סיון רהב מאיר: הקנאה מוציאה אותנו מהעולם. שמחה והודיה מוסיפות לנו חיים

קנאה. זה שורש המחלוקת הטרגית בפרשה שקראנו בשבת האחרונה, פרשת קורח. לכאורה היו לקורח נימוקים אידיאולוגיים נגד משה רבנו ואהרון הכהן, אבל בפועל הוא פשוט מקנא בתפקידים החשובים שלהם. הוא רוצה גם. קורח היה אדם עשיר, עם תפקיד משמעותי, הייתה לו משפחה, הייתה לו שליחות – אבל הוא פשוט לא ראה את כל זה.

לכן העונש שקיבלו אנשי קורח הוא סמלי כל כך: האדמה פוערת את פיה ובולעת אותם, כי הקנאה לא מקדמת את האדם לשום מקום, אלא "קוברת" אותו בעודו בחיים, היא גורמת לו לשקוע ולהימחק.

חז"ל סיכמו זאת בשני משפטים נוקבים: "הקנאה והתאווה והכבוד, מוציאים את האדם מן העולם".

כלומר, קנאה היא לא סתם תכונה רעה, זו לא עוד בעיה, זה פשוט מוציא את האדם מהעולם. ומה הפתרון?

"איזהו עשיר? השמח בחלקו".

העשיר האמיתי מודה על מה שיש לו. לראות את הטוב שיש לנו בחיים, ולא לחמוד את מה שיש לאחרים – זו משימת חיים, בפרט בעידן הרשתות החברתיות. אם הקנאה מוציאה אותנו מהעולם, גישה של שמחה והודיה מוסיפה לנו חיים.

ליום ההולדת שלי, וגם שלכם

השבוע, ל' בסיון, חל יום הולדתי. פעם לא ייחסתי כל כך הרבה חשיבות ליום הזה, עד שהרב יוסף יצחק ג'ייקובסון הסביר לי למה זה כל כך מהותי, בעיקר בדורנו:"בדור שלנו, הרבי מלובביץ' הכריז על מבצע חדש: 'מבצע יום הולדת'. היה לו חשוב מאוד שאנשים יציינו את יום הולדתם בשמחה גדולה.

"למה הוא חידש את המבצע הזה דווקא בדורנו? לדעתי הדור שלנו מאותגר מבחינת שמחה. אחד האתגרים הכי גדולים הוא לשמוח ולזכור שלא באת לעולם הזה סתם, שיש תכלית לכך שדווקא הנשמה שלך ירדה לכאן ביום מסוים.

"יש היום כל כך הרבה מבוכה, בלבול, פגיעות, רגישות. לפעמים נדמה שככל שיש יותר שפע – יש יותר סבל. חגיגת יום ההולדת מזכירה לך שאלוקים מאמין בך ובכישרונות שלך. שהוא רוצה בקיומך.

"יש גם מנהגים מיוחדים ליום הזה: ביום ההולדת נהוג לתת צדקה, להתפלל, לקרוא תהלים, לעשות חשבון נפש, לשמוח עם משפחה וחברים, לקבל על עצמנו קבלה טובה שנקפיד עליה מעכשיו, ועוד ועוד".

אז תודה לרב ג'ייקובסון על שינוי הגישה. ויש עוד דבר שעושים ביום הולדת: מברכים אחרים. אז אני מברכת כל אחד מכם למילוי משאלות לבו לטובה. ומזל טוב גם לכם, ביום שבו אתם נשלחתם לעולם.

רוצים לתקן?

הדר ושי בוזגלו מדימונה מנסים להתחיל מסורת חדשה. כך הם כתבו לי:"שלום סיון, משהו מרגש קרה השבוע בגינת הבית שלנו. בעצם אנחנו נמצאים בתאריך היסטורי. בכ"ט בסיון לפני 3,334 שנים התחיל המסע של המרגלים מהמדבר לארץ ישראל. זה היה מסע של 40 יום, והוא הסתיים בתשעה באב, בטרגדיה, בחטא המרגלים.

"הם איבדו את האמונה בדרך, שכנעו את העם שזו ארץ איומה והוציאו את דיבת הארץ רעה. הם לא שמעו לאמירה: 'טובה הארץ מאוד מאוד'.

"יש לנו הזדמנות ב-40 הימים האלה לתקן את חטא המרגלים, וזה מה שניסינו להתחיל לעשות. יותר מ-70 איש ממגזרים שונים הגיעו אלינו הביתה לערב של אהבת הארץ. למדנו קטעים קצרים על ייחודה ומעלתה של ארץ ישראל מתוך חוברת מיוחדת שכתב הרב בניה ליפשיץ, עם חלוקה יומית ל-40 ימי המסע. היו הרבה שירים וניגונים של ארץ ישראל, אכלנו פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל ונוצר מפגש יפה בין בניה של הארץ הזו.

"אנחנו רוצים לפרסם את הרעיון הזה כדי לפתוח לאנשים את הראש והלב: בדיוק בימים האלה הסתובבו כאן המרגלים וראו רע. ביום שבו הם יצאו לדרך, אנחנו ניסינו להתחיל לתקן. לכולנו יש הזדמנות, דווקא בימים האלה, לראות טוב, להתבונן על הארץ ועל אנשיה בעין טובה, כי בסוף, באמת, טובה הארץ מאוד מאוד".

