4 סוגי הקשבה: בואו נבחר בצורה הנכונה להקשיב לילדים שלנו

מכירים את הפרסומות המפתות שמשדלות לקחת הלוואה? קריין עם קול נעים מתאר את החלומות שאפשר להשיג בחופשה מפנקת, והכל רק במרחק טלפון אחד להלוואה של עשרות אלפי שקלים. אבל אז הטון והקצב של הקריין משתנים, ופתאום הוא אומר בקצב מהיר שיש ריבית מטורפת, ומי שיעשה בעיות, יקבל ריבית פיגורים וגם יזכה לביקור מההוצאה לפועל. אני אף פעם לא הבנתי את הרעיון של הפרסומות האלו. מה, אנשים לא שומעים עד הסוף?

אבל יש בזה הסבר עמוק. יכולת השמיעה שלנו היא סלקטיבית, וכשמודעים לזה, אפשר ללמוד כמה מסקנות שרלוונטיות במיוחד לזוגיות ולחינוך.

כולנו רוצים להיות מאושרים. קצת קשה להגדיר אושר, אבל דבר אחד בטוח: חיים מאושרים מחייבים מערכות יחסים משמעותיות. עולמנו סובל מיותר מדי בדידות. העולם המערבי כל הזמן מפתח תחליפי פייק כדי לאלחש את הכאב הזה, עם כל מיני רעשי רקע. אבל בלי תקשורת נכונה עם האנשים שסביבנו, לא נוכל להגיע לאושר אמיתי.

הצעד הראשון לתקשורת משמעותית הוא היכולת להקשיב. ההתקן שלנו לצאת מהמקובעויות של עצמנו הוא האוזניים... "שלמה המלך תיקן אזניים לתורה", כי אזניים הן הדרך להתחבר, ולכן הפסוק הכי מרכזי בתורה הוא דווקא "שמע ישראל", ולכן הגמרא אומרת כל פעם: "תא שמע", ולכן גם ההלכה קובעת "חרשו – נותן לו דמי כולו". אבל יש כמה רמות של הקשבה:

1. הקשבה דרוכה – מי שנמצא במצב הישרדותי דרוך, לא באמת מסוגל לשמוע. גלאי העשן שבמוחו לא נותן אמון ולא פתוח באמת להקשיב, אלא רק מחפש ראיות לפחדים ולחרדות שלו, לדעות הקדומות ולסטריאוטיפים, ומשאיר את האדם תקוע במקומו.

2. הקשבה תגובתית – בהקשבה הזו רק חושבים מה לענות, או איזה פתרון להציע. זו דרגה נמוכה, שגם בה קשה מאוד לחזור על דברי השני, כי היינו עסוקים בלהגיב.

3. הקשבה אמפתית – זה כבר עולם אחר, שבו השומע מצליח לדמות את הדברים למה שעבר עליו, בהקשבה אמפתית ומכבדת.

4. הקשבה נוכחת (UNSELFING) – זו ההקשבה המוצלחת ביותר, כי בה השומע שם לרגע את עצמו בצד, משתיק את רעשי הרקע הפנימיים שלו ומצליח לשים את עצמו בנעלי השני, ובאמת להיות קשוב. ואז ההקשבה אינה רק אמצעי להבין בעיה ולהציע פתרון, אלא היא כלי שמחבר לבבות, ומסייע לאדם ששומעים אותו להגיע ליישוב דעת, ולהתחיל לקבל החלטות שקולות יותר.

לדוגמה, אם נער צועק בגסות שחם לו כל הזמן בבית הזה. בהקשבה דרוכה נגיב בזעם על סגנון הדיבור ונתעצבן, מה שעלול לגרום למצב להתלקח. בהקשבה תגובתית ננסה לחשוב על פתרונות. אבל הקשבה אמפתית ונוכחת באה ממקום אחר: ננסה לראות מה באמת כואב לו, מה באמת הוא צריך. יכול להיות שזו זעקה לעזרה. ואז במקום להיגרר למגרש שלו, להצליח לתת מענה רגשי אמיתי. בהקשבה כזו בונים אמון, שיסייע למצוא פתרונות יצירתיים. ראוי לעשות בזה סדנאות, לתרגל את זה, כי זה מה שמוציא ממצב דרוך ונפיץ, למצב רגוע ושקול, כזה שמצליח לשמוע את סוף הפרסומת.