כתבות מגזין
"הקמנו רפת רובוטית, עם שכלולים ומסאז' לפרות"
תיירים מכל הארץ והעולם מגיעים אל הרפת הרובוטית הייחודית שהקימו נחמיה וליאורה עסיס במושב אבנ"י אית"ן. אז איך מתנהלת חליבה על ידי רובוט, ואלו פטנטים מיוחדים הם ייצרו עבור הפרות?
- מיכל אריאלי
- פורסם ג' תמוז התשפ"ג |עודכן
ענף הרובוטיקה שכובש את העולם בסערה, אינו עוצר, ואפילו לתחום הרפתות הוא הגיע. ברפת הייחודית שהקימו נחמיה וליאורה עסיס ניתן לראות זאת באופן מרתק ביותר, שכן הם לקחו את כל המכשור צעד קדימה והפכו את הרפת כולה לרובוטית.
השניים מתגוררים כבר למעלה מ-40 שנה במושב אבנ"י אית"ן, בסמוך מאוד לגבול עם סוריה. במשך כל השנים הם ניהלו משק חקלאי ובו רפת המונה כ-70 פרות, ולפני כ-17 שנה הם הפכו אותה לרפת רובוטית, שיש בה אלמנטים מיוחדים מאוד.
"כל הפטנטים שפיתחנו מגיעים מתוך מחשבה על הפרות ועל הצרכים שלהן, כשהמטרה היא להעניק להן את התנאים הטובים ביותר", מבהירה ליאורה. "אבל כמובן שהמאפיין העיקרי של הרפת שלנו הוא בכך שהחליבה אינה נעשית באמצעות מכונת חליבה, אלא על ידי רובוט. הפרה היא זו שמחליטה מתי ברצונה להגיע לחליבה, ומרתק לעקוב אחריה ולראות איך שהיא יודעת לגשת אל הרובוט ולעשות זאת מרצונה החופשי".
אבל כפי שמסתבר, זוהי רק ההתחלה, שכן מי שמבקר ברפת הרובוטית נתקל בעוד אינספור פיתוחים חכמים ומרתקים, שכפי שציינה ליאורה, נועדו כולם לטובתן של הפרות.
למען הפרות
השינוי המשמעותי של הרפת התחיל כאמור לפני 17 שנה. "לצערי הרפתות המשפחתיות כמעט לא מצליחות להתקיים כיום", מסבירה ליאורה את מה שקדם למצב, "ומתוך 14 רפתות משפחתיות שהיו באבני אית"ן נשארנו שלושה בלבד. זה קורה בעיקר בגלל שהמדינה דורשת מאתנו למכור את החלב במחירים שכמעט לא מותירים לנו מקום של רווח. ברפתות גדולות ניתן עדיין להרוויח, כי יש ייצור גדול, אבל כשמדובר ברפת משפחתית קטנה כל הורדת מחירים כזו גודעת את האפשרות לשרוד".
אבל מצד שני, כולנו כצרכנים רוצים לראות ירידה במחירי מוצרי החלב ולא עלייה...
"האם מאז מחאת הקוטג' לפני 11 שנה ראיתם ירידה במחירים?" משיבה ליאורה בשאלה. "המדינה מקצצת לנו ברווחים, אבל בתהליך שעובר על מוצרי החלב עד שהם מגיעים לצרכן, יש מתווכים רבים שמעלים את המחירים באופן משמעותי מאוד. ההפסד הוא של כולנו, כי הצרכנים אינם מקבלים מוצרים מוזלים, ואילו אנחנו, משפחות הרפתנים, נותרות בלי רווח. מהיכרות אישית אני יכולה לומר שיש מאות משפחות שסגרו את הרפתות שלהן בעקבות המצב.
"אני לא רוצה להיות נביאת זעם וגם לא נביאת שקר", היא מוסיפה, "אבל להערכתי יש סבירות גבוהה שהדור הבא לא ידע בכלל מהו חלב ניגר, שכן הוא יעבור לצריכת אבקת חלב. כי ברגע שהנושא מגיע לידיים של בעלי ההון והם מקבלים את ההחלטות, אז אם יהיה משתלם להם יותר לייצר אבקת חלב, כך יהיה, ולא משנה הערך התזונתי וכמובן גם הערך הכלכלי בו תלויה פרנסתן של משפחות שאת כל חייהן הקדישו למען ההתיישבות והחקלאות באזור זה של הארץ".
ליאורה מציינת כי לפני הקורונה הם כמעט סגרו את הרפת שלהם, כיוון שהרגישו שאין לה עתיד. "אלא שאז הגיעה הקורונה וגרמה לנו להרגיש חיוניים, אז המשכנו", הא מסבירה, "בינתיים נכנסו לעסק בשנה האחרונה הבת והחתן שלנו שהחליטו שברצונם להמשיך את המשק, ויחד קידמנו את מרכז המבקרים שלנו שמגיעות אליו קבוצות מכל רחבי הארץ ואפילו מכל העולם, כדי לראות מקרוב אין פועלת רפת רובוטית. אנו מוצפים בתגובות מרגשות, וכל מי שמגיע נותן לנו כל כך הרבה כוח וחיזוקים, עד שכיום ברור לנו שעשינו את הדבר הנכון, וטוב שלא ויתרנו על העסק".
אבל למה שפרה תרצה לגשת לרובוט שיחלוב אותה, ואיך היא בכלל מזהה אותו?