חומת מגן הפרטית שלנו

ארבעה שמות: עופר, אלישע, נחמן והראל. אני לא מכירה אותם אישית, אבל הם היו שם גם בשמי. פגעו בהם בגלל מה שמשותף בינינו. אם כל אחד מאיתנו היה יושב שם לאכול חומוס או לתדלק, היו חלילה פוגעים בנו. הם שליחי ציבור.

עשרות סיפורים: כבר הלילה שלחו לי סיפורים מופלאים על עופר פיירמן. מתברר שהוא היה אדם שתמיד מסדר ומנקה ומרים כל לכלוך מהרצפה כי לדבריו, "ארץ ישראל צריכה להיות נקייה". מי ינקה את דמו שלו, ושל שלושה נרצחים נוספים?

קראתי דברים נפלאים גם על הנערים אלישע אנטמן ונחמן שמואל מורדוף ועל הצעיר הראל מסעוד, הי"ד. אומרים שקוראים לאדם כזה "חלל" כי הוא מותיר חלל, ואקום, ריק – ואנחנו צריכים למלא אותו. להסתכל בפנים המאירות שלהם, ולהמשיך את מעשיהם הטובים בעולם.

עוד ארבעה שמות: מוראל מואיז בן הלנה, ערן בן נעמה, אורי בן סמדר, מתניה בן תרצה. אלה הם שמות הפצועים מהפיגוע, וגם עליהם יש להתפלל כשליחי ציבור של כולנו. רפואה שלמה במהרה.

ועוד עשרות שמות אלמוניים: שמעתי ריאיון עם איש מד"א שהוקפץ אתמול לזירה. גם הצוותים הרפואיים בחדרי המיון הוקפצו. ומה עם החיילים שיצאו לשמור ולהגן ולחסל את המחבל, העובדת הסוציאלית שהעבירה את הלילה בבית של משפחה שכולה, השכנים, החברים, המורה שחשב אתמול שהוא סיים לחנך י"ב אבל מכנס הבוקר תלמידים לדבר על הפיגוע? אלה מעגלים מעגלים של חוסן וחסד ותמיכה, שעושים מאז אתמול עבודת קודש. תודה.

אז בחדשות מדברים על "חומת מגן 2". בשלב ראשון, חומת מגן הפרטית של כל אחד מאיתנו היא פשוט לזעוק, להתפלל, לחזק, להתחזק, להנציח, לנחם, להמשיך, להתקדם.

מישהי אמרה לי אתמול שאפילו לחומוס אצלנו קוראים חומוס אליהו, על שם מבשר הגאולה...

בשורות טובות.

"למה אני אוהב את הרבי מלובביץ'?"

"למה אני אוהב את הרבי מלובביץ'?". זו הכותרת של קטע קצר שפרסם ניר מנוסי. הרבי נפטר היום, ג' בתמוז, לפני 29 שנים. הנה כמה מהתשובות של ניר, שנותנות לכולנו כיוונים מעשיים:

1. תקומה אחרי השואה: המנהיג הכי סוחף במאה הקודמת היה היטלר. ואז, להבדיל, הגיע הרבי. היטלר רצה להגיע לכל יהודי, גם הרחוק ביותר, כדי להרוג אותו. הרבי הכריז על מהפכה של תחייה. הוא רצה להגיע לכל יהודי, גם הרחוק ביותר, כדי להחיות אותו.

2. הוא לא לקח יום אחד של חופש בחייו, הנהיג וניהל מוסדות חובקי-עולם, ענה לאלפי מכתבים ובקשות, אבל תמיד בחיוך ובנחת, בלי שום סימן של עייפות. הרבי קרא לזה "זריזות במתינות" – עבודה נמרצת ומהירה, אבל חדורה בשלוות נפש מבפנים. הלוואי עלינו, בחיים שלנו.

3. כולנו שליחים. הוא הנהיג את מפעל שליחי חב"ד המפורסם, אבל הזכיר שלא רק הם שליחים. כל אחד הוא שליח. אם אתה יודע את האות א' בלבד – תלמד מישהו שלא יודע אפילו את האות א'. יש לך מה לתת, העולם מחכה לך ולשליחותך.

4. הוא טען שעליית מעמד האישה היא מהלך קוסמי, רוחני. שנשים צריכות ללמוד וללמד, ושאישה היא לא אשת-השליח, היא שליחה בפני עצמה. אבל מעמד האישה האמיתי, הזכיר, קשור גם בזכות הקדושה להרות וללדת ולחנך ילדים.

5. כולם מחפשים מימוש עצמי בדורנו. הרבי עודד אנשים לשים את האגו בצד, ודווקא כך לגלות את עצמם באמת. אם תשים את הזולת במרכז ולא אותך – תעסוק יותר במה שיש לך להעניק ולתרום. כך אתה באמת מממש את עצמך, והעולם כולו מתברך ממך.

לזכרו.