"לעולם לא אשכח שצביקה אמר לי: 'העיניים של כולם נשואות אליך. אם תתמוטט – כולם יתמוטטו אחריך"

נעים להכיר

"דובי וינרוט, 42, אלמן ואב לשלושה, עו"ד, רו"ח וסופר להנאתי. גר בבני ברק".

זיכרון רחוק שלא אשכח

"נעמי, הבת המתוקה שלי, חילקה לפני עם אמא שלה לפני לא מעט שנים 'גולגלך' לחולים במחלקה אונקולוגית. במהלך החלוקה הם הגיעו לאיש זקן שאמר לה: 'ילדה, תדעי לך שבחיים האלה העיקר זה הבריאות'. בתגובה לכך, נעמי, שהייתה אז רק בת שבע, שאלה: 'אמא, אני יכולה לענות לו?', חני השיבה שכן, ואז נעמי אמרה לו: 'העיקר זה לא הבריאות, העיקר זה השמחה!'. זו תשובה עוצמתית מאוד בעיני, וחני הייתה מאוד גאה בנעמי משום שהיא מעולם לא אמרה לה את זה קודם לכן". 

עיקרון חשוב שלא אשכח

"באחת הפעמים שבהן נפגשנו, פגשתי את אבי ז"ל במצב רוח קודר. היה זה לפני חופשת קיץ משפחתית בשוויץ. אמרתי לו: 'אבא, אל תדאג, עוד מעט נטוס לשוויץ ומצב רוחך ישתפר'. אבא שמע את הדברים, וסיפר לי שפעם ראש הישיבה שלו – ר' יידל קולדצקי ז"ל – הראה לו מדרש שמספר כך: היו הייתה ציפור שהריחה ריח לא טוב,  אז היא עפה לה לרחוב אחר כדי להריח ריח טוב. גם שם היא הריחה ריח לא טוב, אז היא עפה לה לעיר אחרת וגם שם היא הריחה ריח לא טוב, עד שהיא החליטה שזהו. עוברים ארץ.

"היא עברה לארץ אחרת, וגם זה לא עזר. גם שם היא הריחה ריח לא טוב. בסוף היא גילתה שהסירחון מצוי אצלה ועליה. וכך, בנמשל, אמר אבא: 'התיקון צריך תמיד להיות פנימי, והמזור הוא לא בהכרח בארץ אחרת'. בסוף טסנו כמתוכנן ומצב רוחו השתפר פלאים, אבל אני הרווחתי משל יפה ולמדתי שיעור חשוב: השלום מתחיל בתוכי". 

מצווה שקיימתי ולא אשכח

"לא מזמן היו לי כמעט 40 מעלות חום. הייתי עייף מאוד, וחשקה נפשי בקוקה קולה זירו. אף אחד לא היה נוכח בבית, אז בעייפותי הרבה הלכתי בכוחות עצמי לפנק את עצמי בזירו. באותו ערב לא תכננתי להתפלל ערבית במניין, וכך, בדרך לחנות, אני מוצא את היצר הטוב אומר לי: 'דובי, לקנות זירו אתה יכול, אבל להתפלל במניין אתה לא יכול?'. באותו רגע לא היססתי לשנייה נוספת, ורגלי הוליכו אותי להתפלל ערבית בבית הכנסת הסמוך לביתי – תוך כדי שאני מקפיד להתפלל מחוץ לחדר, כדי לא להדביק אף אחד, אבל התפילה ומוסר ההשכל היו חשובים".

דמות יהודית שלא אשכח

"סבי, משה אהרון ז"ל. סבא הקפיד מאוד על תפילה במניין, אפילו כשבקושי יכול היה ללכת והיה צריך שמירה צמודה כדי שלא ייפול. ליוויתי אותו כמעט כל יום לתפילת ערבית בבית הכנסת בימי חול, כשהוא הולך לאט מאוד ובקושי רב. יום אחד לאחר התפילה התמהמהתי קצת ושוחחתי עם חבר, ולפתע הבחנתי שסבא נעלם לי והלך לבד. רצתי לחפש אותו, ומצאתי אותו צועד לכיוון ביתו בחשיכה בדרך קיצור שבין שני בניינים. צעקתי לו: 'סבא, למה אתה הולך לבד?'. הוא הביט בי במבט חודרני והשיב לי: 'דובי, אני אף פעם לא הולך לבד!'. האיש הזה, שעבר כל כך הרבה מלחמות ותלאות, החדיר בי שיהודי אף פעם לא הולך לבד".