"לפרה יש שלוש סיבות לגשת לחליבה: אוכל טעים שנראה כמו סוג של קורנפלקס, מקלחת קרה שנעימה לה מאוד, כיוון שפרה סובלת מחום, וכמובן חליבה. פרה זקוקה לחליבה ומעוניינת בה, כי אם לא חולבים אותה אז היא סובלת".
הפרות מסוגלות להבין שבגלל שניגשו לרובוט, הן מקבלות את כל הטוב הזה?
"פרות נחשבות לבעל חיים חכם ביחס לבהמות והן בהחלט מבינות. בדרך כלל נדרשת להן תקופה של בין יומיים לשבועיים, עד שהן מסתגלות לרובוט ומבינות את אופן ההתנהלות. זה מגיע עד כדי כך שיש פרות שהולכות לרובוט שוב ושוב, אפילו כשהן לא זקוקות באמת לחליבה, כי הן מבינות שזה משתלם להן, אבל הרובוט חכם ולא מקבל אותן כשאין צורך. אם פרה מגיעה אליו לפני שעברו ארבע שעות מהחליבה האחרונה שלה, הרובוט לא מאפשר לה להיכנס".
מנגד, ליאורה מציינת שיש גם פרות שנמנעות מלהגיע, כאשר בדרך כלל יש לכך סיבה, כמו מחלה או גורמים אחרים. "במצבים שבהם פרה לא מגיעה מספיק, היא נכנסת ל'רשימה השחורה' שלנו ואנו עוקבים אחריה ובודקים מה קרה לה ולמה היא לא הגיעה להיחלב".
ליאורה גם מציינת שברפת הרובוטית שלהם יש שינוי נוסף מרענן, והוא בכך שהם דוגלים ב"ביות מלא", מה שאומר שלא מפרידים את העגלים מהאימהות הפרות, ומאפשרים להם להיות לצידן. "זה משהו חדשני וייחודי מאוד", היא מבהירה, "ומרתק לראות את הפרות שמחליטות מרצונן מתי לגשת להניק את העגל, ומתי הן מעדיפות שהרובוט יהיה זה שישאב את החלב".
ויש גם פיתוחים נוספים ומיוחדים מאוד, וליאורה חושפת אחד מהם לדוגמה: "עמדת מסאז' לפרות, ייחודית ונעימה". "זוהי עמדה המורכבת ממברשת עגולה, כמו של שטיפת מכוניות", היא מתארת, "המברשת מסתובבת, והפרה יכולה להתאים את עצמה, כדי לקבל את המסאז' בדיוק בחלק הגוף שהיא רוצה. בנוסף, יש לנו ברפת מאוורים שפועלים במשך כל שעות היום. מעבר לצינון הנעים של הפרות, זה מייבש את הזבל שהן יושבות עליו, וכך נעים להן יותר, שכן פרות אוהבות לשבת על מצע רך ויבש. אבל אלו רק דוגמאות, הרפת מלאה בפטנטים ייחודיים וברעיונות מיוחדים מאוד, אני מראה אותם לקבוצות שמגיעות לסיור במשך שעה ורבע, ועדיין מרגישה שלא הספקתי להראות הכל".
לפרה טוב, לכולנו טוב
האם כאשר לפרה יש תנאים טובים יותר, גם החלב שלה משובח יותר?
"בוודאי, זה מוכח באופן חד משמעי", מבהירה ליאורה, "כיום יודעים שכדי שפרה תוכל לייצר חלב משובח היא זקוקה לתנאי מחייה טובים, וזו גם הסיבה שבשנים האחרונות יש חוקים נוקשים מאוד לגבי פרות, ובראשם חוק המחייב לכל פרה שטח של 22 מ"ר עבור עצמה, ואם אין ברפת מספיק שטחים כאלו, אז היא לא רפת תקנית. אני חייבת לציין שבכל הנוגע לשמירה על החוקים האלו, הרפת שלנו נחשבת מחמירה מאוד".
מאז שהוקם מרכז המבקרים נתקלה ליאורה בלא מעט מחזות מרגשים, כמו כיתות של ילדי חינוך מיוחד שמגיעות למקום, תיירים שבאים מכל רחבי העולם כמו הודו, מקסיקו, סין ואפילו בכיר משגרירות בחריין שהגיע כדי להתרשם מהרפת מקרוב. "מגיעים אלינו גם לא מעט בני נוער צמחוניים או טבעוניים", היא מספרת. "אלו שמביאים אותם הם בדרך כלל הוריהם, ולא פעם הם מעלים באוזניי את החשש מכך שילדיהם כלל לא יזדהו עם הפעילות של המקום. אבל אני לא מוותרת, מצרפת גם אותם לסיור ומסבירה להם על העדינות והחמלה שמלוות כל פעולה שאנו מבצעים ברפת, ובסופו של דבר מנסה להבהיר להם את המוטו שאני מאמינה בו: בחיים לא הכל שחור ולבן, יש גם ורוד. הפרה אמנם שחורה ולבנה, אך העטין שלה הוא ורוד. אם לא נהיה קיצוניים נוכל לראות באמצע המון צבעים יפים, ושם בדיוק נמצא שביל הזהב, שהוא גם שביל החלב".
ויש לה גם מילה לסיום: "סיפור הקמת הרפת שלנו התחיל מסבא גד שהוא אבא של נחמיה, שהקים את הרפת הראשונה דווקא במושב בדרום, עם שתי פרות בלבד, לאחת הוא העניק את השם 'עתידה' ולשנייה הוא קרא 'מגשימה'. הוא היה איש חכם מאוד שהשכיל לשלב תורה ועבודה, ובפעילות שאנו עושים כיום אנחנו מרגישים זכות גדולה להמשיך את דרכו".