אז מה אם הרופאים אומרים שאי אפשר? אלופו של עולם יכול הכל

עמית וסיון התחתנו בגיל צעיר, לאחר שאת שלב השידוכים עברו בקלות, ללא עיכובים כלל. הם חיכו בכיליון עיניים למה שכל זוג מצפה לו – פרי בטן. כעבור שנה וחצי של ציפייה, החליטו ללכת לבירור רפואי, וקבעו תור לרופאה מומחית גדולה לפריון, שאף כונתה "אלופת העולם" בתחומה. היא שלחה אותם לבדיקות רפואיות ולאחר זמן מה חזרו אליה עם תוצאות.

לפי הממצאים, נראה שיש להם בעיה מסוימת שאינה ניתנת לפתרון פשוט, והריון יהיה תלוי רק בטיפולים, וגם לאחר שיושג ההיריון – הוא יטמון סיכון בחובו.

הם החלו בטיפולים, שכרוכים בהכנה לפניהם והתארגנות אחריהם – לקיחת תרופות מסוימות, ריצות לבדיקות חדשים לבקרים, לקיחת ימי חופשה מהעבודה ובעיקר הכנה נפשית לא פשוטה, עם ציפייה דרוכה למה שיבשר העתיד.

בני הזוג עברו טיפול אחר טיפול, והאור בקצה המנהרה עדיין לא נראה. לאחר שהטיפול החמישי כשל, החליטו הרופאים, ובראשם "אלופת העולם", שהם צריכים לעלות רמה לטיפול מתקדם יותר. שוב סחררו אותם ברשימת בדיקות וציידו אותם במרשמים, עשו להם הכנה לפני הטיפול והראו להם סרטון איך הטיפול אמור להתבצע.

בשלב הזה החליטו עמית וסיוון שהם לא ממשיכים. הם הרגישו שאין בכוחם לעבור את אותו טיפול, שנראה ממש לא קל ואפילו מפחיד.

סיוון הגיעה הביתה באותו יום, תפסה סידור בידה וחשבה לעצמה: מי שיכול לתת ישועה בעזרת טיפולים, יכול לתת גם בלעדיהם. הרי בשביל הקב"ה שום דבר אינו קשה, ופרי בטן הוא אחד המפתחות שניתנו רק בידיו, ולא בידי שליח! הרי איך נפקדה חנה? "רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע...", ולאחר מכן כתוב "ויהי לתקופות הימים ותהר חנה". ואיך נפקדה רבקה? היא ויצחק עמדו, הוא בפינה אחת והיא בפינה מנגד, והתפללו – "ויעתר לו ה'". רק בזכות התפילות נפקדו אמותינו, הרי בימיהן לא היו טיפולים כאלה, ורק כוחן של אמונה ותפילה עמד להן.

עמית וסיוון החלו לשפוך את לבם בתפילה שעיקרה: "ריבונו של עולם, רק אתה יכול להושיע".

הייתה להם התמודדות לא פשוטה עם יחס החברה אליהם. יש אנשים שכנראה לא מבינים את הצער ועגמת הנפש שהם גורמים לבני זוג שלא נפקדו על ידי ניסיונות חוזרים ונשנים לברר מהו מצבם, הסתכלויות בוחנות שנכנסות לוורידים, איחולי "בקרוב אצלכם!" שצובטים את הלב בכל פעם מחדש, נתינת סגולות למיניהן, התלחששויות מאחורי גבם בקופת חולים. כל אלו רק זרו מלח על פצעיהם. הם רצו שמי שדואג להם, יתפלל בעבורם ותו לא.

בינתיים, השמחות מסביבם לא פסקו. קצב הילודה המשיך ב"ה גם לאלה שנישאו אחריהם, ומידת הקנאה לא ניטלה מאף אדם. הם התחננו: "ריבונו של עולם, מה אתנו?! מתי נזכה גם אנחנו?!".

היה לעמית חבר, שגם הוא היה מעוכב ילדים. מדי פעם הם שוחחו בנושא, ואותו חבר המליץ לו על הרב א' מארגון "בוני עולם" שמסייע לחשוכי ילדים, שמבין מאוד בתחום.

הם קבעו פגישה עם הרב, והוא ביקש שיביאו עמם את התיק הרפואי. כאשר בקשו להוציא את תיקם הרפואי מבית החולים בו טופלו, נאמר להם: "לא נאות לעשות דבר כזה, לטפל במקום אחר אחרי שעזרנו לכם כל כך...".

לבסוף שלחו אותם לארכיון בית החולים, ושם נתנו להם העתק של תיקם. בני הזוג חתמו בביטחון מלא על כל הטפסים המאשרים זאת, בהרגישם שהם עושים את הדבר הנכון.

ברגע שראו את הרב א', הבינו שעומד מולם אדם ירא שמיים, שהקדיש את חייו למען מטרה עילאית – "כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא".

הם הגישו לרב את המסמכים הרפואיים. ברגע שראה את הנתונים, אמר: "הבעיה שלכם ניתנת לפתרון. רק צריך להסיר גורם מעכב מסוים שקיבלתם בטעות באבחנה רפואית, ואתם עוד תזכו לילדים בלי טיפולים!".

אושר הציף אותם לשמע דבריו הבוטחים. הנה, בעייתם ניתנת לפתרון בניגוד לדברי הרופאים, ובראשם "אלופת העולם", שצפו להם טיפולים ועוד טיפולים. הסתבר להם שהרופאים אבחנו את הבעיה בצורה לא נכונה, וסללו להם דרך שלא היו צריכים כלל לעבור בה, ואילו הרב אבחן נכון את הבעיה והסיר מכשול מדרכם. מכאן הדרך כבר הייתה סלולה. הם הלכו בעצת הרב א' בכל צעד ושעל, והוא שלח אותם לפרופסורים המתמחים בתחום שיאמתו את אבחנתו, והם אכן אישרו שהאמת כדבריו.

לאחר זמן מה הוסר הגורם המעכב, ובסייעתא דשמיא, לאחר חודשים ספורים, זכו להיפקד ללא טיפולים! הם לא חשו כלל התנגדות לרפואה, הרי אין עיר ללא רופא, והרפואה כיום מתקדמת, אבל היה להם ברור שכאשר לא הולך בטיפול רפואי, חשוב לקבל חוות דעת נוספת. והעיקר – לדעת שהכל תלוי בו יתברך, והתפילה אליו מועילה יותר מכל. גם כאשר רופא אלוף העולם לא מסוגל לסייע, אלופו של עולם יכול תמיד להפתיע לטובה.

ההיריון התנהל למישרין ללא בעיות, ובסיומו עמית וסיוון זכו לחבק בת מתוקה ומקסימה בדיוק בתום ארבע שנים לנישואיהם, מתנת שמיים שאין למעלה ממנה.

לסיפור יש המשך: לאחר פחות משנה זכו עמית וסיון להריון נוסף, והפעם של... תאומים!

וכל זאת בס"ד ללא טיפולים או עזרה רפואית. ועל אף שאמרו להם שהריון תאומים הינו הריון בסיכון, ושיש סיכוי ללידה מוקדמת וכו' – ההיריון התנהל למישרין עד לסיומו באופן מלא, וזכו עמית וסיון לחבוק בת ובן בריאים ושלמים, כן ירבו.

הסיפור נערך על ידי הסופר עודד מזרחי.