושבי הארץ?

התשובה טמונה כנראה סביב תופעה מסתורית בדמות נוכחותם של "הנפילים". המרגלים פגשו בארץ יצורים משונים ומוזרים, סוג איום שמעולם לא התמודדו אתו: "וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָקמִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם" (במדבר י"ג, ל"ג).

מי הם הנפילים?

בפשטות, "נפילים" הכוונה ענקים ("הנפילים... ובלשון עברי לשון ענקים הוא" – רש"י בראשית ו', ד'),וזה מתאים עם מה שהתורה מתארת: "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק..." (י"ג, כ"ב).

רש"י חורג ממנהגו, ומביא בשם התלמוד (יומא ס) פירוש שלא על דרך הפשט: "הנפילים – ענקים מבני שמחזאי ועזאל שנפלו מן השמים בימי דור אנוש".

מתברר שהמרגלים פגשו בארץ יצורים מיסטיים שנוצרו מהכלאה של מלאכים שנפלו מהשמיים ונשות בני אדם.

המקור לכל העניין הוא הפסוק: "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ" (בראשית ו', ב'). המדרש שם מספר (ילקוט שמעוני בראשית רמז מ"ד) שלפני המבול ניגשו אל הקדוש ברוך הוא שני מלאכים וביקשו לרדת לארץ. הקדוש ברוך הוא הזהיר את המלאכים שהם עלולים לחטוא, אולם אך הם טענו שהם חסרי יצר הרע. למעשה, הם ירדו ארצה, ראו את "בנות האדם כי טובות הנה", ונפלו וחטאו. כעת המרגלים סיפרו שהם פגשו בארץ את הצאצאים שנולדו מאותו זיווג של מלאכים ובנות האדם (עיין רבינו בחיי במדבר כ"א, ל"ד).

רש"י בדרך כלל מפרש את פשוטו של מקרא. מה גרם לו להביא את המדרש הזה?

יתכן שרש"י רוצה להסביר את הגורם שהדהים את המרגלים וגרם להם להסיק "כי חזק הוא ממנו"! אותם נפלים הרי ירדו ארצה עוד לפני המבול (שהרי היה זה בתקופת דור אנוש),כך שהיצורים הללו הצליחו לשרוד את המבול שמחה את כל בני האדם מעל פני האדמה, כך שהמסקנה של המרגלים הייתה שכביכול הם חזקים יותר מהקדוש ברוך הוא עצמו חלילה (היו כמה ענקים ששרדו את המבול. עיין תלמוד נידה סא ע"א ובתוספות שם דיבור המתחיל "זה עוג", ובמהרש"א שם. מדרש דברים רבה י"א, ט').

בני ישראל העבירו את כל הנתונים הללו במלואם. מכל האמור עולה השאלה – במה טעו המרגלים?

יתכן לומר, שההקפדה על המרגלים לא הייתה על עצם דבריהם, אלא על הדרך בה הם העבירו את הנתונים. נשים לב לרש"י פותח את הפרשה בשאלה: "למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים? לפי שלקתה על עסקי דיבה שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר".

כלומר, דבריה של מרים על משה נאמרו מתוך כוונה טובה (לא ניכנס כעת לפרטים),אולם היא בחרה בדרך לא ראויה. "שלקתה על עסקי דיבה"! אם יש לה טענות על משה, היה עליה לשוחח עימו ביחידות ולברר את העניין לאשורו. למה היא הזמינה גם את אהרן ועשתה מזה "עסק"?

גם המרגלים, אף שהם לא אמרו שקרים על ארץ ישראל, הדיבור היה בצורת "עסקי דיבה", הם עשו "עסק" מהדיבה. הם הרחיבו והעצימו את חוזק יושבי הארץ והבהילו את עם ישראל מהעלייה ארצה. היה עליהם להעביר את הנתונים למשה רבינו באופן דיסקרטי ושקט, ולדון עימו בתוצאות ובדרכי הפעולה.

כמובן, גם אם הנתונים הטבעיים מראים שהכיבוש בלתי אפשרי, "היד השם תקצר"? תעבירו את הנתונים, אבל אל תסיקו מסקנות.

כאן יש נקודה עמוקה שכותב ה"שפת אמת": על המרגלים כתוב שהם לא יראו את הארץ – "אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ" (י"ד, כ"ג). תמוה – הלא הם כבר ראו אותה. הם ראו הרי את הארץ ותרו בה במשך ארבעים יום.

ה"שפת אמת" עונה תשובה גאונית (שלח, תרמה). יש ראייה ויש ראייה. אמנם המרגלים היו בארץ והם ראו אותה, אבל מה שאפשר לראות בארץ, בראייה אמיתית, עמוקה ונכונה, את זה הם לא ראו. מי שבא לארץ ישראל בגישה לא חיובית, לא זוכה לראות אותה באמת. משה רבנו שלח אותם "לתור" את הארץ, כאותו תייר שתר אחרי מעלות הארץ, והם הלכו במטרה "לרגל" בארץ, ולמצוא את נקודות התורפה (עיין מלבי"ם). המרגלים לא רצו למלא את השליחות של משה, אלא את השליחות של כל מיני אנשים ששלחו אותם לחפש מה רע בארץ.

המרגלים לא ראו, ולכן גם לא יזכו לראות את ארץ ישראל האמיתית.

לכן, אף על פי שהמרגלים היו בארץ ישראל, את מה שאפשר לראות ולרכוש בארץ ישראל הם לא ראו. הם ראו חומות, עפר, אבנים ועצים, אבל הם לא ראו את הפוטנציאל האינסופי שבקדושת הארץ. הם לא ראו שזו ארץ אשר עיני השם אלוקיך בה. הם לא ראו שבארץ הכל מתנהל מעבר לטבע.

אם כן, נכון שהמרגלים היו מוכרחים להעביר את הנתונים כפי שהם באמת, אבל הם חטאו בשניים: א. היה עליהם להעביר את המידע לאנשים הרלוונטיים, כדוגמת משה, ולא לעשות מזה עסק שלם עד כדי שכל העם ישב ובכה. ב. לראות קצת מעבר, ולהבין שהגם שאלו הנתונים הטבעיים, בארץ ישראל יש התנהלות אחרת.

חומות גבוהות ואנשים ענקים לא מונעים מהקדוש ברוך הוא להכניס את בני ישראל לארצם.

כל אחד צריך לשאול את עצמו – איך הוא רואה את ארץ ישראל? איך הוא רואה את החיים?