יש משהו שעשית, ולא היית רוצה שיעשו לך?

עד שנת תשס"ח ניהלתי סוכנות ביטוח שהתמחתה בתחום הפנסיוני. בתקופה עליה אני רוצה לספר היינו ארבעה עובדים במשרד, וצוות של סוכני משנה. באחד הימים, כשהסתכלתי על צוות העובדים, גיליתי שהחלה להיווצר במקום דינמיקה של איבה בין שלמה למנשה, שניים מהעובדים. לא הייתי צריך להיות מומחה גדול כדי להבחין ששלמה הוא זה שטורח באדיקות ללבות את השנאה.

האווירה במשרד הפכה קרה, ישיבות תיאום הצוות הפכו למתקפות. מנשה החל לרדת במכירות ושנא לבוא לעבודה. ביני לבין עצמי חשבתי שאהיה חייב לפטר אחד מהם.

אחרי כמה ימים עכורים במיוחד, השתנה הלך החשיבה שלי. פתאום הבנתי שהדרך הנכונה יותר תהיה השכנת שלום. התחלתי להתמקד בשאלה: "מה צריך לקרות כדי שהתככים יפסיקו, ויהיה נעים לבוא לעבודה כמו שהיה פעם?".

ה' עזר, והפתרון הבזיק בי במהירות. התיישבתי בחדרו של שלמה ופניתי אליו: "שלמה, בוא שב לידי. תראה, אתה עוזר נפלא ואיש מכירות מעולה, לקוחות אוהבים אותך מאוד, אבל שנינו יודעים שככה אי אפשר להמשיך. בחודשים האחרונים נוצר מתח במשרד, והוא פוגע במצב הרוח של כולנו, שלא נדבר על המכירות שהחלו לצנוח פלאים". שלמה שתק. המשכתי: "שלמה, אמור לי בבקשה, אתה מכיר את המצווה של 'ואהבת לרעך כמוך', ואתה בטח גם יודע שלמצווה הזו יש כלל בסיסי מאוד של 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך'. אם נסתכל על מה שקורה בינך לבין מנשה, האם עשית כאן משהו שלא היית רוצה שיעשו לך?".

"אני לא עושה כלום! בטח מנשה השמיץ אותי, ועכשיו אתה בוחר להאמין לו – לחדש ולטירון – ולתקוף אותי, שמלווה את המשרד כבר שנים ארוכות!", צעק שלמה. לא התרגשתי מההכחשות וגם לא מפניו הפגועות והזועמות, וחזרתי בסבלנות על השאלה שלי. "שלמה, תסתכל לי בעיניים, בבקשה, מה עשית למנשה שלא היית רוצה שיעשו לך?". לאט לאט הוא הבין שאני לא מתכוון לוותר, והתחיל "לראות" כמה דברים.

הקשבתי לו. בתחילה היה הווידוי קטוע, עצור ועצבני, אך בהמשך שלמה הפשיר, וניכר היה שטוב לו להוציא את כל הרוע מהלב. שלמה סיפר שהוא לא התייחס יפה למנשה בישיבות צוות, ושלגלג עליו ליד כולם. סיפר גם שיום אחד, כשמנשה נותר לבדו במשרד, הסתיר ממנו את העובדה שהייתה בבוקר בעיה עם האזעקה, ובגלל זה הוא נתקע במשרד שעתיים נוספות לאחר סיום העבודה, ועוד ועוד.

לא כעסתי עליו, לא באתי איתו במשפט, לא הוכחתי אותו על צורת ההתנהגות שלו. פשוט שמעתי את כל ה"לא טוב" ונתתי לו מקום. כשסיימנו, אמר שלמה שהוא מרגיש קלילות לא מוסברת שהרבה זמן כבר לא חש...

כשבועיים לאחר מכן ניתן היה לראות בבירור שהאווירה במשרד השתנתה. אפילו אני, שצפיתי את השינוי, בקושי האמנתי למראה עיני. פתאום היה כבוד בין השניים, ואפילו רף המכירות של שניהם החל לעלות לשיאים חדשים.

מיותר לציין שהרגשתי בעננים, אך החלק המדהים ביותר היה כששלמה ניגש אלי וסיפר עד כמה עבודתו של מנשה מקצועית וטובה וכמה הוא מוצלח. שיא השיאים של הסיפוק נגרם לי מההצעה שלו: "תשמע, רבי אהרן, זה שישבנו יחד באותו ערב עזר לי מאוד. לדעתי, כדאי שתעשה את מה שעשית איתי גם עם כל שאר העובדים במשרד".

חייכתי מאוזן לאוזן, ונוכחתי בפעם המי-יודע-כמה שגם בעסקים, עצות חז"ל יעילות כמו בכל תחום אחר בחיים...