הלימוד היומי: האם מותר לטעום לפני הקידוש, והאם מותר לחמם מאפים על הפלטה בשבת? (יום שישי, ד' בתמוז)

הציטוט היומי

"העושה מלאכה בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מתשע שעות ומעלה, אינו רואה סימן ברכה לעולם" (משנה מסכת דרך ארץ פרק היוצא הלכה י').

וכן נפסק להלכה בשו"ע, וכתב המשנה ברורה שם:

"שלא יראה רווח מאותה מלאכה,

ואם ירוויח כאן, יפסיד במקום אחר".

2 הלכות ביום עפ"י פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

האם מותר לטעום לפני הקידוש?

אסור לטעום קודם הקידוש אפילו מים. ואם הוא צמא מאוד, יקדש וישתה. וכן אשה שצמאה וקשה לה להמתין עד שיבוא בעלה, תקדש ותשתה.

קטן שהגיע לחינוך [משש ומעלה, כל ילד לפי שכלו והבנתו], יש לחנכו שלא לטעום קודם הקידוש. אולם אם קשה לו להמתין, מותר לתת לו לאכול ולשתות.

נשים חייבות בקידוש ליל שבת מן התורה. מצוה לחנך את הקטנים מגיל שש לקידוש, ויקשיבו היטב ולא ידברו.

כשהאב אינו בבית - האם ילד קטן יכול לקדש?

אם האבא לא נמצא בבית בשבת, יכולה האֵם לקדש גם לבני ביתה הגדולים. ואין צריך שדוקא בנה גדול יקדש. ובכל אופן פשוט שילד פחות מגיל בר מצוה, אינו מוציא אחרים ידי חובת קידוש, [כי אינו חייב בעצמו בקידוש, ורק אביו מצווה לחנכו, וכל שאינו מחויב, אינו מוציא אחרים]. ולכן אם האם אינה יודעת לקדש וכל ילדיה קטנים, יאמר הקטן את נוסח הקידוש, ואמו תאמר אחריו מילה במילה.

פרשת חוקת – דבר תורה קצר לשולחן השבת

"ויאמר ה’ אל משה ואל אהרן, יען לא האמנתם בי להקדישני" (כ, יב)

לאחר שמשה ואהרון היכו את הסלע ויצאו ממנו מים, הקב”ה מוכיח אותם.

מה היה חטאם?

רשי מפרש כאן כי חטאם היה בכך שהיכו את הסלע ולא דיברו אליו כפי שציווה השם, לעומת זאת בפרשת בהעלותך מפרש רש"י כי חטאם היה שבעת הכאת הסלע דיברו אל בני ישראל בלשון קשה "שמעו נא המורים"

כיצד ניתן להסביר את הסתירה?

המהר”ל מסביר כי אין כאן קושי.

החטא היה בכך שהפעולות נעשו מתוך כעס, גם ההכאה על הסלע וגם הדיבור לבני ישראל, ולכן אומר להם הקב"ה "יען לא האמנתם בי". וכך כותב המהר"ל בפירושו “גור אריה” על התורה:

"דע, כי החטא של משה ואהרן כדכתיב בקרא ‘יען אשר לא האמנתם בי להקדישני וגו”, ודבר זה מה שהכו פעמיים אל הסלע כאשר נעשה להם נס, כי זהו יציאה מן האמונה; כי עשו מעשה זה דרך כעס, ומי שעושה מצות השם דרך כעס, בפרט כאשר נעשה להם נס כזה, כמו שעשו הם, שאמרו ‘שמעו נא המורים’, וכן שהכו אל הסלע, אין זה אמונה. כי האמונה הוא מי שבוטח בו יתברך, אין לו בו רק [=אלא] שמחה, שזה ענין אמונה, שמאמין בו ובוטח בו, ועם הבטחון – השמחה. אבל עם הכעס אין כאן אמונה. ומה שהכו פעמיים יורה זה על מעוט האמונה ובטחון בו, ולכך הוא כועס. ודבר זה ידוע, כי מי שאינו מאמין ובוטח בו יתברך בבטחון גמור, הוא בכעס ובמכאובות…

וזה שאמר ‘יען אשר לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל’, כי אם עשו את הדבר באמונה, והיה להם שמחה במצווה זאת, שעם כל אמונה שמחה, לפי שהוא בטחון בטובו יתברך, היה זה קדושה לעיני ישראל שיש להאמין ולהיות בוטח בו כאשר היה עושה נס…”.

“...והנה שני הדברים, האחד מה שאמר ‘שמעו נא המורים’, ומה שהכו בצור פעמיים, הכל היפך האמונה. ולכך תמצא פעמים אומרים רז”ל שהחטא מה שהכה צור פעמיים, ופעמים אומרים שהחטא מה שאמר ‘שמעו נא המורים’, והכל ענין אחד, שבשעה שעשה השם יתברך נס להם, היה להם להוסיף אמונה ובטחון, ועם האמונה ובטחון אין כאן כעס“.

חיזוק לנשמה

הרב אברהם יוסף - האם מותר לחמם מאפים על הפלטה בשבת?