מנוחה פוקס
3 טעויות שעשית ואם לא קיפחת את נשמתך, הן רק יחשלו אותך. והפעם: ככה עושים שינוי
מחליטים בספונטניות יתר, מתחילים מהקשה לקל ומנסים להספיק הכל ביחד: 3 טעויות שאנחנו עושים בדרך לשינוי עצמי
- מנוחה פוקס
- פורסם ג' תמוז התשפ"ג |עודכן
(צילום: shutterstock)1. אל תחליטו החלטות הרות גורל בספונטניות.
"הי, 70 קילו? מה זה פה, אני חייב להוריד, זהו, מהרגע אין יותר שום עוגה או גלידה, נגמר הסיפור ודי!".
"השנייה כולם לצאת מפה, אי אפשר עם דיר החזירים הזה, אני מנקה עכשיו את הבית, איש בל ייכנס".
"אז מה לכתוב בדיוק? – כולם מוזמנים ליום הולדתי שייערך ביום...".
מכירים את זה שאתם מחליטים לעשות שינוי, ואז, הופ, תוך שנייה אתם נהפכים לשליחי עצמכם. נשלחים לזירה ומתחילים להשתולל.
אולי זו השתוללות חיובית: "אני מתחיל ללכת שעתיים מדי לילה!".
אולי זו התפרעות חייתית: "אני קונה לי עכשיו 10 סטים חדשים של בגדים, אין לי מה ללבוש!".
לא משנה לאיזה כיוון תקחו את זה, אתם טועים.
כל דבר שמוחלט באופן ספונטני, בלי להתחשב בשום דבר מסביב, דינו לכישלון.
רוצים שזה יצליח? אז חכו, אל תתפרעו! שבו בשקט ותכננו. רק דברים מתוכננים, סופם להצליח!
טעות: משתנים בספונטניות יתר.
2. אל תלכו מהכבד לקל – לכו מהקל לכבד.
הצלחתם להשיל קילוגרם אחד ממשקלכם? מצוין. ביום הבא הקשו עוד מעט על עצמכם!
התחלתם ללכת רבע שעה ברגל? נהדר, ביום הבא לכו עשרים דקות.
התחלתם ללמוד פסוק אחד למבחן? מצוין, השתדלו מחר להספיק מעט יותר!
כשהולכים מהקל לכבד, זה עושה חשק להמשיך וללכת.
כשמתחילים בקושי, מרגישים מיד את העול.
אנשים אינם אוהבים לעמול קשה מידי. הם מתייאשים במהרה.
הטעות: מתחילים חזק מדי, הרבה מדי, קשה מדי.
3. קבעו סדר עדיפויות.
על פי רוב אנו מוצפים ברצונות, במאוויים, במשימות, באתגרים.
אנחנו רוצים לעמוד בכולם, וכשזה לא קורה, אנחנו כועסים על עצמנו:
"איך זה שרק אני לא מסוגל?".
"למה אני לא יכול להשליט בי את הכוח שבי?".
קשה לעשות דבר כשהכול מוטל עלינו.
כשאנו מנסות גם להיות אימהות מצוינות, גם עקרות בית רציניות, גם בעלות עסק מצליח בחוץ או כל עבודה אחרת, כשאנחנו רוצות להיראות יפות, נחמדות, חביבות, אוהבות כל הזמן, כל העת.
אבל אם ניקח את כל המטלות, הרבות, המעייפות, המעצבנות, המרנינות, המייגעות, המרגיעות, ונארגן אותן בטורים – אז נגלה שאנחנו כן מסוגלות.
אז בואו ונרשום הכול, ונחלק בטורים של עדיפות.
עדיפות עליונה, עדיפות בינונית ועדיפות קלה.
נתחיל כמובן בהכרחיים, נעבור לאלו שלבצע אותם עדיין קשה, אבל אין כל ברירה, ונותיר בסוף את המשימות שאם לא נספיק להגיע אליהן – לא יקרה משהו מיוחד.
טעות: מנסים להספיק הכל בלי סדרי עדיפויות.