פרשת קרח: אתם מקנאים? מצוין! תקשיבו לזעקה של הנפש

הקנאה של קורח העבירה אותו על דעתו: "ומה ראה קורח לחלוק עם משה? נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל" (רש"י בשם התנחומא).

נדבר קצת על קנאה.

המערכת הרגשית שבאדם, על מכלול הרגשותיה, היא ארגז הכלים של הנפש, דרכה אדם חווה את החיים ומגיב להם. כל מידה לכשעצמה היא איננה רעה או טובה, שהרי הכל תלוי במידה ובמינון שהיא מופעלת.

שני צדדים יש לקנאה.

על רחל אמנו, סמל הוותרנות וההבלגה, כותבת התורה שהיא קינאה באחותה לאה: "וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" (בראשית ל', א').

מדוע התורה מציינת שהיא קנאה בלאה? למה התורה לא כותבת שרחל כמהה בכל לבה להיות אמא ולהיות חלק מאימהות ישראל, בלי קשר להצלחה של אחותה?

רש"י עונה שהקנאה הייתה חיובית: "קנאה במעשיה הטובים. אמרה, אילולי שצדקה ממני לא זכתה לבנים". התורה משבחת את רחל שעיניה לא היו צרות בהצלחתה של אחותה חלילה (כמו אחי יוסף שקינאו ביוסף והרעו לו), אלא להיפך: רחל שיבחה את אחותה שהיא גדולה ממנה במעשים טובים ולכן היא זכתה לבנים, ורחל רצתה להגיע לדרגה רוחנית כמותה ואולי בזכות כך היא תזכה לבנים.

רחל אמנו קנאה באחותה קנאה חיובית. היא שאפה להיות כמותה, והתורה מציינת את זה לשבח.

לא רק רחל אמנו, גם משה רבנו, העניו הגדול ביותר, קנא באהרן אחיו וביהושע תלמידו. היכן?

אנשי קורח יצאו נגד הכהונה של אהרן. משה רצה להוכיח להם שהקדוש ברוך הוא בחר באהרן לכהונה ולא בהם, באמצעות "מבחן הקטורת" – "זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ" (ט"ז, ו'). רש"י מבאר: "'זאת עשו קחו לכם מחתות' – כך אמר להם: בדרכי העכו"ם יש נימוסים הרבה וכומרים הרבה וכולם מתקבצים בבית אחד, אבל אנו אין לנו אלא השם אחד, ארון אחד, ותורה אחת, ומזבח אחד, וכהן גדול אחד, ואתם מאתים חמישים איש מבקשים כהונה גדולה? אף אני רוצה בכך! הא לכם תשמיש חביב מכל, היא הקטורת החביבה מכל הקרבנות, וסם המוות נתון בתוכו, שבו נשרפו נדב ואביהוא... והיה האיש אשר יבחר השם הוא הקדוש" (רש"י במדבר ט"ז, ו').

מדהים. כשמשה פונה לאנשי קרח ומציע הסדר, הוא לא מגנה את הקנאה שלהם או את השאיפה שלהם לזכות בכהונה אלא להיפך, הוא מציין "אף אני רוצה בכך"! גם אני מקנא באהרן וגם אני רוצה להיות כהן גדול, אבל מה לעשות שיש רק כהן אחד וזה לא אני. משה רוצה כהונה, אולם במקביל הוא שמח בכהונתו של אהרן.

ההבדל בין משה לרחל, שרחל הבינה שהמציאות עדיין יכולה להשתנות ולכן היא קנאה בלאה באופן חיובי ושיפרה את מעשיה שלה, ואילו משה הבין שהמצב בלתי הפיך. הקדוש ברוך הוא גזר ואין לערער אחריו.

לקנאה יש מעלה גדולה. ראשית: היא מקדמת את העולם, כך כותב המדרש: "אמר הקדוש ברוך הוא: קנא! שאלמלא הקנאה אין העולם עומד, אין אדם נוטע כרם, אין נושא אישה ואין בונה בית. אלמלא שקינא אברהם במלכי צדק, לא היה קונה שמים וארץ. אמר למלכי צדק [שהוא שם בן נח] כיצד יצאתם מן התיבה? אמר לו: בצדקה שעשינו שם... עם הבהמה וחיה ועוף. לא היינו ישנים, אלא נותנין לפני זה ולפני זה. אמר אברהם: ומה אלו שעשו צדקה עם בעלי חיים יצאו, אני אעשה בבני אדם שהם בצלמו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה..." (ילקוט שמעוני תהלים, רמז תשכח).

הקנאה היא מנוע השינוי הגדול ביותר.

אולם יותר מכך. הקנאה היא הדרך להרים את הציפיות ולהציב לעצמך יעדים גבוהים. האדם בטבעו עצל, עייף ונוטה להימנעות יותר מאשר לעשייה, הקדוש ברוך הוא איזן את העצלות באמצעות הקנאה.

ידועים דברי המדרש שאומן שונא בני אומנותו (רש"י בראשית ג', ה'). קנאה מכוונת בדרך כלל כלפי מי שדומה לנו. אדם לא מקנא במי שאין לו שום קשר אליו או במי שהוא מתעסק בתחום שונה לחלוטין ממנו. אדם לא מקנא במישהו שלא נמצא בתוך מעגל החיים שלו, השאיפות ותחומי העניין שלו. נגר כן מקנא בנגר שמולו שמרוויח יותר ממנו. וכאן טמונה תועלת עצומה מהקנאה: היא מכוונת אותנו. היא מגלה את החלום הפנימי שלנו. היא חושפת מה אנו רוצים באמת לתרום לעולם. רגשות הקנאה מורים לנו על המטרות והחלומות שהזנחנו. הקנאה מתבייתת על המטרות ומגלה דברים נסתרים על עצמנו.

צריך להקשיב לקנאה ולהבין את הצעקה של הנפש. אנו צריכים להבין את הצורך שעומד מאחורי הקנאה ולתת לו מענה.

הקנאה הופעת להיות גרועה כאשר אנו עוברים להתמקד בזולת במקום בעצמנו. במקום לקבל כוחות לחיזוק העבודה העצמית שלנו, אנו עוברים לחמוד את הטוב של הזולת.

פעמים רבות מתמקדת הקנאה באלמנטים חיצוניים שלא באמת יועילו לנו, או שאיננו יכולים לשנות אותם, במקום להבין דרכה את הצרכים האמיתיים שיסבו לנו טוב.

קנאה חיובית היא כזו ששואבת מהזולת השראה לעבודה הנדרשת מאיתנו. אבל אין כל טעם לחמוד את עבודתו שלו או את תחומי העניין בהם הוא מצליח.

כשאנו חווים קנאה, עלינו לבחון בעצמנו מה באמת חסר לנו, מה ימלא את חיינו באושר פנימי לטווח ארוך, והאם זה מסוג הדברים שאנו יכולים לשנות אותם או סתם יכניסו אותנו למעגל של הרס. אם נוכל לשנות - טוב מאוד, ואם לא, נחשוב מה כן נוכל לעשות כדי למלא את הצורך הפנימי שהתגלה פתאום.

כשרואים יהודי שנמצא במדרגה רוחנית גבוהה מאתנו – עלינו לשאוף לפרוץ את המצרים של עצמנו. גם קורח רצה מעמד רוחני יותר נעלה, אולם קורח טעה והוא רצה גם את מה ששייך לאהרן, וזה מה שעורר את המחלוקת.

הקנאה היא מידה טובה כאשר אנו יודעים כיצד לנתב אותה.