גלויה מקטמנדו
"אני בחיים לא אתחתן שוב"
בימים היא צחקה בקולי קולות אל כל מי שנכנס, ובלילות היא בכתה אל תוך הכתף שלי. "אני היחידה בכיתה שהתגרשה בגיל צעיר כל כך", אמרה
- חני ליפשיץ
- פורסם ל' סיון התשפ"ג |עודכן
(צילום: shutterstock)"אני בחיים לא אתחתן שוב", היא אמרה, והעיניים שלה רשפו גיצים.
רונית הגיעה אלינו אחרי גירושין קשים.
בבוקר נפרדו היא והוא על מדרגות הרבנות, ובאותו הערב כבר היתה על הטיסה להודו ומשם לנפאל.
רונית היא בחורה תמירה ויפה, כזו שאי אפשר להתעלם מהנוכחות שלה.
כשנכנסה לבית חב"ד זרקה את התיק ומיד התיישבה. סיפרה שבכלל לא בא לה "טרק" בהרים. קשה היה לה מספיק ב-700 הימים בהם היתה נשואה. עכשיו היא צריכה רק ספות נוחות ואנשים טובים סביבה. כאלה שלא ישפטו אותה על שלא ניסתה יותר... על שלא הלכה למטפל הזוגי שאבא שלה ביקש שתלך אליו... על שלא ניסתה את עצת הזהב שסבתא שלה הציעה...
"כאילו שלא עשיתי מספיק", היא הרעימה בקולה. "כל כך הרבה מטפלים ניסיתי ועצות יישמתי. המשכתי לסבול בשקט כדי לא לצער אף אחד, עד שלא יכלתי עוד!".
מהר מאוד הפכה רונית לבת בית אצלינו.
בימים היא צחקה בקולי קולות אל כל מי שנכנס, ובלילות היא בכתה אל תוך הכתף שלי. "אני היחידה בכיתה שהתגרשה בגיל צעיר כל כך", אמרה.
ואני אז הבטחתי לה שעל כל דמעה של עצב – עוד יבואו כל כך הרבה דמעות של שמחה.
"אני בחיים לא אתחתן שוב", היא חזרה ואמרה בכל פעם שסיפרה את הסיפור שלה.
מהר מאוד היא נשאבה לטפל בילדי הרחוב הרבים שיש בקטמנדו. היתה משחקת עם הגדולים ומאכילה את הקטנים.
הלב הרחב שלה הכה גלים אל תוך לבי.
* * *
לא יודעת להסביר לכם למה החלטנו לקחת אותה איתנו דווקא באותו הבוקר, לחילוץ בהימלאיה.
טלפון החירום צלצל לפנות בוקר.
חמישה ישראלים שאיבדו את דרכם. כל הלילה הסתובבו בחוץ, והם קופאים מקור. לא מרגישים את הידיים והרגליים. הם מתקשרים בטלפון הלוויני שקיבלו בבית חב"ד לפני היציאה להרים.
הטמפרטורה בהרים עומדת על מינוס 20, והמצב שלהם כבר ממש לא טוב. מוכרחים להוריד אותם משם לטיפול מידי בכוויות קור.
בהחלטה של רגע אני מעירה את רונית.
עולים על ההליקופטר ומגיעים אליהם.
בבית החולים רונית דואגת לכל מחסורם, כשפתאום אני קולטת שבתוך החבורה נמצא גם רועי.
* * *
רועי הוא בחור נמוך קומה.
מטר וארבעים של מתיקות וטוב לב.
אי אפשר שלא לאהוב אותו.
יש לו אין ספור בדיחות על הגובה שלו, והוא מגלגל את החבר'ה מצחוק.
את רונית זה אף פעם לא הצחיק. תמיד אמרה שזו הדרך שלו להתגונן מהמבטים והלחשים סביבו, והיא לא אוהבת את זה.
עכשיו היא דואגת לו יותר מלכולם.
ברור שהמצב שלו קשה יותר.
היא מיטיבה את הכרית לראשו אומרת לו מילים טובות. כעבור יומיים כולם כבר משתחררים, ורועי עוד נשאר להשגחה של שבועיים.
רונית נשארת יחד איתו. ממשיכה לטפל בו.
חזקי ואני מגיעים מידי בוקר, עדים לקשר שהולך ונרקם ביניהם.
* * *
"אני בחיים לא אתחתן שוב", היא התקשרה אלי השבוע. "רק עם רועי", היא צחקה.
"ואתם חייבים להיות בחתונה שלנו. שמעתם? חיבים!".
שנתיים שהם ביחד.
היא לא חלמה שתתחתן שוב. בטח שלא עם בחור שבינו לבינה מפרידים שלושים וחמישה סנטימטרים.
אבל היא כבר לא רואה את זה בכלל, ומהר מאוד גם הסביבה לא תראה את זה.
"אני אראה להם שאין לזה טיפת משמעות", היא אומרת לי.
ואני יודעת שעם הלב הרחב שלה, והקסם האישי של רועי – זה הולך להיות הבית הכי ענק שנבנה אי פעם בישראל.