לימוד תורה שלא אשכח

"למדתי בישיבה התיכונית 'היישוב' בתל אביב, ולא הייתי תלמיד מצטיין, בלשון המעטה. בחופש הגדול שבין כיתה ט' ל-י' היינו בחופשה בבלגיה, ואבי ז"ל נהג ללמוד איתנו כשעה וחצי בכל בוקר לפני שיוצאים לטיול. למדתי איתו את סימן א' ב'קהילות יעקב' על מסכת בבא בתרא, הוא הסביר לי שוב ושוב את השקלא וטריא שם, אבל לא הבנתי כמעט כלום. אבא כעס, ואני קצת נפגעתי ולא הסכמתי ללכת לטיול באותו יום. המשפחה יצאה לטיול, ואני ישבתי עם דף ועט מול הספר, קצת חסר אונים.

"התחלתי לסכם את הסוגייה, ובכיתי בדמעות של ממש כדי להבין את הכתוב. לאט לאט, צעד אחר צעד, פיצחתי הכול בשלמות, והרגשתי שפתאום נפתחו לי שערי שמיים. אבא חזר וקרא את הסיכום שכתבתי, ולא האמין למראה עיניו. מאותם יום פשוט קפצתי בבת אחת כמה צעדים קדימה בכל מה שקשור ללימודים. זה היה מעין נס אלוקי. זמן קצר לאחר מכן חזרתי לישיבה, וקיבלתי ציונים טובים מאוד מאוד כמעט בכל תחום – הן בלימודי הקודש והן בלימודי החול. אני זוכר חד משמעית את הנוכחות האלוקית בחיי באותה העת".

תחושת פחד שלא אשכח

הרגע שבו השופט, גלעד נויטל, הכריז על חפותו של אבי ז"ל במשפט הפלילי שהיה לו. קשה לי לתאר את הפחד שלפני ההכרזה ואת האושר שהציף אותי אחריה. ללא שליטה, צעקתי בקול באולם: 'ישששש!'. זה היה קצת מביך, אבל התקבל בהבנה מלאה מצד השופט והאנשים שנכחו באולם. וכמובן, אי אפשר שלא להשליך מהאירוע הזה על הפחד מיום הדין ויום התוכחה".

ספר שלא אשכח

"הספר אותו כתבתי: 'מחר השמש תזרח'. הנשמה שלי למעשה נמצאת שם, ולשמחתי 'לב מרגיש לב' והוא עזר ועדיין עוזר לאלפי אנשים לחיות חיים איכותיים יותר ולהעריכם הרבה יותר". 

אירוע / תקופה קשה שלא אשכח

"לא עליכם, היום שבו הודיעו לי על מחלתה של חני ז"ל. במשך תקופה ארוכה הסתובבתי עם אבן בבטן ועם רכבות הרים של רגשות. אני לא מאחל את התחושות האלה אפילו לשונאים שלי". 

שבת / חג שלא אשכח

"השבת שבה יצאתי בוכה מבית הכנסת באמצע תפילת שחרית, אחרי שהודיעו לי על מחלתה של חני ז"ל. בדרך פגשתי את דודי האהוב, צביקה ז"ל, שאיחר לתפילה ומצא אותי יושב על הספסל ברחוב. הוא שאל אותי מה קרה, וכשסיפרתי לו הוא אמר לי דברים שרק ממנו יכולתי לשמוע ולקבל אותם. הוא אמר לי: 'דובי, תבכה קצת, זה בסדר, אבל תזכור דבר אחד – אתה המנהיג של המשפחה שלך. העיניים של כולם נשואות אליך. אם תתמוטט – כולם יתמוטטו אחריך, ואם תנהיג ברוח טובה – כולם יעלו איתך ויעזרו לך בענק'. לשמחתי, יישמתי את הדברים די מהר, והם היוו אצלי נקודת מפנה חיובית לאורך כל המחלה של חני ז"ל".   

געגוע שלא אשכח

"יש בי כמובן געגוע גדול מאוד לאשתי חני ז"ל, ולדברים הטובים כל כך שהיו בה. יש כל כך הרבה מה לספר עליה, אבל המקום צר מלהכיל, אז אכתוב את בקשתה הכמעט אחרונה: 'בבקשה תהיו שמחים לא בגלל שהלכתי, אלא בגלל שאתם בחיים. כי אחרי שנפגשים עם הסוף, יודעים להעריך את האמצע ואת ההתחלות'.

מראה שלא אשכח

"תמיד אזכור את הרגע שבו סבא שלי ז"ל התלבט אם להיכנס לאוטו של אבי ז"ל, שהיה מתוצרת גרמניה".

חלום שלא הגשמתי ולא אשכח

"לסיים בעל פה באופן בהיר מאוד מסכת ארוכה אחת בש"ס עם גמרא, רש"י ותוספות, כך שבכל מקום שאהיה עם עצמי אוכל לשנן אותה שוב ושוב. אה, ויש עוד חלום אחד קטן שאני מקווה שלא אשכח ואיישם: להתחתן".